(JTA) – מרטין אברמוביץ יושב בבית הקפה 'נרו' בברוקליין, חבוש כובע עליו כתוב 'יהודים בבייסבול', במעין קריצה לתפקידו כמנכ"ל ומייסד ארגון Jewish Major Leaguers, המייצר קלפי בייסבול עם שחקנים יהודיים.
הוא לובש חולצת טריקו של קבוצת הבייסבול ״דורהאם בולס״, אבל האמת היא שהוא בא כדי לספר סיפור על חולצות אחרות, מתקופה אחרת.
סיפורו של אברמוביץ קשור לשרפה התעשייתית החמורה ביותר בתולדות ניו יורק ולאחד האירועים המכוננים בתולדות תנועת העבודה האמריקאית.
ב-25 במארס צויין יום השנה ה-111 לשרפה במפעל החולצות טריאנגל Triangle Shirtwaist Factory, שבה נהרגו 146 פועלי טקסטיל, רובן נשים מהגרות יהודיות ואיטלקיות, בתוך 18 דקות בלבד.
לקראת יום השנה יצא לאור בארה״ב הספרTalking to the Girls: Intimate and Political Essays on the Triangle Shirtwaist Factory Fire ("לדבר אל הבנות: מסות אינטימיות ופוליטיות על השרפה במפעל החולצות טריאנגל), בעריכת אדביגה ג'ונטה ומרי אן טרסצ'אטי. תשעה עשר הכותבים בכתיבה כוללים סופרים, אמנים, פעילים, אנשי אקדמיה ובני משפחה של פועלי טריאנגל.
בין המשתתפים בכתיבת הספר נמנה גם אברמוביץ', בן 81, שמייחס את עצם קיומו, כמו גם את חיי ילדיו וצאצאיהם לכך שאביו, שהיה גזרן במפעל המקולל, נמלט מהשרפה.
לאחר שהקדיש שנים לחקר הטרגדיה, החל אברמוביץ להתמודד גם עם אפשרות כואבת: שאביו הוא זה שהצית בטעות את השרפה ש"פילחה את מצפונם של אנשים בכל מקום".
"אף פעם לא הצלחתי לקבוע באופן חד משמעי שאבי גרם לשרפה במפעל החולצות טריאנגל", אמר אברמוביץ'. ואכן, שמו של אביו, או של אדם אחר, לא נקשרו בהשלכת האפר הבוער לפח – מה שגרם למפעל להפוך לכבשן בוער.
ואף על פי כן, עצם האפשרות שהוא היה אחראי היוותה נטל על חייו.
"בין אם זה היה האפר שהוא השליך או לא, העובדה שהוא היה רדוף רגשות אשמה כל חייו רודפת גם אותי", אמר אברמוביץ'. "אני בטוח שהיו לו תחושות, או שאלות, לגבי מידת האחריות שלו".
חמש מאות עובדים עמלו בקומות השמינית, התשיעית והעשירית של בנין אש בגריניץ' וילג', גזרו ותפרו את חולצות הכותנה האופנתיות, כשהאש פרצה. בעלי המפעל נעלו רבות מדלתות היציאה ומהדלתות שהובילו לחדר המדרגות במאמץ לפקח על ההפסקות ולשמור על הסדר (וגם, לדברי אברמוביץ', כדי למנוע מ'הבנות' לגנוב בדים).
עובדים רבים נאלצו לקפוץ אל מותם בשעה שכבאים ועוברי אורח מביטים במתרחש המומים וחסרי אונים.
לא היה ספק שתנאי בטיחות גרועים הפכו שרפה קטנה למלכודת מוות. הבעלים היהודים של המפעל, מקס בלאנק ואייזק האריס זוכו במשפט שהתקיים ב-1911, מאשמת הריגה מדרגה ראשונה ושנייה, אם כי בסופו של דבר, בתביעה אזרחית משנת 1913, הם נמצאו אחראים לגרימת מוות ברשלנות.
