(JTA) – עם סיום תפקידו כמנהל הסניף הגדול ביותר של ארגון 'הלל' בארה"ב לאחר 20 שנה בתפקיד, נדרש אנדרו גטראר לציטוט המפורסם מ׳בין שתי ערים׳ של צ׳ארלס דיקנס כדי לתאר את מצב החיים היהודיים באוניברסיטת ראטגרס :"זה היה הטוב שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים…״
חיי היהודים באוניברסיטת הדגל של ניו ג'רזי משגשגים. ששת אלפים יהודים לומדים בקמפוס, והאוניברסיטה ידועה כיעד המושך סטודנטים המבקשים קהילה יהודית תוססת עם מגוון שירותים, קהילות דתיות ומועדונים.
אך זו הייתה גם שנה קשה. תלמידי ראטגרס למדו בלמידה מרחוק לאורך השנה כולה, מנותקים מהבועה המגוננת של הקמפוס, שאפילו באוניברסיטה גדולה, עדיין מעניקה תחושה אינטימית ומבודדת יותר בהשוואה לעולם החיצון. בעיני גטראר, הזינוק באירועים אנטישמיים שליוו את הסכסוך שהתלקח בין ישראל לעזה בחודש מאי, המחיש את הסכנות מהאנטישמיות שמקורה בשמאל הרדיקלי להן הוא היה עד בקמפוס.
"יש לנו חיים יהודיים מדהימים ותוססים בקמפוס, כפי שכנראה לא היו מעולם בהיסטוריה האמריקאית", הוא אמר. "יש יותר לימוד תורה, אנחנו חוגגים את ישראל יותר, יש יותר חיי קהילה יהודית מאי פעם". אבל, הוא הוסיף, "גם גילויי האנטישמיות רבים יותר מכפי שהיו לנו מזה דורות".
על אף שפעילות אנטי ישראלית קיימת עשרות שנים בראטגרס, גטראר אומר כי היא נפוצה יותר היום.
וכאילו כדי להדגיש את המצב, שבוע לאחר שהסכסוך בעזה הסתיים, פרסם נשיא אוניברסיטת ראטגרס הודעת גינוי לאנטישמיות – ולאחר מכן התנצל על ההודעה לאחר שארגון ׳סטודנטים למען צדק בפלסטין׳ התלונן על הגינוי.
העימות באוניברסיטה בנושא הישראלי נמשך. בחודשים מאי ויוני, איגודים המייצגים מרצים במשרה מלאה ובמשרה חלקית באוניברסיטה פרסמו הצהרות המגדירות את פעולותיה של ישראל כ"אפרטהייד" וקראו לפדרציית המורים האמריקאית להחרים את כל הקשרים עם ישראל. הקריאה עוררה את זעמו של ג'וש גוטהיימר, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית וחבר המפלגה הדמוקרטית מניו ג'רזי, שכתב מכתב גלוי לנשיא האוניברסיטה בו הוא מפציר בו להשמיע את קולו כנגד "קמפיין המידע הכוזב ורווי השטנה הזה".
גטראר פרש מתפקידו ב-1 ביולי מסיבות אישיות: אימו נפטרה באופן מפתיע בשנה האחרונה, ובנו הצעיר סיים את בית הספר התיכון. הוא קיבל את ההחלטה לפרוש לפני שפרץ דו-קרב ההתנצלויות של נשיא האוניברסיטה.
אך הוויכוח הארסי על ישראל, שלדבריו החמיר בתקופת מגפת הקורונה הפך את השנה האחרונה של גטראר בתפקיד לקשה במיוחד. כשסטודנטים נמצאים בקמפוס, מתווכחים זה עם זה פנים אל פנים, הם נוטים, לדבריו, למתן את השפה ולהיות מחוסנים יחסית מפני הויכוח הרחב יותר המתנהל בנושא הישראלי-פלסטיני במדיה החברתית. אבל כשהחיבור היחיד שלהם זה לזה הוא חיבור מקוון, הדיון בין הסטודנטים בקמפוס והוויכוח הרחב יותר במדיה החברתית, הופכים לויכוח אחד.
"מה שקורה בתקשורת דיגיטלית הוא שאתה כבר לא בקמפוס וכל העולם מציף את חדר השינה שלך", אמר גטראר. "במיוחד בתקופת הקורונה, אתה לא בקמפוס, אתה לא יושב שם עם חבריך, או בקהילה. אתה לא יכול לבא ל'הלל' ולראות מה קורה… או לבוא ולקבל תמיכה כחלק מהקהילה. אתה פשוט מבודד, והשטף הזה של שנאה ארסית שכולנו ראינו בחודש מאי חודרת ללא פילטרים לחיים שלך".
השינויים שבאו עם הלמידה הוירטואלית הדגישו כיצד השתנה תפקידו של גטראר מאז שהגיע לקמפוס בשנת 2001. בתקופה ההיא, סטודנטים מתנדבים נהגו למלא את תיבות הדואר הפיזיות של סטודנטים יהודים בעלונים שדיווחו על אירועים של ארגון 'הלל'. הם גם מצאו מידע על התכניות הקרובות על לוח לבן שמוקם מחוץ לבניין 'הלל'.
