(JTA) – מסיכות הן מחזה נדיר בשוודיה.
בשעה שרוב מדינות אירופה הכריזו על מדיניות הסגר תקיפה, השוודים נמנעו ממסיכות, המשיכו ללכת לבבתי הספר, ופקדו את החנויות, המסעדות והבארים , כשהם מקפידים על ההגבלות המזעריות בלבד שהטילה הממשלה כדי למנוע הפצה של נגיף הקורונה.
היו ששיבחו את המדיניות השוודית המקלה, אשר צמצמה את הנזק הכלכלי הקשה שגרמה המגפה במדינות אחרות, בעוד אחרים טענו כי הסרוב לנקוט בצעדים תקיפים גרם לשיעור תמותה גבוה פי כמה מזה שנרשם במדינות השכנות.
אבל למרות שהחיים בשוודיה ממשיכים להתנהל פחות או יותר כרגיל, הקהילה היהודית הקטנה במדינה נאלצה להתאים עצמה למציאות חדשה.
סגר משלהם
הקהילה היהודית, שמונה כ- 15,000 חברים במדינה בת 10 מיליון תושבים, התייחסה למצב "כאל משבר" למן הרגע הראשון בו החל הנגיף להכות במדינה, אמר אהרון פרשטנדיג, ראש הקהילה בשטוקהולם.
באמצע חודש מארס, למרות שהמדינה לא הטילה סגר, החליטו בקהילה לסגור את רוב המוסדות היהודים. ההחלטה התקבלה לאחר שנודע כי כמה חולי קורונה מאומתים השתתפו בתפילות בבית כנסת אחד לפחות מבין שלושת בתי הכנסת בבירה שטוקהולם. "הרבנים שלנו הכריזו שמבחינה הלכתית אי אפשר לקיים תפילות אם משמעות הדבר היא סיכון חיי אדם", הסביר פרשטנדיג, המשמש גם כנשיא מועצת הקהילות היהודיות בשוודיה.
בהמשך החודש נוכחה הקהילה היהודית עד כמה מסוכן נגיף הקורונה, כאשר החלה התפרצות בבית האבות היהודי בשטוקהולם ובמקומות נוספים בקהילה, והפילה 17 קרבנות יהודים בתוך פרק זמן קצר.
עם זאת, כמו שוודים רבים אחרים, גם בקהילה היהודית קיבלו בהבנה את החלטת הממשלה להימנע מסגר כללי. "מובן שיש מעט ביקורת מבית בשוודיה, אך כשאני משוחח עם אנשים, יהודים ולא-יהודים גם יחד סבורים ששוודיה פועלת בצורה נכונה", אמר פרשטנדיג.
אבדן עצום
למרות הצעדים שנקטה הקהילה, שחרגו לעתים מעבר להנחיות הממשלה השוודית, המחיר היה כבד. מרבית הנפטרים נמנו על תושבי בית האבות היהודי בשטוקהולם והקהילה בעיר, המונה כ-4500 נפש, נותרה המומה כשקברה את מתיה. לחברה קדישא של הקהילה, שאינה מורגלת במספר גדול כל כך של מתים יהודים, לא היה את כוח האדם או האמצעים לקיים הלוויות רבות בזמן כה קצר.
פרשטנדיג פנה לקהילה וביקש מתנדבים צעירים לסיוע במלאכת הקבורה וההיענות הייתה מרשימה. "הרבה מאוד אנשים באו לעזרתנו," הוא סיפר.
אף שבבית האבות , שעודנו נתון בסגר, לא נרשמו מקרים חדשים מאז אפריל, תחושת ההלם טרם התפוגגה, בעיקר משום שרבים מהמתים היו ניצולי שואה. פרשטנדיג סבור שהקהילה היהודית של שטוקהולם מנתה לא יותר מכ-100 ניצולים לפני פרוץ המגיפה. כעת נספו כעשרה אחוזים מהם בתוך כמה ימים.
