(JTA) – בגיל 92, לורין נוסבאום היא אחת מקומץ אנשים חיים שהכירו אישית את אנה פרנק.
משפחת נוסבאום התגוררה באותה שכונה באמסטרדם בה חיה משפחת פרנק, ואוטו פרנק, אביה של אנה, היה השושבין בחתונתה בשנת 1947. את אנה פרנק הכירה כילדה בשכונה, אבל הקשר האמיץ נוצר אחרי המלחמה עם אוטו. אחרי שהנאצים הובסו והולנד שוחררה, בילה אוטו חודשים ארוכים בניסיון לאתר את בנותיו, אנה ומרגוט, שגורשו לברגן בלזן. רודי, בעלה של נוסבאום, חיפש את אמו. מדי יום יצאו השניים יחדיו, עם תמונות יקירותיהן, לתחנת הרכבת בתקווה לשמוע מה עלה בגורלן.
"אוטו ורודי היו מראים את התמונות ושואלים, 'האם אתה מכיר את האישה הזו? האם במקרה פגשת את הילדות האלה?'" סיפרה נוסבאום בראיון ל-JTA. "וכך הם נקשרו זה לזה".
אך המאמץ היה לשווא. מתוך 100,000 היהודים שגורשו מהולנד בין השנים 1942 ל-1945, רק 5,200 שרדו. אמו של רודי ובנותיו של פרנק לא היו ביניהם.
משפחתה של לורין נוסבאום, לעומת זאת, שרדה כולה. בספרה הביוגרפי שפורסם לאחרונה, “Shedding Our Stars: A Story of Hans Calmeyer and How He Saved Thousands of Families Like Mine” (שנכתב עם קרן קירטלי), מתמקדת נוסבאום פחות בחברתה המפורסמת, ויותר בהאנס קלמאייר, פקיד גרמני אלמוני שהציל את משפחתה.
"עשו כזה עניין משינדלר, שהציל 1,200 יהודים, ואנשים אכן הזדהו איתו והפכו אותו לגיבור", אמרה נוסבאום על אוסקר שינדלר, בעל מפעל גרמני שהונצח בסרט ״רשימת שינדלר״ שאף זכה בפרס האוסקר. "ואני חשתי שהנס קלמאייר, אשר הציל יותר בני אדם, לא מספיק מוכר בעולם. יש עליו אמנם ספרים בהולנדית ובגרמנית, אך לא באנגלית. ב-1992 יד ושם הכיר בקלמאייר כחסיד אומות העולם, אבל מדובר רק בארבע שורות שנכתבו עליו שם. אני חשבתי שהגיע הזמן שאנשים ידעו עליו יותר״.
קלמאייר היה עו"ד גרמני, אשר מונה במרץ 1941 לפסוק במקרים בהם יהדותו של אדם הוטלה בספק. הוא הצליח לשכנע את הממונים עליו לאפשר למי שהוגדר כיהודי לערער על הקביעה ובתוקף תפקידו פיקח על למעלה מ-5,600 עתירות כאלה. כך הציל את חייהם של אלפי יהודים. "בשני שלישים מן המקרים, הוא החליט לטובת העותרים, למרות שידע שהם לא דיברו אמת", אמרה נוסבאום. כלומר, קלמאייר הקל על העותרים לטעון שהם אינם יהודים וכך להיחלץ מהשמדה. "הוא אפשר להם לשקר לו".
נוסבאום נולדה בשנת 1927 בשם הנלורה קליין בפרנקפורט, גרמניה. כבר כילדה נתקלה באנטישמיות הגואה במולדתה. משלב מסוים לא הותר עוד ליהודים ללמוד עם ילדים לא-יהודים, ונוסאבאום אולצה להשתמש בכניסה נפרדת כדי להיכנס לבית ספרה. החברה שנהגה ללכת עמה לבית הספר מדי יום, הפסיקה ללכת לצידה.
"זה היה מאד מוחשי", נזכרת נוסבאום.