היום מבין גטראר שהתלמידים אפילו לא בודקים את הודעות הדוא"ל שלהם, ו'הלל' מנסה למשוך את תשומת ליבם באמצעות פלטפורמות מדיה חברתית שונות ובאמצעות הודעות טקסט. דרכי ההתקשרות התרבו עד כדי כך שהוא רואה תלמידים שחוזרים למה שנהגו לעשות בעבר: ללמוד על אירועים באמצעות שמועות שעוברות מפה לאוזן. גטראר סבור שבאוניברסיטה גדולה כמו ראטגרס, רבים מהסטודנטים היהודים פשוט אינם מודעים למחלוקות שפרצו בקמפוס בנושא ישראל ואנטישמיות, ויתכן שרבים מהם אפילו לא יודעים על המחאה שקמה בעקבות מכתביו של נשיא האוניברסיטה.
גטראר אינו היחיד בקמפוס שדואג לישראל. בעשורים האחרונים, צצו מגוון קבוצות שזכו תשומת לב רבה, ושפעלו למימון ולתמיכה משפטית לסטודנטים פעילים פרו-ישראלים. בשנת 2019, הגיעה פעילות זו לרמות הגבוהות ביותר בממשלה, כשהנשיא דונלד טראמפ חתם על צו נשיאותי למאבק באנטישמיות המסייע במקרים של תלונות על הפרות זכויות אזרח פדרליות במקרים של פעילות אנטי ישראלית בקמפוס.
האקטיביזם הזה תורם גם לדיון אחר שמסעיר את יהדות אמריקה במשך שנים: האם האנטישמיות מהזן המסוכן ביותר מגיעה מהימין או מהשמאל. אלה שיותר חוששים מאנטישמיות שמגיעה מהימין ציינו שהתוקפים בבתי הכנסת בפיטסבורג ובפאוויי נמנו עם הימין הקיצוני. אלה שמזדעקים בשל האנטישמיות שמגיעה משמאל הצביעו לעתים קרובות על אקטיביזם אנטי ציוני בקמפוסים כהוכחה המצדיקה את חששותיהם.
גטראר נמצא בדיוק במחנה הזה. הוא אמר בראיון כי "קמפוס המכללה היה, במשך כל תקופתי ב׳הלל׳, מקור האנטישמיות באמריקה".
"מה שראיתי בשנים האחרונות, בייחוד מכמה מהסטודנטים היהודים הפרוגרסיביים יותר, הוא שהם מוחרמים, או שהם מתבקשים להוכיח את עצמם", הוא אמר. "אם הם תומכים בישראל, ציונים פרוגרסיביים, הם מוחרמים ומנודים מהמרחבים הפרוגרסיביים שלהם – לא תמיד, אבל זו דינמיקה אמתית שמתרחשת. ראיתי זאת במו עיני בקמפוס".
בשל כך, אמר גטראר, הוא תומך בהנחיות שקבע ארגון הגג 'הילל אינטרנשיונל' בנוגע לישראל, האוסרות על חברי 'הלל' לשתף פעולה עם קבוצות אנטי ציוניות.
"הנושא המרכזי של הדור הזה הוא אנטישמיות, ואנטישמיות באמריקה מונעת, הרוב המכריע שלה מונע על ידי אנטי-ציונות", הוא טען. "ואם ארגון 'הלל' עומד לתמוך בסטודנטים במכללות בדור הזה, הוא צריך להתמקד בתמיכה בהם בסביבה הזו, במקום שבו אנו עוזרים להם לזהות אנטי-ציונות ואנטישמיות ולהתמודד איתן".
גטראר מוסיף שזרמים אלה לא משפיעים על מרבית הסטודנטים היהודים בקמפוס.
"מצד אחד הבעיות אמתיות, הזעם אמתי ויש לטפל בבעיות האלה", הוא אמר. "מצד שני, קל להסתכל באירוע פוגעני או שערורייתי שמתרחש בקמפוס ולחשוב שכל סטודנט שהולך בקמפוס נמצא תחת מתקפה וחי בפחד, אבל זה לא נכון".
כשסטודנטים יהודים יחזרו לראטגרס בסתיו, אמר גטראר, הם עדיין יוכלו לנהל חיים יהודיים בטוחים ופעילים.
"הקהילה היהודית צריכה להיות קצת יותר זריזה בתגובותיה ממה שהייתה עד כה", אמר גטראר. "יש לנו הרבה ארגונים יהודים שלא זועקים כנגד האנטישמיות בעוצמה ובבהירות שהם צריכים, או שהם מתרצים את האנטישמיות. ויש לנו גם הרבה ארגונים שיוצרים סביבה מפחידה באמצעות הגזמות, שאינן מועילות לאיש".