"נותרו מעט ניצולי שואה בחיים ועכשיו איבדנו חלק גדול מהם", הוא אמר.
בית כנסת הראשי נסגר
לראשונה בתולדותיה, חדלה קהילת יהודי שטוקהולם לערוך תפילות בציבור בבית הכנסת הראשי בעיר . אפילו בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהקהילה היהודית הייתה קורבן למעשי אלימות, לא הופסקו התפילות הסדירות בבית הכנסת. "ב-150 שנות קיומו של בית הכנסת לא סגרנו מעולם את שערינו ולא ביטלנו תפילות. זה מעולם לא קרה", סיפרה הרבה אוטה שטייר.
שטייר ארגנה תפילות באמצעות זום ושמחה לראות בין המשתתפים גם אנשים שאינם מבקרים באורח סדיר בבית הכנסת. "אנחנו מתחילים להיכנס למעין שיגרה", היא סיפרה. "להפתעתנו יש רבים שבוחרים להתחבר לתפילות המקוונות. לא ציפיתי לכך".
לפניה עוד אתגרים רבים – כעשרה טקסי בר-מצווה ובת-מצווה נדחו ושטייר מנסה למצוא דרך לערוך להם את החגיגה כאשר שערי בית הכנסת יפתחו מחדש. טקסי גיור וברית-מילה יצטרכו כנראה להידחות עד לסוף המגפה. ומעבר לבעיות הלוגיסטיות, מרחף הכאב העמוק על אבדן בני הקהילה שאיבדו את חייהם.
"כולם מכירים את כולם. כולם מקושרים לכולם בדרך זאת או אחרת", שטייר אמרה. כך שאם מישהו איבד קרוב משפחה בגלל הנגיף, כל האחרים יודעים על כך מיד, מי היה אותו נפטר ומי הם בני משפחתו".
מחנה הקיץ היהודי היחיד במדינה יוכל לארח רק מעטים
מדי קיץ יוצאים מאות נערים סקנדינביים יהודים לגלמשטה, מחנה קיץ בן 111 שנים השוכן באחד האיים של שטוקהולם. הם שרים, עושים ספורט, יוצאים לשייט ומבלים עד לשעות המאוחרות בשיחות עם חבריהם.
אך גלמשטה אינו רק מחנה קיץ לבילוי ומשחק. עבור רבים מהנערים היהודים החיים מחוץ לשטוקהולם, זו הזדמנות של פעם בשנה להתרועע עם בני נוער יהודים אחרים וללמוד על מורשתם.
בחודש אפריל הודיעה הקהילה היהודית בשטוקהולם כי השנה לא יתקיים מחנה הקיץ.
"כולם שבורי-לב וחושבים שזה מאוד עצוב. רבים מתארים את גלמשטה כמוסד היהודי החשוב שבו אפשר להעביר מדור לדור את המסורת היהודית – את היידישקייט", הסביר מנהל המחנה דויד לייבוביץ'. לא מזמן קיבל שיחת טלפון מאם שפרצה בבכי כאשר שוחחה עמו על כך שילדה לא יוכל להשתתף השנה.
שבועות אחדים אחר כך, הגיע בשורה משמחת-יחסית. לפי הנחיות חדשות שהגיעו מממשלת שוודיה, מותר יהיה לערוך מחנות קיץ, אבל במתכונת מצומצמת מאד. ולכן במקומות מאות הילדים היהודיים שפוקדים את המחנה מדי קיץ, יהיה השנה מקום רק לחמישים מהם, וגם הם רק מקבוצת גיל מצומצמת.
בית הספר היהודי עודנו פעיל והכול מרוצים
כמו שאר בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים בשוודיה, גם בית הספר היהודי בשטוקהולם נותר פתוח.
בית ספר הלל, שבו לומדים כ-400 תלמידים מכיתות גן ועד סוף החטיבה, אמנם ביטל אירועים המוניים, יישם כללי ריחוק חברתי וטרח לדרבן את הילדים לרחוץ ידיים באופן תכוף, אבל מעבר לכך, הלימודים מתקיימים כרגיל.
