ברלין (JTA) – החזנית אביטל גרשטטר ידועה בקולה העוצמתי. כשהיא עומדת מול ארון הקודש בבית הכנסת אורניינבורגרשטראסה שבברלין, נדמה כאילו קול הסופרן שלה חזק דיו כדי להסיט את הפרוכת ולפתוח את הארון בכוחות עצמו.
אבל בקיץ האחרון, היו אלו דווקא המילים הכתובות של גרשטטר שהרעידו את אמות הסיפים של הקהילה היהודית הגרמנית ושהפכו את החזנית המבוקשת, האישה הראשונה לשמש בתפקיד בגרמניה, לאישיות לא רצויה בבית הכנסת שהיה לה לבית.
הכל החל מטור דעה שפרסמה בעיתון הגרמני הידוע "די וולט", טור שבו מתחה ביקורת על שיעורי הגיור הגבוהים מדי, לדעתה, בגרמניה.
תחת הכותרת "מדוע מספרם הגדל והולך של מתגיירים הוא בעיה ליהדות", טענה גרשטטר שרבים מדי בגרמניה מתגיירים מהסיבות הלא נכונות, למשל, כדי לכפר על עברה הנאצי של משפחתם או להזדהות עם הקרבנות כך שלא יזהו אותם עם המרצחים. גרשטטר גם מתחה ביקורת על כך שגרים ממלאים תפקידי מפתח בעולם היהדות בגרמניה.
"אני יודעת שלא ראוי לדבר על הגיור", כתבה גרשטטר בהשתמשה במילה בעברית במאמר בשפה הגרמנית, תוך שהיא מצטטת פסוק המבהיר כי אין הבדל בין גר לבין מי שנולד יהודי.
"אולם האם זה נכון תמיד ובכל מקום?" היא שואלת במאמר. "המספר הגדול מאוד של יהודים חדשים הביא לשינוי ניכר בחיים היהודיים בגרמניה. במהלך תפילות מסוימות ובחלק מהדרשות אני חשה יותר כאילו אני משתתפת באירוע בין-דתי מאשר בתפילה בבית כנסת, שאני מבקרת בו מאז ילדותי".
המנהיג היהודי היחיד שבשמו נקבה גרשטטר במאמר הוא הרב וולטר הומולקה, גר שהקים ב–1999 את הסמינר הרבני הרפורמי של גרמניה, "קולג' אברהם גייגר", והמצוי כעת בעיצומה של מחלוקת ציבורית סביב התנהלותו במוסד.
בבית הכנסת שבו היא עבדה במשך שני עשורים, הותיר הטור שלה רושם קשה. רב הקהילה, גזה אדרברג, היא גיורת שהמירה דתה ליהדות כשלמדה בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק ב–1995. אחרי כן קיבלה בישראל הסמכה כרבה ב-2003. גם כמה מהמתפללים הקבועים בבית הכנסת הם גרים. רבים ראו בטורה של גרשטטר מתקפה אישית המכוונת נגדם.
"אלה שהתגיירו בבית הכנסת שלנו ואוהבים מאוד את קולה, המומים״, אמרה אדרברג ביום שבו התפרסם המאמר.
היא הסכימה אמנם שגרשטטר עוררה מספר סוגיות חשובות. "התופעה של מתגיירים כה רבים בגרמניה היא באמת מעניינת ולפעמים מאוד בעייתית, ויש לתת עליה את הדעת בצורה מפוכחת", אמרה אדרברג. "המודעות והפתיחות בנושא נדרשות מאנשים שהתגיירו, ואני בתוכם". אלא שגרשטטר, הדגישה אדרברג, הביעה עמדה שלילית לגבי רוב המתגיירים: "איך היא יכולה להוביל אותנו בתפילות אם כך היא מרגישה כלפינו?"
ימים אחדים אחרי פרסום המאמר הופיע פוסט בדף הפייסבוק של בית הכנסת ובו נאמר שגרשטטר "שוחררה מכל מחויבותיה עד להודעה חדשה, על ידי הקהילה היהודית של ברלין". הפוסט הקצר לא סיפק הסברים ועדיין לא נמסרה סיבה רשמית להדחתה של גרשטטר. אולם בדף הפייסבוק של בית הכנסת הופיעה באותו יום הודעה נוספת שבה נאמר שבית הכנסת "מקדם בברכה את כל המתפללים, בין שהתגיירו ובין שנולדו יהודים. הערך המרכזי של בית הכנסת שלנו הוא מתן תחושה טובה ומכובדת, ללא קשר למסלולם היהודי עד כה".
גרשטטר מתכננת לנקוט צעדים משפטיים כנגד הקהילה היהודית של ברלין בשל פיטוריה. ב–26 באוגוסט דיווח העיתון "די וולט" שהיא שכרה את שירותיו של עו"ד מרקוס קלבר, הידוע במומחיותו בדיני עבודה.
