(JTA) – את המשיכה חזרה ליהדות החלה לינדסי טיילור-גוטהרץ להרגיש בנעוריה. שנים קודם לכן עזבה משפחתה את בית הכנסת, ומקום מגוריה בקורנוול היה הכי רחוק שאפשר מהמרכזים היהודיים בבריטניה.
היא כתבה מכתבים למוסדות יהודיים וביקשה שישלחו לה עלונים. היא נברה באנציקלופדיה בריטניקה בחיפוש אחר ערכים יהודיים בין הדפים הדקיקי. היא החלה לפענח מילים לא מוכרות וללמוד על ישראל. אבל טיילור-גוטהרץ עדיין לא הצליחה לדמיין את כל המסורות, והיו דברים שהיא ידעה שלא תמצא בספרים – באותו שלב, היא סיפרה, "הכול היה תיאורטי".
התיאוריה הפכה למציאות באוניברסיטת קיימברידג', שם החלה טיילור-גוטהרץ ללכת לבית הכנסת וללמוד עברית. אחר כך בילתה זמן מה בישראל והמשיכה משם לשמש כמורה בבית הספר ללימודי יהדות לונדון (London School of Jewish Studies, LSJS) המזוהה עם הארגון היהודי בריטי 'איחוד בתי הכנסת' (ובשמו העברי 'ק"ק כנסת ישראל'), שדומה במידה רבה לתנועה האורתודוקסית המודרנית בארצות הברית.
טיילור-גוטהרץ, היום בת 62, פרצה לסדר היום של הקהילה היהודית הבריטית לאחר שהוסמכה בחודש יוני האחרון כרבּה בישיבת מהר"ת (קיצור של מנהיגה בתחומי ההלכה, הרוח והתורה) בניו יורק. הישיבה "האורתודוקסית הפתוחה" והשוויונית היא המקום אליו מגיעות נשים אחרות כמוה מבריטניה להכשרה במסלול של "תכנית לימודי סמיכה אורתודוקסית מסורתית" לנשים. הבוגרות בוחרות בעצמן את התואר שלהן, וטיילור-גוטהרץ בחרה בתואר 'רבּה'.
הממסד האורתודוקסי הבריטי הגיב במהירות ופיטר את טיילור-גוטהרץ ממשרת ההוראה שלה ב-LSJS, שם עבדה במשך 16 שנים. גם מלגת המחקר שלה בבית הספר נשללה.
יתכן שזה היה נגמר כאן, אבל אז קרה משהו יוצא דופן: עמית מחקר בכיר בבית הספר התפטר לאות מחאה, תורמים איימו להעביר את תרומותיהם למוסדות אחרים, בכירים בקהילה כתבו מאמרי דעה ביקורתיים בעיתונים קהילתיים ויהודים מן השורה הביע את זעמם בפורומים פרטיים.
המחלוקת עוררה דיון בשאלה עד כמה הקהילה האורתודוקסית הבריטית מוכנה – או יכולה – להתאים את עצמה לנשים שרוצות לראות אותה נעה בכיוון שוויוני יותר.
מכתב שנחתם על ידי 30 רבנים ליברלים ורפורמים האשים את הרב הראשי בבריטניה בכך שהוא שומר על "תקרת זכוכית של תורה שמחצית מהקהילה שלך לא יכולה לשבור". סיפורה של טיילור-גוטהרץ עלה לדיון גם בתכנית הרדיו "שעת נשים" (“Woman’s Hour”), תכנית הדגל של ה-BBC העוסקת בנושאי נשים.
ובסוף המאבק, הממסד חזר זו.
טיילור-גוטהרץ קיבלה בחזרה את תפקיד ההוראה – אך רק לאחר שהושגה פשרה במסגרתה הסכימה לא להשתמש בתואר רבּה.
"על אף ההצהרות [שלהם] שדבר לא השתנה", היא אמרה ל-JTA, "משהו כן השתנה".