מנהל בית הספר, קים ליכטנשטיין, מספר שהתגובות שהתקבלו להחלטה להשאיר את בית הספר פתוח בימי הקורונה, היו חיוביות. "מתלמידים שבאמת לא מעוניינים לבקר בבית הספר במהלך חופשת הקיץ או בסופי השבוע ועד להורים שיכלו להמשיך לעבוד, כולל הצוות. כולם הגיבו בחיוב למה שארגנו", הוא אמר.
עם זאת, בתקופה שבין אמצע מארס עד תחילת אפריל, כשנגיף הקורונה פגע בקהילה היהודית בשטוקהולם, כמחצית מהסגל ושליש מהתלמידים, לא הגיעו לבית הספר. חלקם חלו או באו ממשפחות בהם אדם נדבק בנגיף, ואחרים פשוט חששו להגיע. "המצב היה שונה מהרגיל", אמר ליכטנשטיין. "היו לנו כיתות של 20 תלמידים שבהם הגיעו לבית הספר רק שלושה".
החנות הכשרה היחידה בעיר פתוחה, אך בעליה מודאגים
עבור כ-200 עד 300 בתי אב בשטוקהולם השומרים על כשרות, החנות "כשריין" היא המקור הכמעט בלעדי לרכישת בשר ומעדנים אחרים. החנות, השוכנת במרכז הקהילתי היהודי החדש בשכונת אסטרמאלם האופנתית, פופולרית גם בקרב יהודים לאו דווקא דתיים בזכות אוסף היודאייקה הקטן שלה ומבחר מעדני החומוס והחטיפים שהיא מוכרת.
שבימים כתיקונם החנות מלאה באנשים מפה לפה, אולם כעת היא שינתה את פניה – מותר רק לאדם אחד בכל פעם להימצא בתוך החנות. "אנשים היו נוהגים נשארים במקום ולפטפט אלה עם אלה. עכשיו הם חייבים לקנות, לשלם ולצאת", אמר אחד הבעלים בני רונג, שאושפז בעצמו באפריל לאחר שנדבק בקורונה.
היות ששחיטה כשרה אינה חוקית בשוודיה, רונג מייבא בעצמו את כל הבשר שהוא מוכר, ומודאג כעת שהמגיפה תפגע בשרשרת האספקה שלו. "יש הרבה אי ודאות", הוא אומר.
מוסד חינוך יהודי עבר ללמידה מרחוק
שטוקהולם היא גם משכנו של פאיידיאה – המכון האירופי ללימודים יהודיים בשוודיה. המכון מציע תוכניות לימוד למבוגרים בנושאי תרבות יהודית, עברית ויידיש, וכן תוכנית השכלה כללית במימון הממשלה, שמתמקדת בדת ובפוליטיקה.
באמצע מארס החליט המכון לעבור לקורסים מקוונים, במקום הישיבה בכיתות הלימוד. אף שבתחילה היו לא מעט אתגרים טכניים, הצליחו התלמידים והמורים להסתגל למצב בדרכים יצירתיות.
כך למשל, שיעור ריקודי עם יהודיים הפך לוירטואלי, ולתלמידים ניתנה אפשרות לרקוד במקביל למדריך בבתיהם, או להסתפק בצפייה בו מדגים ריקודים חדשים.
קורס המבוא ליהדות היה אמור לקיים ביקור בבית כנסת, שם התכוונו התלמידים להשתתף בתפילת ערב שבת ובארוחת שבת. במקום, התלמידים הסתפקו בצפייה במורה ובבעלה דרך המחשב, בעת שערכו סעודת שבת מאולתרת בערב יום חול. "רבים מאוד מרוצים ואסירי תודה שהם עדיין יכולים ליהנות מאתגר אינטלקטואלי ומהיכולת להמשיך בקורס ולפגוש וירטואלית את התלמידים האחרים", אמרה מינה שפירו, מתאמת החינוך במכון.