גרשטטר לא הגיבה לבקשה להגיב לדברים.
בטור שלה, הציגה גרשטטר שני טיעונים. ראשית, היא אמרה שאמנם הגיורים סייעו בחיזוק שורות הקהילה היהודית אחרי השואה, אבל מספר המתגיירים "עלה בחדות" בשלושת העשורים האחרונים והקהילות היהודיות מיהרו מדי לאשר את הגיורים.
לדעתה, אין כל בעיה לגייר גרמני שאביו יהודי ושרוצה להחשב ליהודי על פי ההלכה, אשר בה נקבעת הדת רק לפי האם. אבל כל האחרים, היא טוענת, מונעים אולי מתחושת ניתוק מהאמונה של הוריהם, או מתופעה הייחודית לגרמניה של "רצון לעבור צד, לעבור מצד משפחת התליין לצד משפחה יהודית חדשה, כצורה של תיקון ערטילאי מוזר".
גרשטטר ציינה בעיה נוספת המטרידה אותה: רבים מדי מהמתגיירים החדשים, לדעתה, הופכים לרבנים ולמנהיגי קהילה, מה שמוביל ליהדות שאינה תוצר של ניסיון ומסורת אלא "יהדות תיאורטית, כמעט דת חדשה", כדבריה. את הדת החדשה הזאת היא מכנה "נטולת נשמה".
״יש צורך בכללים ברורים בכל הנוגע למועד ולנסיבות שבהן הגרים יכולים למלא תפקידים בקהילה״, כתבה גרשטטר, שאביה התגייר. "סוג כזה של דילדול המסורת היהודית לא בא בחשבון".
יהודים גרמנים רבים דחו על הסף את טענתה של גרשטטר לפיה המתגיירים פוגמים בקהילה היהודית ובאופייה.
"ברור שאין המדובר בבעיה הולכת וגדלה", אמר הרב אנדראס נחמה, העומד בראש ועידת הרבנים הכללית, הגוף הרבני הפרוגרסיבי של גרמניה, שבית הדין הרבני שלו עוסק בעיקר בבקשות לגיור מצד אנשים שאביהם יהודי המבקשים לעגן את מעמדם לפי ההלכה. "דיבורים על 'פגימה' אסורים ולו מטעמים אתיים בלבד, והם בבחינת חוצפה", הוסיף נחמה בשם ארגונו. "הגרים מעשירים את הקהילות".
אחרים מצאו צדק מסויים בדבריה של גרשטטר. הגיורים "חרגו מכל פרופורציה. זה סימפטום של טראומה של שני הצדדים", אמרה ברברה שטיינר, היסטוריונית ותרפיסטית, שבחנה בספרה “Die Inszenierung des Jüdischen” ״הכשרת הקרקע ליהודיות״, משנת. 2005, את הגיורים של גרמנים אחרי 1945. שטיינר עצמה התגיירה אחרי שנישאה לבעלה היהודי ב-2000.
אמנם אי אפשר לדעת מה מספרם המדויק של הגרים בגרמניה כיום, אולם על פי הרישומים הרשמיים הם מהווים רק חלק קטן מכלל האוכלוסייה היהודית. כיום ישנם כ-100,000 חברים בקהילות היהודיות החברות במועצה המרכזית של יהדות גרמניה, ועוד כמספר הזה יהודים שאינם רשומים בקהילות רשמיות. חלק גדול מהיהודים הם יוצאי ברית המועצות לשעבר שהגיעו לגרמניה אחרי 1990.
במהלך 21 השנים האחרונות, התגיירו 1697 איש, לפי מועצת הרווחה המרכזית של יהודי גרמניה – בממוצע 80 איש בשנה. ב–2021 הושלמו 43 גיורים ורובם היו גיורים אורתודוקסיים, כך לפי מקור המקורב לבית הדין האורתודוקסי.
קשה עוד יותר לתת מענה לשאלה כמה מבין הגרים האלה הגיעו למשרות רשמיות רמות בקהילותיהם. חלק מבוגרי קולג' אברהם גייגר הם מתגיירים, כמו גם ברבים מבתי המדרש הרבניים הלא-אורתודוקסיים בארה"ב, אך מרביתם אינם עובדים בגרמניה.
"לעיתים קרובות הגרים בקהילתנו מהווים דווקא דוגמה וגורמים לחלק הלא כל כך מסורתי מהקהילה לראות מה הם אמורים לעשות", אמר הרב זולט באלה, חבר המועצה של וועידת הרבנים האורתודוקסיים של גרמניה. באלה אינו גר אבל גם הרקע המשפחתי שלו מדגים את המורכבות של המשפחות היהודיות האירופיות: אביו לא היה יהודי והוא גדל כחילוני בהונגריה.