הטרגדיה עוררה את איגודי העובדים לדרוש – ולקבל – תנאי עבודה טובים יותר ובטוחים יותר. בלחץ קהל הולך וגדל של עובדים בכל רחבי ניו יורק, אישרה העירייה דרישות בטיחות חדשות במקומות העבודה, שבסופו של דבר הפכו לחוק פדרלי בכל רחבי ארה״ב.
אבל איך פרצה השרפה?
על פי ספרו של דיוויד פון דרייל משנת 2003, "טריאנגל: השרפה ששינתה את אמריקה", הדלקה החלה בפח שאריות השייך לגזרן בדים בקומה השמינית. הגזרן ניסה לכבות את הלהבות, ומשלא הצליח, נמלט.
מי היה הגזרן הזה? פון דרייל נוקב בשם איזידור אברמוביץ', שם זהה לשמו של אביו של מרטין.
אין דרך לקבוע בוודאות של מי היה האפר שהושלך לפח, ופון דרייל מודה ש"יתכן שזה היה גזרן אחר". אבל בחיפוש אחר תשובות, מצא עצמו מרטין אברמוביץ' נובר בארכיון הלאומי, ברישומי מפקד האוכלוסין האמריקני ובהיסטוריה המשפחתית.
איזידור, אביו של אברמוביץ, היה איש מעמד הפועלים שחי בברוקלין של שנות ה-40 של המאה הקודמת. הוא התמחה בגזירת גזרות לשמלות נשים והשתייך לאיגוד הבינלאומי של עובדי ההלבשה לנשים. מאוחר יותר, בשנות ה-50 וה-60, אימו של מרטין, רוז, התפרנסה מתפרית תוויות על עניבות לגברים, והיתה חברה באיגוד עובדי ההלבשה המאוחד של אמריקה.
אך לפני נישואיו של איזידור, בגיל 18 הוא עבד כגזרן במפעל החולצות טריאנגל.
מרטין אברמוביץ' לא ידע דבר על הקשר של משפחתו לשרפה בזמן שאביו, שמת ב-1947, עדיין היה בחיים. "מתישהו בגיל ההתבגרות, בתחילת שנות ה-60, אמי הזכירה כבדרך אגב שהוא עבד בחברת ייצור החולצות טריאנגל בשנת 1911, והתמזל מזלו כשהיה מחוץ לבניין בשליחות כלשהי כשהאש פרצה", הוא כתב במאמר שפירסם בספר החדש.
פון דרייל היה הראשון שחשף כי האש פרצה בפח האשפה של איזידור אברמוביץ', עובדה שהוא הצליח להסיק מעדות הבעלים במשפט.
לאברמוביץ נודע כי התמליל נתרם לספרייה במנהטן על ידי עזבונו של הסנגור, ולאחר מכן עבר דיגיטציה על ידי מרכז קיל ללימודי עבודה באוניברסיטת קורנל. הוא איתר את העדות באינטרנט.
בינתיים, באתר Ancestry.com, הוא מצא רשומות של מפקד האוכלוסין משנת 1910 בהן הוזכר שמו של ישראל אברמוביץ', יליד רומניה, כ'גזרן במפעל חולצות'.
"זה היה חשוב מפני שאני תהיתי האם יתכן שאבי היה גזרן, תפקיד שנחשב מוערך בתחום, כבר בגיל 18", נזכר אברמוביץ'.
"איזידור אברמוביץ' המופיע בספר יכול היה להיות אדם אחר בשם זה, אבל במפקד האוכלוסין, הוא היה רשום לצד בני משפחה אחרים שאת שמותיהם הכרתי, רמז עבה לכך שזה אכן היה אבי״.
איזידור, שהיה מוכר גם בשמות ישראל ואירווינג, ואחיו, דיוויד, אכן היו גזרנים. הם גרו ברחוב אורצ'רד, מרחק קצר מבניין אש. בשנת 1910, על פי רשומות מפקד האוכלוסין האמריקאי, איזידור כבר נהנה מקביעות בעבודה.
הפרטים הידועים על שהותו של איזידור במפעל ועל היום בו פרצה השרפה מצויים בעדויות המשפט. בעשרת דפי העדויות, אברמוביץ ענה על 76 שאלות ששאל השופט.