היו שטענו כי הרב הראשי, אפרים מירביס, המנהיג הרוחני של 'איחוד בתי הכנסת' המכהן גם כנשיא ה-LSJS, חשש מתגובתם של גורמים שמרניים יותר בקהילה היהודית בבריטניה ומחוצה לה אם יתיר לאישה רבּה ללמד במכללה במשמרת שלו.
כמו הרב הראשי ג׳ונתן זקס שכיהן לפניו, מירביס מוצא את עצמו נלחץ בין הליברלים לבין הקהילה החרדית המתרחבת, בגודלה ובהשפעתה, והופכת תקיפה יותר ויותר.
היו כאלה ששיגרו מכתבי תמיכה במירביס, ושיבחו אותו על שלא נכנע ללחצים ועל שבחר בעמדה המקובלת כיום במגוון זרמים אורתודוקסים. בוגרות ישיבת מהר"ת מצאו תפקידים בעולם האורתודוקסי, אך רק לעתים רחוקות היו אלה תפקידים שעומדים בסתירה לתפיסה הגורסת שרק גברים משרתים כרבנים קהילתיים או כרבנים מוסמכים. בשנת 2015, פסקה המועצה הרבנית המודרנית של אמריקה שמוסדות אורתודוקסיים אינם "רשאים להתיר שימוש בתואר המרמז על הסמכה רבנית שניתן על ידי מורה של לימודי קודש כמוסד אורתודוקסי".
רחי בינשטוק, רבנית בכירה בבית הכנסת סנט ג'ונס ווד שבלונדון, הגנה על העמדה האורתודוקסית המסורתית כשהופיעה טיילור-גוטהרץ בתכנית "שעת נשים".
"התואר רב היום מצביע על מנהיג הקהילה בהקשר של בית כנסת", היא הסבירה. "זה בעייתי לאורתודוקסיה, וזה יהיה בעייתי תמיד, מפני שבית הכנסת בנוי כמקום תפילה לגברים. לנשים וגברים יש תפקידים שונים בתפילה, ביטויים שונים של תפילה".
תוארה של בינשטוק – רבנית – מצביע על כך שהיא אשתו של רב בית הכנסת סנט ג'ונס ווד, שם היא פעילה כמחנכת ומנהלת תכנית עצמאית.
"אנחנו לא מאמינים ששוויון הוא זהות", היא אמרה. "היהדות מדגישה את ההבדלים, ויש לנו תפקידים רבים ושונים".
אחרים ציינו כי הרבנית שירה מרילי מירביס, אשת אחיינו של הרב הראשי של בריטניה, הפכה באפריל לאישה הראשונה שמונתה – אם כי לא תחת התואר הרשמי 'רבּה' – לסמכות הרוחנית וההלכתית של קהילה אורתודוקסית בישראל.
טיילור-גוטהרץ אומרת כי בריטניה מפגרת ב-10 עד 15 שנים אחרי ישראל וארצות הברית.
"בהשוואה לישראל ולארה"ב אנחנו קהילה קטנה ופרובינציאלית", היא אמרה ל-JTA בראיון שנערך בזום. "אנחנו מאד מיושנים. אנחנו מאד שמרנים. אנחנו משמרים שמרנות שלדעתי מאפיינת את בריטניה של שנות ה-50, אבל בריטניה התפתחה מאז. בריטניה התקדמה, אבל הקהילה היהודית משמרת את השמרנות".
היא מקווה לשנות זאת.
"יתכן שזה ייקח הרבה זמן", אמרה טיילור-גוטהרץ. "יתכן שזה ייקח דור – יתכן שזה לא ישתנה לגמרי בימי חיי – אבל חייבים להמשיך לנוע. חייבים להמשיך להתקדם. אני חושבת שאנחנו בתחילתו של התהליך הזה.
"אני מאמינה גדולה בעובדות בשטח, והיום יש עובדות בשטח שלא היו שם קודם לכן", היא הוסיפה.
טיילור-גוטהרץ, שבתקופתה בישראל הייתה חברה בבית כנסת אורתודוקסי שוויוני שהתגאה בעצמו על שהנהיג מודל מבוזר ודמוקרטי, סיפרה שחוותה הלם תרבותי כשחזרה לבריטניה בשנת 1998.
