(JTA) – ג'יימס וולפנזון, נשיא הבנק העולמי ונדבן שסייע לישראל להשלים את נסיגתה מרצועת עזה, נפטר בגיל בן 86.
וולפנזון מת בשבוע שעבר בביתו במנהטן מדלקת ריאות, כך דווח בתקשורת האמריקנית. רעייתו איליין, שהייתה נשואה לו 59 שנים, הלכה לעולמה מוקדם יותר השנה.
וולפנזון, שנולד וגדל באוסטרליה, היה בנקאי השקעות שבין שאר מפעלות הפילנתרופיה שלו הצליח להעמיד על רגליהם מחדש את קרנגי הול ואת מרכז קנדי, שניים ממעוזי התרבות האמריקנית.
בשנת 1995 מינה אותו הנשיא ביל קלינטון לנשיא הבנק העולמי ותקופת כהונתו בת עשר השנים התאפיינה בהתמקדות שלו בשותפות, בניגוד לפטרונות, עם המדינות המתפתחות. במקום להמשיך כגוף הקובע מדיניות מלמעלה, הוא הפך את המוסד לגוף מייעץ ומסייע לכלכלות מתפתחות. וולפנזון גם שם קץ לנוהג ששרר בבנק להעלים עין משחיתות.
"עלינו לאזן מחדש את עולמנו כדי להעניק לכולם הזדמנות לחיים שיש בהם ביטחון", אמר וולפנזון בשנת 2003 בנאום בפני הבנק וגוף ההלוואות המסונף אליו, קרן המטבע הבינלאומית, "עם זכות ביטוי, זכויות שוות לנשים, זכויות לנכים ולמקופחים, הזכות לסביבה נקייה, הזכות ללמוד, הזכות להתפתח".
משימתו הבאה, אחרי שסיים את תקופת שירותו כנשיא הבנק העולמי, התבררה כלא פחות מסובכת. הנשיא ג'ורג' וו. בוש מינה את וולפנזון לשליח לרצועת עזה מטעם הקוורטט, הקבוצה המורכבת מארצות הברית, רוסיה, האו"ם והאיחוד האירופי, שהנחתה את תהליך השלום במזרח התיכון.
וולפנזון ליווה את תהליך יציאתה של ישראל מעזה ב-2005, תהליך שהיה רווי מתחים ושבניגוד לתקוות יוזמיו, הוביל לניצחון חמאס בבחירות ב-2007 ולמתחים בלתי פוסקים לאורך הגבול.
גורלן של החממות שטיפחו מתיישבים ישראלים יכול לשמש כסמל לכישלון המהלך. כאשר נודע לוולפנזון שהמתיישבים מתכננים לנתץ את החממות בדרכם החוצה, הוא גייס 14 מיליון דולרים, בהם 500,000 מכספו הפרטי, כדי להצילן ולהעמידן לרשות הפלסטינים. לתדהמתם של המנהיגים הפלסטינים, שלרשותם עמד כוח שיטור דל וציוד מוגבל, פלסטינים מקומיים בזזו את החממות מיד אחרי נסיגת ישראל. אבל מה שבאמת חרץ את דינו של המפעל, לדברי וולפנזון, היו ההגבלות הישראליות על ייצוא התוצרת מעזה.
וולפנזון הקדיש את עצמו כל חייו לנתינה לקהילה היהודית. הקרן המשפחתית שאותה הקים ושילדיו ניהלו, תרמה למגוון רחב של מטרות יהודיות מכל הזרמים. כתבת דיוקן על וולפנזון שפורסמה בשנת 2005 ב-JTA, ציינה בין מוטבי התרומות שלו מגוון גדול של ארגונים יהודיים, החל מקבוצת הסברה אורתודוקסית לאיכות הסביבה וכלה במרכז רקונסטרוקציוניסטי ללימודי מגדר. וולפנון ואשתו היו פעילים בתנועה הקונסרבטיבית.
ב-2006 השקיע את הסכום ההתחלתי שהיה דרוש ליצירת עותקים מושלמים של הגדת סאראייבו הנודעת, שנועדו להימכר כדי לסייע, בין השאר, להמשך קיומה של הקהילה היהודית הבוסנית.
האקטיביזם של וולפנזון החל בנעוריו; הוריו עזרו להביא לאוסטרליה פליטים יהודיים מאירופה. הוא הפך לקיצוני, כך אמר, בעקבות העוני שראה באפריקה ובאסיה כאיש מכירות של מוצרי מיזוג אוויר. בסופו של דבר הצטרף לבנקי השקעות בלונדון ואחר כך בניו יורק. "חוסר השוויון היה כל כך משווע שבקושי יכולתי לקלוט את מה שראו עיני", ציטט הוושינגטון פוסט אמירה שלו מתוך האוטוביוגרפיה "חיים גלובליים", משנת 2010.
וולפנזון, שנהג להמעיט בערך עצמו, אמר לא פעם כי יש לו יותר מוטיבציה פנימית מאשר אינטליגנציה טבעית ושהצלחתו נובעת מיכולתו ללמוד משגיאותיו. הוא הצליח להגיע לסגל האולימפי האוסטרלי בסיף לקראת האולימפיאדה במלבורן ב-1956. הוא ניצח בשני משחקים ועמד לנצח בשלישי כאשר יריבו, באחת ההפסקות, הסיח את דעתו בהצעה: הוא יסדר לוולפנזון שחיינית ישראלית.
"סיף זה קצת כמו שחמט", כתב וולפנזון באוטוביוגרפיה שלו. "חייבים לצפות כמה מהלכים קדימה ולחשוב יותר נכון מן היריב".
