לוס אנג'לס (JTA) – במכולת ״אילת״ יש כל מה שצריך כדי להכין ארוחת שבת שכל סבתא פרסייה תהיה גאה בה – החל מהקלאסיקות של המטבח הפרסי כמו פיתות עם שוםשום וקצח, דג מעושן וירקות כבושים ועד לחומס וטחינה בסגנון ישראלי.
מעל לדוכן האגוזים והפירות היבשים העשיר, תלויות כרזות המפרסמות הופעות מוסיקה בשפה הפרסית. באגף הירקות – הגדוש בעשבים המשמשים להכנת הסבזי חורדן המסורתי, עוצרות שתי נשים את עגלות הקניות, מנשקות זו את זו על הלחי ומברכות בפרסית בקול רם.
"אנחנו כמו משפחה עם כל הלקוחות כאן", אמר פרהאד "פרד" קמאני, אחד מבעלי המקום, כשהוא מסתובב בין המדפים, עוצר מדי פעם להרים תפוח או פחית משקה קל שנפלו לרצפה.
זה כמובן היה לפני עידן הקורונה. כעת, החנות מגבילה את מספר הלקוחות שיכולים להיכנס ודורשת מכולם לעטות מסיכות פנים כדי למנוע את התפשטות הנגיף, אבל קמאני אומר שהעסקים, בכל זאת, "לא רעים."
החנות, שנפתחה בשנת 1984, הפכה לאחת מנקודות המפגש המרכזיות לקהילה היהודית הפרסית בלוס אנג׳לס, המונה כ-50 אלף איש.
קמאני ושני שותפיו לעסק קנו את מכולת אילת, שנקראת על שמה של עיר החוף הדרומית, בשנת 1987 מהמשפחה שהקימה את העסק המקורי. בשנת 1989 נשרפה החנות עד היסוד, אבל קמאני ושותפיו בנו אותה מחדש, ושילשו את גודלה של המכולת לכאלף מ״ר.
המכולת ממוקמת בשכונת פיקו-רוברטסון, הנחשבת לאחד ממרכזי הקהילה היהודית איראנית. (כמה מהעסקים היהודיים בלוס אנג'לס נפלו קורבן למעשי ביזה שאירעו באירועי המחאה לאחרונה, אבל אילת לא נפגעה). בסמוך, מסעדות כשרות ובתי מרקחת מפרסמים את שירותיהם בשילוב של עברית, פרסית ואנגלית.
"המקום מייצג פיסה של המולדת הישנה והוא מאפשר המשכיות של התרבות האיראנית יהודית בכל מה שנוגע לבית ולמטבח", אמר סם קרמניאן, מותיקי מנהיגי הקהילה שמשמש יועץ בכיר לפדרציה האיראנית היהודית באמריקה.
כ-70% מהלקוחות כאן הם יהודים ממוצא איראני, אך החנות מושכת גם קונים מרקע שונה – כולל יהודים לא איראנים וערבים, שנמשכים למגוון הרחב של מצרכים ומעדנים מהמזרח התיכון.
בתוך ארגז תצוגה מזכוכית בסמוך לדוכן העוגיות, מסודרים בקפידה פרחים, מראה, נרות, שום, תפוחים וביצים מצוירות – חלק מהתפאורה המסורתית לחג נורוז, ראש השנה הפרסי, שנחגג בחודש מארס על ידי איראנים בני כל הדתות. "מהתחלה נהגנו כך," אומר קמאני. "הלקוחות שלנו הם לא רק פרסים יהודים, אלא כל הפרסים – יש לנו ארמנים, יש לנו מוסלמים".
הלקוחות בחנות, באחד הימים בתחילת חודש מארס, לפני שכללי הריחוק החברתי נכנסו לתוקף, מספרים על המכולת כמרכז קהילתי ותרבותי ליהודים יוצאי איראן בעיר. הנה כמה מהשיחות עמם:
מוז'גן לביא, 56
את באה הנה הרבה?
כן, מהיום שהם פתחו.
האם את פוגשת כאן הרבה אנשים שאת מכירה?
או-מיי-גוד, זה כמו פגישת מחזור! חברים ותיקים שלי, וחברים של הורי. נדמה לי שכל בני הקהילה הפרסית היהודית מגיעים הנה. אם את ממהרת לצאת, זה קצת קשה. לוקח הרבה זמן לפגוש ולברך את כולם. יש עוד הרבה חנויות שיש להם מוצרים והכל, אבל מכיוון שזו החנות הראשונה והותיקה, זה המקום העיקרי.