"הקהילות בלונדון פשוט נראו לי מוזרות", אמרה. "הם היו כולם מאד מבוהלים מכל מני דברים. לא הייתי רגילה לזה".
טיילור-גוטהרץ מספרת על נשים חלוצות שהקדימו אותה, ועל חברים ששכנעו אותה לבדוק אפשרות של לימודים בישיבת מהר"ת. באחרונה פורסמה עבודת המחקר לדוקטורט שלה ביוניברסיטי קולג׳ בלונדון, שעוסקת במעמדן של נשים אורתודוקסיות.
בשיחה היא מזכירה סיפור אחד שממחיש לדעתה את הצורך בשינוי תפיסה בקהילה:
זמן קצר אחרי שחזרה לבריטניה, ניגשה אליה אישה יהודיה ושאלה: "האם אני יכולה להתפלל במילים שלי, והאם אני יכולה להתפלל מחוץ לבית הכנסת?"
טיילור-גוטהרץ היתה המומה.
"חשבתי שזה היה עצוב להחריד. עוד לפני שהוסמכתי, נשאלתי על ידי אנשים שמסיבה זו או אחרת, לא הרגישו בנוח ללכת לרב שלהם: או שרצו לשאול משהו שהיה מעט מחוץ לקופסה, או שמסיבה כלשהי הם חשו שהם אינם יכולים לשאול מישהו.
"חשוב מאד שתהיינה נשים שיהוו מקור ומשאב לנשים אחרות".
תנועת 'איחוד בתי הכנסת' נקטה עמדה תקיפה נגד מתן אפשרות לנשים לשאת בתפקידים רבניים, גם בשעה שבקהילות הבריטיות הפרוגרסיביות מכהנות נשים בתפקידי רבנות מאז שנות ה-70. מסיבה זו הואשמה התנועה בפיגור אחרי זרמים מרכזיים ואחרי כלל החברה בפתיחתה לנשים. רק בשנת 2014 התיר הארגון לנשים לשמש בחבר הנאמנים, ורק שנתיים לפני כן הותר להן לשמש כיושבות ראש של בתי כנסת.
"זו חיה כל כך מגושמת ופרהיסטורית", אמרה טיילור-גוטהרץ. "אני לא יודעת אם היא מסוגלת להסתגל. היא ניסתה, אבל היא תמיד 'משחקת בתופסת' בניסיון להשלים פערים".
אך היא ממשיכה לשמור על אופטימיות.
"אני חושבת שהקהילה מקדימה בהרבה את מנהיגיה", היא אמרה. "הם מאבדים מעט את הסבלנות, ובעיני רבים זה פשוט נראה מגוחך שבכירי השופטים ובכירי הרופאים יושבים בשקט בבית הכנסת ואינם יכולים לומר דבר".
טיילור-גוטהרץ מאמינה שהתגובה הקהילתית לפיטוריה מ-LSJS מוכיחה את הנקודה שלה.
"מה שהפתיע אותי, ומה שלדעתי באמת משמעותי במה שקרה, היא כמות האנשים המתונים מהזרם המרכזי של 'איחוד ביתי הכנסת' שקמו ואמרו שזה לא בסדר, זה מגוחך, זה מטורף", היא אמרה.
הדמויות המוכרות ביותר ביהדות הרפורמית והליברלית בבריטניה כיום, בהן הרבּות ג'וליה ניוברגר, לורה ג'נר קלאוזנר וצ'רלי בגינסקי, הן כולן נשים. לעומת זאת, הנשים האורתודוקסיות של בריטניה "שקופות ואינן נראות בתוך הקהילה ומחוצה לה", אמרה טיילור-גוטהרץ.
"אנשים רבים כועסים מאד ואנשים רבים עזבו. קיימת בריחה שקטה של אנשים מפני שהם מרגישים לא רצויים, לא נשמעים, לא מכובדים", היא אמרה. "אתם חייבים שיהיו לכם נשים. אתם חייבים לדבר עם נשים".