זה בסדר להגיע ליהדות בגלל התעמתות עם העבר הנאצי, הוא אמר.
"לפעמים מישהו מתמודד עם העבר האפל של משפחתו ו…מתוודע ליהדות ונשבה בקסמה", אמר הרבה באלה. "זה קורה וזה בהחלט לא פוסל אותו".
באלה שלל את טענתה של גרשטטנר לפיה רבנים שהם בעצם מתגיירים, הם שמאשרים את רוב דיוני הגיור בבית הדין, מבלי לנקוט הקפדה ראוייה. לדבריו, ישנה מסורת מקובלת לפיה רבנים או דיינים שהם גרים, פוסלים עצמם מלדון בהליכי גיור של אחרים.
יהדות גרמניה כמעט נמחקה בשואה. אחרי סגירת מחנות העקורים שהקימו בעלות הברית בשנות החמישים, נותרו רק כ-25,000 יהודים במה שהייתה גרמניה המערבית, וכמה מאות נוספים במה שהייתה גרמניה המזרחית.
אבל היו אלפים שרצו להתגייר. אחרי שרבה הראשי של ברלין קיבל אינספור פניות לגיור, הוקמה וועדה מיוחדת ב–1950 כדי לבדוק את הפניות ולוודא שלא ייכללו ביניהן בקשות של נאצים לשעבר. חלק מהפניות באו מצד אנשים שרצו ליהנות מההטבות שקיבלו יהודי גרמניה, אך מרביתן הגיעו מגרמנים שהעיקו עליהם תחושות "אשם, בושה והלם" לנוכח השואה, אמרה שטיינר, שקיבלה לידיה את הבקשות במסגרת מחקרה האקדמי.
רוב הבקשות נדחו, אך רבים – בעיקר נשים שהיו נשואות ליהודים, לרבות ניצולים – התגיירו, וכך הוכשרה הקרקע לקהילה הכוללת גרים רבים. "איני מכירה משפחה יהודית כלשהי שלא הייתה בשלב כלשהו מעורבת בפנייה לבית דין רבני", אמרה שטיינר.
שטיינר מסכימה עם הטענות של גרשטטר, אף שהיא הייתה מעדיפה לו הייתה החזנית מציגה את דבריה ביתר מתינות ובמסגרת הקהילה היהודית ולא בעיתונות הארצית. בתי הדין הרבניים צריכים, לדעתה, להחמיר בענייני גיו וגרים חדשים צריכים להפגין שאיפות צנועות יותר. "אני באמת מאמינה שמקום בשורה השנייה בקהילה היהודית הוא טוב מספיק למי שהתגייר. הרי אינך יכול להיות רב הנושא תפילה לזכר קרבנות השואה, שאולי נרצחו בידי אבותיך. יש בכל זאת קו אדום", אמרה שטיינר. "אי אפשר לשטוף את המורשת הנאצית באמצעות טבילה במקווה".
מקצת החברים האחרים בועידת הרבנים הפרוגרסיביים הם גרים כמו אדרברג. חלקם סיפרו בעבר שדחו את התגיירותם כדי להימנע מלהיתפס כמי שרוצים להיות מזוהים עם הקרבנות או שמבקשים להמיר את דתם מטעמים אופורטוניסטיים. אולם אחרי שנטלו חלק במשך שנים בחיי הקהילה היהודית, הם המירו את דתם ואז המשיכו לקבלת הסמכה כרבנים.
כששואלים את אדרברג על הרקע המשפחתי שלה היא מספרת ששני הסבים שלה היו חיילים במלחמת העולם השנייה, ואחד מהם נפל בקרב על סטלינגרד. "השני סיפר לי שנים אחרי כן שהיה מכונאי ושמח מאוד שלא היה צריך לירות. אבל הוא היה בכל זאת חלק מהמנגנון," היא אמרה. "אם אתה גרמני שהתגייר יש עליך עול ואחריות מיוחדים להיות ברור מאוד לגבי הנושאים האלה", הוסיפה אדרברג. "וכל מי שמתגייר אצלי חייב להתמודד עם זאת".
הסערה שפרצה השכיחה אולי את האבדן עליו מקוננת גרשטטר ושעליו מסכימים רבים ממנהיגי יהדות גרמניה: הקהילה היהודית נכחדה כמעט לגמרי בשואה, שיקמה את עצמה לאט אבל אז החלה לסבול ממה שגרשטטר מכנה "אבדן הזהות המושרשת שהייתה קיימת בקרבה אחרי השואה".
אבל ספק אם ניתן להפוך מגמה זו, אפילו לו הייתה הקהילה מאמצת את הצעותיה של גרשטטר ובולמת את קצב הגיורים כדי לשמור על איזון בין יהודים מלידה ליהודים מבחירה. "הרכבת כבר יצאה מהתחנה מזמן" , אמרה שטיינר.