בשנת 1936 נמלטה משפחת קליין לאמסטרדם ועברה לגור בשכנות למשפחת פרנק. הגרמנים פלשו להולנד בשנת 1940 ושנתיים אחר כך חייבו את היהודים להירשם במשרדי הרשויות ולשאת טלאי צהוב על בגדיהם. בחודש יוני 1942 החל גירוש היהודים.
משפחת פרנק מצאה מקלט באותו אגף נסתר בבניין שזכה לפרסום ביומנה של אנה ומשמש כיום מוזיאון לזכרה של אנה פרנק באמסטרדם. משפחת קליין השכנה, לעומת זאת, הצליחה לשמור על אורח חיים רגיל בזכות היותה חלק ממה שזכה לימים לכינוי ״היהודים של קלמאייר״, אותם יהודים שניצלו בזכות עבודתו של עורך הדין הגרמני.
קלמאייר הכריז על אמה של נוסבאום "לא יהודייה" ובני המשפחה קיבלו רשות להסיר את הטלאי הצהוב מבגדיהם. עם הסיווג המשפטי החדש, הותר לבני המשפחה לנוע בחופשיות בעיר. "זה לא היה נכון. אמי הייתה חצי יהודייה", אמרה נוסבאום. "אבל לאחר שהוא הסדיר את זה, אנחנו היינו חסינים".
בזמן שמשפחתה של נוסבאום חייה באופן חופשי, רודי, מי שהיה אז חברהּ ולימים יהפוך לבעלה, נאלץ למצוא מסתור. זו הסיבה שלא הופתעה כשקראה את תיאוריה של אנה על חייה במסתור.
"הייתי כל כך קרובה לזה," מספרת נוסבאום. "ראיתי את החבר שלי רודי במחבוא, וטיפלתי בזוג אחר – ידעתי בדיוק איך היו החיים במסתור. לכן לא הזדעזעתי כל כך. עבורי מה שהיה באמת חשוב היה לשמוע נערה צעירה שמבטאת את עצמה טוב כל כך".
בני משפחת נוסבאום היגרו לארה"ב בשנת 1954, לאחר שרודי השלים את לימודי הדוקטורט בפיזיקה גרעינית, והשתקעו בסופו של דבר בפורטלנד, אורגון.
נוסבאום, שלמדה גרמנית וספרות, קיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת וושינגטון והצטרפה לסגל של אוניברסיטת פורטלנד, שם התמחתה בספרות גרמנית ובסופרים גרמניים בהולנד. חלק ניכר מהמחקר שלה התמקד באנה פרנק.
בכתיבתה האקדמית ובהרצאות בכל רחבי העולם הביעה נוסבאום את תסכולה מכך שאוטו פרנק, שפרסם את יומנה של אנה, שינה את הגרסה המקורית שאנה עצמה הכינה לפרסום. "כשגיליתי את זה התרגזתי מאד", אמרה נוסבאום. "לאיש אין זכות להתערב בטקסטים של מישהו אחר, בין אם אותו אחר הוא ילד או מבוגר. הגרסה האחרונה של הסופר היא זו שאנשים צריכים לקרוא״.
אבל כעת היא מתמקדת בקלמאייר, ובשאלה כיצד מעשיו בתקופת השואה יכולים לשמש מודל להתנגדות בימינו.
קלמאייר, היא מספרת, פעל בפרופיל נמוך כדי לסכל את מטרות הנאצים. הוא ניצל את תפקידו בתוך מבנה הכוח הקיים כדי להציל כמה שיותר יהודים. נוסבאום סבורה כי בתקופה בה הפופוליזם בעולם גואה, הדוגמה של קלמאייר תוכל לשמש מקור להשראה. "לפעמים אלו הדברים הקטנים. אנשים יכולים למצוא דרכים לעמוד על שלהם באופן פעיל גם בתוך המסגרת בה הם נמצאים", היא אומרת.
"האם נצליח או לא, אינני יודעת. אבל למען היושרה שלנו, של אלה מאיתנו שמשוכנעים שהדברים נעשים בדרך לא טובה, אני חושבת שאנחנו צריכים, כל אחד בדרכו, להתנגד ולעשות כמיטב יכולתו. זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות".