(JTA) – המקובל משה קורדובירו מהמאה ה-16 והפילוסוף היהודי הרמב"ן השוו שניהם את היקום לגודלו של גרגר חרדל. פרשן המקרא רש"י – שגר כ-160 ק"מ מדיז'ון, צרפת – האמין כי אברהם אבינו הגיש לשון עם חרדל לשלושת המלאכים שביקרו אותו, כמתואר בבראשית פרק יח'.
כך שחרדל היה חשוב ליהודים עוד הרבה לפני שהמעדניות היהודיות של ניו יורק הפכו אותו לפריט חובה בכל כריך.
"חרדל נמצא כמעט בכל דת ובכל תרבות", אמר ברי לוונסון, המייסד, האוצר ומנהל החרדל הראשי של מוזיאון החרדל הלאומי במידלטון, ויסקונסין. "בברית החדשה יש קטע שעוסק בגרגר חרדל בגודל 3 מ"מ. גם בקוראן יש אזכור כיצד עתיד האדם עשוי להיקבע על ידי גרגר חרדל. חרדל הוא לא רק תבלין וממרח אוניברסלי, גם האגדות שנקשרו סביבו הן אוניברסליות".
מוזיאון החרדל שהוקם בשנת 1992 מוזכר לעיתים קרובות ברשימת המוזיאונים המוזרים בארצות הברית, ומושך אליו מדי שנה כ-35,000 מבקרים. בשנה שעברה נסגר המוזיאון למשך שישה שבועות בשל מגפת הקורונה. הכנסות המוזיאון ובריאותו הנפשית של לוונסון ספגו שניהם מכה קשה כתוצאה מכך.
"זה היה נורא", סיפר לוונסון. "יש לנו תיבת תרומות מפני שאיננו גובים דמי כניסה במוזיאון, והתרומות פסקו לחלוטין. זה היה קשה מאוד אבל אנחנו מתאוששים".
כדי להסיח את דעתו, הוא התמקד בעבודתו בחצי משרה כפרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת וויסקונסין, שם הוא מלמד זה שבע שנים על חוקי מזון.
למרבה המזל, המוזיאון נמצא כעת בתהליך של התאוששות. מאז חודש מאי יש זרם מבקרים קבוע שפוקד את המוזיאון, ועבור לוונסון זו הקלה גדולה. הוא מתאר את המוזיאון ואת המבקרים כ"קהילה".
לוונסון החל את אוסף החרדל שלו לאחר שקבוצת הבייסבול האהובה עליו, הבוסטון רד סוקס, הפסידה בסדרת הגמר של אליפות הבייסבול ב-1986. לוונסון המאוכזב הלך אחרי המשחק להתנחם בחנות המכולת ונמשך לבקבוקי החרדל. "היה משהו מיוחד בבקבוקי החרדל", הוא אמר. "שמעתי מהם קול שאמר לי, 'תאסוף אותנו והם יבואו'".
כיום, המוזיאון, שפועל כארגון ללא כוונת רווח, מציג כ-6,090 מוצרי חרדל שמקורם ביותר מ-70 מדינות ויש בו חנות מתנות ומוצגים בנושא ההיסטוריה של החרדל. לוונסון מארח גם את תחרות החרדל העולמית השנתית ששופטת ממרחי חרדל ב-17 קטגוריות.
לוונסון אוהב חרדל על כל דבר, גם על דונטס ועל גלידה. הוא מציע ממרחי חרדל מתוקים – כמו חמוציות ופטל – לקינוחים, ומאמין שחרדל בטעם פקאן הולך מצוין על גלידה.
"לחרדל יש שימושים נוספים מעבר לממרח על כריך", הוא אומר. "הוא הולך טוב ברטבים חמים וקרים. חרדל הוא רב-גוני".
לוונסון המציא גם תבשילים משלו. הניסוי האחרון שלו היה פודינג חרדל, ועכשיו הוא עובד על מתכון לקרם ברולה בטעם חרדל.
"ניסיתי כמעט הכול, מרכיבים, טעמים ותבלינים שונים", הוא סיפר. "אני מעין מדען חרדל מטורף".
אבל בכל הנוגע לכריכי מעדנייה, לוונסון נצמד למסורת ומקפיד להשתמש אך ורק בחרדל חום. לפני שנתיים הוא ערך סקר לא רשמי במספר מעדניות בניו יורק שהתמקד בשאלה מה הופך חרדל לטוב.
חלק מהמעדניות אמרו שחרדל צריך לכלול חזרת, אחרים העדיפו שום. לדעת לוונסון, חרדל חום טוב יכלול באמת מעט חזרת, מפני ששניהם כוללים את חומר בשם אליל איזותיאוציאנט שמעניק את הטעם החריף לזרעי החרדל החום ולשורש החזרת. מעדניות רבות מגישות הו חרדל חום והן צהוב כדי לענות על ההעדפות השונות.
מעדניות הדליקטס נפתחו לראשונה בגרמניה בשנת 1700 כחנויות שמכרו פריטים אקזוטיים כגון בננות, מנגו ושזיפים. כאשר יהודים אשכנזים היגרו לאמריקה, הם הביאו עימם את המעדניות. מעדניית כץ בניו יורק – אחת המפורסמות בעולם – נחשבת למעדנייה הראשונה בארצות הברית שהוקמה בשנת 1888. בערך בתקופה זו, המעדניות החלו להתרחב ולהציע להפסקת צהריים כריכי קורנדביף או פסטרמה בציפוי פלפל.
בשרים שמנים אלו אולי אינם בריאים, אבל לחרדל יש סגולות בריאותיות שעשויות אולי לאזן את התמונה. יש בו מעט קלוריות והוא מכיל נוגדי חמצון ומרכיבים תזונתיים מועילים אחרים, בדומה לברוקולי, כרוב ניצנים, ששייכים לאותה משפחת צמחים. חרדל אפילו מסייע להקל על כאבי שרירים ונשימה. הידעתם? אצנים נושאים עימם לפעמים חרדל צהוב כדי להתמודד על התכווצויות שרירים ברגליים במהלך הריצה.
חרדל לא היה תמיד בתפריט של לוונסון, שנולד בוורצ'סטר, מסצ'וסטס, ולמד בבית מדרש לרבנים תקופה מסוימת, לפני שנשבר ועבר ללמוד משפטים. הוא עבד 15 שנה כעורך דין, ובין היתר היה עוזר התובע הכללי של מדינת וויסקונסין, לפני שהחליט להקדיש את חייו לחרדל.
לוונסון אמנם לא הפך לרב, אך הוא פעיל בקהילה היהודית ופוקד מספר בתי כנסת. בבית הכנסת "בית אל" במדיסון הוא עמד בראש קבוצת בני נוער ואף לימד בבית הספר הדתי שלו.
"זו אינה קהילה יהודית גדולה, אבל אנחנו עושים מה שאפשר כאן במדיסון", הוא אומר.
למרות שהוא אינו שומר כשרות, ללוונסון היה חשוב למצוא חרדל כשר, והוא מתעקש למכור עשרות מוצרי חרדל כשרים בחנות המתנות של המוזיאון. בחנות מוצעים כמה מוצרים יוקרתיים, כמו חרדל בסגנון דלי של סילבר ספרינג פודס שהוכתר כמנצח הגדול וזכה במספר פרסים נוספים בתחרות החרדל העולמית בשנת 2008. זה מותג שלוונסון עצמו משתמש בו, והוא זכה לשבחים רבים בעולם הממרחים.
הדבר היחיד שלוונסון לא אוהב בחרדל הוא הקשר שלו לקטשופ. הממרח האדום הפופולרי צעיר הרבה יותר מהחרדל ולפעמים גונב ממנו את ההצגה.
הזלזול לכאורה במרכיב האהוב עליו הוא בבחינת חילול הקודש עבור לוונסון. "קטשופ מעולם לא הוזכר בתורה, נכון? לא, מעולם לא!"