התשובות סוכמו על ידי פון דרייל. "אברמוביץ' לקח את הכובע והמעיל שלו מהמתלה הסמוך כאשר הבחין באש בפח האשפה שלו", הוא כתב. "יתכן שהגזרן עישן בחשאי… או שאולי היה זה גזרן אחר – הם היו חבורה מלוכדת ואהבו לעמוד ולפטפט יחד. או שאולי היה זה העוזר של הגזרן. בכל מקרה, מפקד כוחות הכיבוי הגיע מאוחר יותר למסקנה שמישהו השליך גפרור או בדל סיגריה לפח של אברמוביץ לפני שהם כובו לחלוטין".
לשאלת השופט על פריסת קומת המפעל, מי היו העובדים הסמוכים והיכן הם היו כשפרצה האש, איזידור אברמוביץ' ענה בעיקר 'כן כבודו', 'לא כבודו'. הוא דיבר בבירור, ובאנגלית.
"מה היה הדבר הראשון שעשית כשראית את האש?" נשאל אברמוביץ' והוא השיב, "שפכתי עליה דלי מים".
אין דרך לאשר אם איזידור אברמוביץ' שמעיד הוא אביו של מרטין. "יתכן שהיה עוד עובד בטריאנגל בשם איזידור אברמוביץ', בזמן שאבא שלי היה עסוק בשליחויות", אמר אברמוביץ'. מכיוון שרישומי השכר עלו באש, אין דרך לדעת. אבל אם היה זה אותו אדם, עדותו במשפט הייתה שונה לחלוטין מהגרסה שסיפרה אמו של מרטין.
האם הגרסה של אמו לסיפור הייתה משהו שסיפר לה כשחיזר אחריה כמעט 20 שנה מאוחר יותר, או שהוא חשף הכל, והיא או שניהם יחד החליטו לשנות את הנרטיב?
"אני מקווה שהוא אכן סיפר לה את האמת שנשא עמו, ואמא שלי היא זו ששינתה את הסיפור", אמר אברמוביץ. הוא מציין גם שאמו הסתירה ממנו במשך שנתיים את העובדה שאביו מת. מרטין היה רק בן 7 כשאביו נפטר.
"אני גם תוהה אם אבי פשוט לא סיפר לאמי את האמת", המשיך אברמוביץ להרהר. "צריך לזכור, השרפה אירעה 18 שנים לפני שהם נישאו".
קארל, אחיו הגדול של מרטין, שחי בלונג איילנד ונמצא בשנות ה-90 המוקדמות לחייו, סיפר לו לאחרונה שאביהם אכן התוודה בפניו שהוא היה במפעל, ראה את השרפה פורצת וברח.
אחיו של אברמוביץ' סיפר לו שבשנות ה-20 של המאה הקודמת, איזידור נעצר על ידי ה-FBI במסגרת מצוד אחר מי שנחשבו אנרכיסטים, מצוד שמאוחר יותר זכה לכינוי 'פשיטות פאלמר'. האם כתוצאה מהשרפה בטריאנגל הפך אביו פעיל יותר מבחינה חברתית או פוליטית?
מרטין שלח שאילתות לארכיון הלאומי ול-FBI, אך הוא עדיין לא הצליח לגלות מידע כלשהו על פעילותו הפוליטית של אביו.
כשהיה ילד, בתחילת שנות ה-40 של המאה העשרים, שב אביו לאיתנו ועבד שוב כגזרן וחי עם משפחתו בדירת שני חדרים בברייטון ביץ' שבברוקלין. עם זאת, בתמונות משפחתיות הוא נראה מבוגר הרבה מכפי גילו. בשנת 1946 הוא חלה בדלקת ריאות, ואחריה במחלת לב.
אברמוביץ' זוכר שביקר את אביו בבית החולים קינגס קאונטי פעמיים, כשהיה רק בן שש. "אני זוכר שראיתי אותו מעמדת האחיות, ובפעם אחרת, אמרו לי להסתכל מחוץ לבניין, ושם בחלון למעלה, בקושי יכולתי לראות פנים מחייכים לעברי".