יש לך סיפורים מצחיקים על דברים שקרו כאן?
את שומעת אנשים מדברים, דברים על הילדים שלהם, אנשים מבוגרים מדברים באופן מצחיק על החיים שלהם, ואת פשוט עומדת שם באזור המלפפונים, ובסופו של דבר שומעת הרבה סיפורים.
מה המוצר האהוב עליך?
הרבה דברים. יש להם הרבה מותגים אמריקניים, יש להם הרבה מותגים פרסיים. הגבינה הפרסית ממש טובה. יש להם את המוצרים הכי טובים. אז אני יכולה לומר שכל המוצרים אהובים עלי. הדגים תמיד טריים, אז בעצם הכל טוב.
דיאנה נמאנפור, 52
מה את אוהבת בחנות הזו?
אני מגיעה הנה כבר 30 שנה. יש להם מבחר מכל הסוגים והדבר הטוב ביותר בחנות הזו היא שהמחירים תמיד טובים. אני מאד אוהבת את החנות הזו, זה מקום ידידותי. כשאני רוצה לראות מישהו מחברי, אני רואה אותם פה. אני באה הנה כמעט כל יום.
שמעתי שלפעמים אנשים קובעים להיפגש כאן לדייט.
בדרך כלל אני ממהרת. אני באה, מוצאת את הדברים והולכת, אבל אני רואה שאנשים מחליפים מספרי טלפון בשביל האח או בשביל הבן שלהם.
מה את רוצה שאנשים ידעו על הקהילה הפרסית יהודית?
זו קהילה טובה, זה מה שאני אוהבת בקהילה היהודית, אנשים יכולים להיות דתיים מאד, או לא דתיים, אבל הם יכולים לשבת במקום אחד ולא לתייג את עצמם כחרדים, רפורמים – הכל פשוט אותו הדבר.
שרונה אמין, 40
את פוגשת הרבה אנשים שאת מכירה כשאת באה הנה?
כן, לפעמים את מנסה להיכנס ולצאת במהירות, אבל זה קשה. תמיד מאד צפוף פה. צריך להגיד היי וביי לכולם. אני בדרך כלל שמה את האוזניות ומסתובבת בחנות, עושה מה שאני צריכה ועוזבת.
שמעתי שאנשים לפעמים קובעים להיפגש פה לדייט.
כן, זה קורה הרבה. אנשים שואלים אם את נשואה, אם יש לך בעל – שדכניות קטנות.
זה לא נראה שאת בעניין.
לא.
מה המוצר האהוב עליך?
אני באה הנה בעיקר בשביל הלחם הפרסי מפני שלא כולם מוכרים אותו.
מישל איראנפור, 26
מה את אוהבת בחנות הזו?
זו אחת מהחנויות הבודדות שאיראנים יכולים לקנות את הדברים שלהם, שמותאמים לנו. למשל, הסנגכ (לחם איראני), הדג המעושן, פיסטוקים, כל המאפים, במיוחד לכבוד נורוז. זו נסיעה ארוכה עם פקקים, אבל אני עושה מאמץ כדי להגיע הנה. במיוחד כשאני באה עם אבי, נדמה לי שככה הייתי מרגישה לו הייתי באיראן. אבי הוא איראני, אבל אני נולדתי כאן. אנחנו לא יכולים לחזור לשם. אבי עזב כמבקש מקלט מדיני, ועם כל מה שיש היום בין ארצות הברית לאיראן זה פשוט בלתי אפשרי.
מהו הרקע הדתי שלך?
אני מתייחסת לעצמי בעיקר כאדם רוחני, אבל אני מקיימת הרבה מהדת המוסלמית אליה שייך הצד של אבי.
כמישהי שאינה יהודיה, איך את מרגישה לקנות פה?
בשבילי, כיון שקיים נתק בזהות התרבותית שלי, זה המקום הכי קרוב שבו אוכל לחוות מהי ההרגשה להיות באיראן. כך שעל אף שנושא הדת שונה, בסופו של דבר, כולם עדיין איראנים.
מהו המוצר האהוב עליך ביותר?
יש להם עוגיות חומוס – אני אף פעם לא זוכרת איך מבטאים את שמן בפרסית. אלה עוגיות קמחיות עשויות מקמח חומוס, ויש בהן נקודה אדומה. הן מעט יקרות יותר מפני שקשה להכין אותן וההורים שלי יעשו ממש הכל כדי לקנות אותן לנורוז.
