טייפה , טאייואן (JTA) – לפני חודשיים, זמן קצר לאחר פתיחת משחקי החורף האולימפיים בבייג'ין, מתח מוזיאון השואה של ארה"ב ביקורת חריפה נגד סין בשל יחסה למיעוט האויגורי.
"במשחקים האולימפיים תצפו במסורת מוכרת היטב – העברת הלפיד – שאותה ניצלו הנאצים במשחקים האולימפיים של 1936 בברלין לצורכי תעמולה", צייץ המוזיאון בטוויטר. "היום אנחנו עדים לאופן שבו עדיין אפשר לנצל את המשחקים האולימפיים כדי להסיח את תשומת הלב מזוועות כדוגמת רדיפת האויגורים".
ימים ספורים לאחר מכן, הגיב צ'ן וייהואה, בעל טור בביטאון הממלכתי הסיני "צ'יינה דיילי". "על המוזיאון להתבייש. האם אתם טוענים ששואת היהודים בידי הנאצים לא הייתה אלא הכשרה מקצועית? יותר מ-30,000 יהודים מצאו מקלט בשנחאי במהלך המלחמה, וכך אתם גומלים לעם הסיני?"
דבריו של צ'ן עוררו תגובות נזעמות ברשת ואף הגיעו לכותרות בכלי תקשורת אמריקניים שמרניים. אך התופעה שבה נציג סיני מנצל את השואה ומאדיר את תפקידה של סין בהצלת יהודים שמצאו מקלט בשנחאי במלחמת העולם השנייה – אינה חדשה, מסבירים המומחים.
שימוש בשואה כאמצעי פוליטי אינה עניין חדש ולמעשה נפוצה למדי בשיח הציבורי בארצות הברית ובישראל. אבל בשיח הדיפלומטי הסיני ובכלי התקשורת הממלכתיים בסין ניתן להבחין באחרונה בהתגברות השימוש במוטיב השואה ובניסיון למצב את סין כמצילת היהודים בתקופה שבה אירופה והמערב זנחו אותם.
"ניצולה של השואה כדי להציג את ההיסטוריה האירופית ואת אירופה עצמה במרען היא בבירור דרך להציג את סין כמקום מתורבת יותר מאירופה, כיוון שהיא הצילה יהודים במלחמת העולם השנייה", הסבירה מרי איינסלי, מרצה לתקשורת בשלוחה של אוניברסיטת נוטינגהאם בנינגבו, סין.
פלישת רוסיה לאוקראינה תרמה לקידום הנרטיב הזה. סין מהלכת בין הטיפות בניסיונותיה להשאר נייטרלית בעימות ולשמור על האינטרסים שלה הן מול רוסיה והן עם המערב. אולם אין ספק שסין אימצה, ואף הרחיבה, את התירוץ הרוסי לפלישה כ"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה, כאשר טענה שנאצים אוקראינים שהוכשרו בארה"ב השתתפו במחאות שנערכו בהונג קונג ב–2019 נגד רדיפה פוליטית של מתנגדי המשטר הסיני.
בשבוע שעבר פירסם ה״גלובל טיימס", כלי תקשורת ממלכתי לאומני בסין, כתבה בה נטען כי בחשבון "וויצ'אט" רשמי של שגרירות ארה"ב בסין, שיתפו האמריקנים מאמר ששיבח נאצים אוקראינים.
דיפלומטים סיניים גם הזכירו את השואה בתגובה לסנקציות שהטילו מדינות אירופיות על סין בגלל דיכוי המיעוט האויגורי המוסלמים במחוז שינג'יאנג. כאשר הידרדרו יחסי סין עם ליטא בשנה שעברה, צייץ דובר משרד החוץ של סין, ז'או ליז'יאן בטוויטר: "בהיסטוריה של ליטא כבר היה טבח של יהודים. היום הגזענות היא עדיין בעיה קשה במדינה, והיהודים ומיעוטים אחרים סובלים שם מאפליה קשה".
"הדברים האלה הם, לדעתי, דרך להסיט את תשומת הלב מהרדיפות של המיעוטים האתניים בסין לרדיפות מיעוטים במקומות אחרים", אמר סטיב הוכסטאדט, היסטוריון מאילינוי קולג׳, שערך מחקר מקיף על הפליטים היהודים בשנחאי. הוכסטאדט עצמו הוא נכד לפליטים יהודים שמצאו שם מקלט במלחמת העולם השנייה.