איזידור אברמוביץ מת ממחלת לב בבית החולים קינגס קאונטי בגיל 54.
מרטין סיים את לימודיו במכללת ברוקלין בשנת 1961 עם תואר בספרות אנגלית, והמשיך לתואר שני בספרות באוניברסיטת NYU בשנת 1962. הוא שימש כמנהל פיתוח תוכניות במחלקת הרווחה של עירית ניו יורק והמשיך לקריירה בשירות קהילתי יהודי. מרטין אברמוביץ פרש ב-2006 כסגן נשיא לתכנון בפדרציה היהודית של בוסטון.
(בנו יוסף אברמוביץ הוא עיתונאי לשעבר המתגורר בישראל ועומד בראש חברת אנרגיה גלובל קפיטל, חברת השקעות המתמחה באנרגיה סולארית; אשתו של יוסף היא הרבה והסופרת סוזן סילברמן).
האם אביו נשא את הסוד הנורא הזה לבדו, או שהצליח לחלוק אותו לפחות עם אשתו או עם אדם אחר? אברמוביץ עצמו נושא את הנטל המעיק הזה.
"מדי יום אני שואל את עצמי שאלות שהן בגדר לא נודע", הוא אמר. היעדר המידע והיעדרו של אביו, הוא אמר, השפיעו על התפתחותו הפסיכולוגית כילד, ועל המשפחה שהקים כבוגר.
"בגלל שאיש לא ענה על שאלותי, למדתי לא לשים לב לרגשותי", אמר אברמוביץ.
אם אביו אכן חש אשמה על חלקו באירוע הקשה, אברמוביץ תוהה אם זכה לנחמה כלשהי מהשיפור בתנאי העבודה שחל בעקבות הטרגדיה. הוא מצטט את פרנסס פרקינס, שהייתה עדה לשרפה כעובדת סוציאלית וכיהנה מאוחר יותר כשרת העבודה של ארה"ב משנת 1933 עד 1945, האישה הראשונה בתולדות ארצות הברית שהייתה חברה בקבינט האמריקאי.
"אחד המשפטים המפורסמים שאמרה היה 'תכנית הניו דיל החלה ב-25 במרץ 1911'", אמר אברמוביץ.
מרטין אברמוביץ עצמו שימש כיועץ מתנדב במועצת המנהלים של ועדת העבודה היהודית של ניו אינגלנד והשתתף בשנת 2018 בקמפיין המוצלח "Fight for 15" של קואליציית הארגונים הקהילתיים RaiseUp Massachusetts במאבק למען שכר מינימום לעובדי מסצ'וסטס.
הוא חבר הנהלה ב-Remember the Triangle Fire Coalition, התארגנות חברתית המארגנת טקס הנצחה שנתי ביום השנה לשרפה. הקואליציה מתכננת לחנוך אתר זיכרון פיסולי וחינוכי באתר, המוכר היום בשם 'בניין בראון' בוושינגטון פלייס 29, במרץ 2023. (כרגע מונצח האירוע בלוח קטן על הבניין.)
הקבוצה גייסה שני מיליון דולר עבור אתר הזיכרון, והיא מנסה לגייס מיליון דולר נוספים. תמיכה רבה התקבל ממדינת ניו יורק בעקבות התערבותו האישית של המושל לשעבר אנדרו קואומו ומתנועת העבודה. בקואליציה מקווים שתורמים בניו יורק ומקהילות יהודיות ואיטלקיות יתגייסו כדי להשלים את החסר.
אברמוביץ משתמש בניסיונו בעבודתו עם הקהילה היהודית – ובסיפורו המשפחתי – כדי לתמוך במאמץ.
"הסיבה שאני מספר את סיפורו של אבי עכשיו" ,הוא אמר, "היא שאני מקווה שהוא ימשוך מעט תשומת לב לתוכניות להקמת אתר ההנצחה. זהו חוב שאני חייב 'לבנות', בשם אבי".