מאז 2017 כלאה סין מיליון אויגורים במה שהיא מכנה "מחנות חינוך מחדש", שם כופים על בני המיעוט המוסלמי להלל את הקומוניזם וללמוד את השפה המנדרינית. הדיווחים מהמחנות מספרים על מעשי אונס והתאבדויות, ויש המשווים אותם למחנות הריכוז של הנאצים. יהודים בכל רחבי העולם עומדים בחזית המאבק נגד מדיניותה של סין כלפי האויגורים. מוזיאון השואה של ארה"ב מתח גם הוא ביקורת חריפה על סין בנושא זה, תוך הבעת דאגה מהתגברות השימוש בהשוואות לשואה ברחבי העולם.
"יש לזכור את השואה, לחקור אותה ולהבינה כדי להפיק את הלקחים ממנה. אסור לנצל אותה לצרכים אופורטוניסטיים", נאמר בהודעה שפירסם המוזיאון ב-2019. בנוסף, פירסמה קבוצה של ניצולי שואה המתנדבים במוזיאון מכתב פתוח ב-2021 ובו ביקשה לחדול משימוש בשואה כאמצעי לקידום אינטרסים אחרים. "יש לזכור את מה שעבר עלינו ואת מה ששרדנו, ללמוד ולהפיק לקחים, אבל לא לנצל לרעה", נאמר במכתב.
החוקרת איינסלי ציינה גם שהנרטיב הסיני על הצלת היהודים בשואה אינו מדויק, בלשון המעטה. "הסיבה לכך שיהודי שנחאי הצליחו לשרוד לא נבעה מהסיוע של סין", היא אמרה.
"הסיבה לכך שיהודי שנחאי שרדו היתה תוצאה של סיוע מצד הממשל הסיני. זה מה שחשוב. וכאשר אין מכירים בכך, זה עושה שרות רע לניצולים", אמרה איינסלי. "[התנאים היו] מאוד מאוד קשים…וכשאומרים שזה היה מעשה חסד מצד המדינה הסינית, זה אינו עולה קנה אחד עם המציאות".
סין העכשווית – הרפובליקה העממית של סין – לא הייתה קיימת לפני 1949. בימי המלחמה נשלטה שנחאי בידי כוחות שונים בחסות מועצת העיר שנחאי, שהייתה באותה עת הגוף שמשל בה. זרם היהודים הגיע לעיר ב–1938, כאשר השלטון בעיר עבר מידי סין לידי יפן.
"בקצרה, מה שאיפשר ליהודים להימלט לשנחאי היה הכאוס שיצרה המלחמה בסין״, כתב ב–2011 גאו ביי מאוניברסיטת צפון קרוליינה, וילמינגטון.
גם מספר היהודים שסין טוענת שהצילה – 30,000, גבוה מהמספר שעליו מסכימים רוב החוקרים – בסביבות 20,000, לפי מוזיאון הפליטים היהודים בשנחאי.
סין החלה להפגין עניין מחודש בשואה וביהדות אחרי 1992, כאשר סין וישראל כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים. באותה עת יכלו בני המקום היהודים, שמנו פחות מ-1000 איש בעיר קייפינג, ליהנות מחופש דת יחסי ולארח מערביים שהגיעו לשם כדי ללמד אותם עברית.
ב–2007 נפתח בבית הכנסת "אוהל משה" מוזיאון המנציח את זכרם של הפליטים היהודיים שהגיעו לשנחאי. ב–2020 הוכפל שטח המוזיאון, ככל הנראה בניסיון לזכות בהכרה בינלאומית רבה יותר, אומרים המומחים. המוזיאון משמש כיום כבסיס לטיפוח קשרים כלכליים ותרבותיים בין ישראל לסין.
"תמיד היה קשר פוליטי בין העניין שהפגינו הרשויות בסין כלפי היהודים, כלפי ההיסטוריה שלהם, וכלפי השואה, לבין מדיניותה של סין", אמר הוכשטאדט.
ישראל, אמרה איינסלי, מפיקה תועלת דיפלומטית מכך ולכן משתפת פעולה עם הנרטיב הסיני בנוגע לשואה. כדוגמה היא מביאה סרטון וידאו מ–2015 שבו פליטים לשעבר משנחאי וישראלים, וביניהם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מודים לעם הסיני על "ידידותו והכנסת האורחים שלו בשעתנו האפלה ביותר".
בשנים האחרונות, למרות שארה״ב הביעה דאגה מכך, נמשכה ההתקרבות בין סין וישראל וב–2021 הייתה סין
מקור היבוא הגדול ביותר של ישראל.
