(JTA) – בתפקידה כראש ארגון זכויות האדם המרכזי של יהדות בריטניה, נחשפת מִיה הסנסון-גרוס כל העת לסיפורים אישיים על אובדן, שכול וחוסר אונים.
אולם מעטים המפגשים שהותירו על הסנסון-גרוס רושם עמוק כל כך כמו המפגש שלה ב-2019 עם רחימה מחמוט, פעילה בריטית למען זכויות האויגורים, מיעוט מוסלמי הסובל ממה שמחלקת המדינה של ארה"ב וגופים בינלאומיים אחרים מגדירים כניסיון לרצח עם מצד ממשלת סין.
מחמוט סיפרה כי זה למעלה מארבע שנים לא דיברה עם בני משפחתה, שאותם הותירה מאחוריה ב-1997 אחרי טבח גוּלגָ'ה, פשיטה של הממשלה נגד האויגורים, שבה נהרגו עשרות. מחמוט אינה יודעת אם אחיה ואחיותיה מתים או חיים, היא סיפרה להסנסון-גרוס.
"מצאתי את עצמי נזכרת בסבא שלי, שאול גוּן, שעזב את משפחתו ברומניה בשנות ה-20 של המאה שעברה וזמן קצר לאחר מכן כבר לא ידע בוודאות מה בדיוק קרה להם בשואה", אמרה הסנסון-גרוס ל-JTA.
כמנהלת עמותת רנה קאסן היושבת בלונדון, היא החליטה לפעול להעלאת המודעות הציבורית למצוקת האויגורים.
מאמציה של הסנסון-גרוס הובילו להתגייסות יוצאת דופן שהפכה את יהודי בריטניה – כולל רבם הראשי, שבדרך כלל מתרחק מסוגיות פוליטיות שאינן קשורות ישירות ליהודים או לישראל – לאחד מגופי ההסברה הקולניים ביותר למען המיעוט המוסלמי בסין.
"כשאני חושב על הכאב העמוק שליווה את רדיפות היהודים לאורך הדורות, אני חש צורך עז להשמיע קול", כתב הרב אפרים מירוויס במאמר דעה ב-15 בדצמבר בעיתון הגרדיאן, תחת הכותרת "כרב ראשי, איני יכול לשתוק עוד לנוכח מצוקתם של האויגורים".
המאמץ הבריטי מזכיר את התגייסות יהודי ארצות הברית לפני 15 שנים נגד רצח העם בדארפור: משבר עולמי שמעורר הדים כה חזקים לטראומה ההיסטורית של היהודים עד שקהילות שלמות מצטרפות. באופן חריג, ההשתדלות למשוך תשומת לב לעניין האויגורים סוחפת לא רק יהודים ליברלים שמעורבים לעיתים קרובות בסוגיות של צדק חברתי, אלא גם את חברי הקהילה האורתודוקסיים.
"אנשים מן הציבור הכללי בקהילה מדברים על העניין הזה", אמר הרשל גלוּק, רב אורתודוקסי בולט שטיפח מערכת יחסים קרובה עם המוסלמים בבריטניה. "זה דבר שהקהילה מרגישה בצורה עמוקה מאוד. הם מרגישים שאם יש מקום להשתמש בביטוי 'לעולם לא עוד', אז בוודאי אחד המקומות לכך הוא המצב הזה".
אחד הראשונים שהצטרפו למאבק למען האויגורים הוא יהודי אורתודוקסי בשם אַנדרוּ, שמאז 2019 מפגין, בדרך כלל לבדו, מחוץ לשגרירות סין בלונדון. לפחות פעמיים בשבוע, בכל מזג אוויר, הוא תופס את מקומו כשהוא אוחז בשלט שעליו כתוב "3 מיליון מוסלמים במחנות ריכוז סיניים".
"בתור יהודי, שיודע מה קרה ליהודים לפני 80 שנה, העולם לא עשה בשבילנו כלום. אני לא מבין איך יכול להיות שאשב ולא אעשה כלום", אמר אנדרו לעיתון הלונדוני ג'ואיש ניוז ב-2019. (בשנה שעברה דחה את בקשת JTA לכתוב עליו, ואמר שהוא מעדיף שלא להסיט את תשומת הלב ממטרתו בדיווחים על זהותו.)
אליהו גוֹלדסוֹבֶּל, רב אורתודוקסי בן 33 מלונדון העובד עם ארגון זכויות האדם רנה קאסן, יזם כמה עצרות של "יהודים למען אויגורים" מחוץ לאולמות התצוגה של פולקסווגן בלונדון. החברה הגרמנית, שהייתה מעורבת במעשים שנעשו בשואה, שמחזיקה מפעלים בחבל שינג'יאנג, המיושב באויגורים רבים.
ארגון רנה קאסן גם עורר צעירים יהודים בבריטניה למעורבות בעניין באמצעות ועידת וידאו שערך בנושא יחד עם התאחדות הסטודנטים היהודים.
ההתגייסות היהודית הגיעה עד לרמה הגבוהה ביותר של הקהילה היהודית המאורגנת. בתחילת חודש זה, ערך ועד שליחי הקהילות של יהדות בריטניה מסיבת עיתונאים כדי לדחוק בפרלמנט לתקן את חוקי הסחר ולהקשות על הממשלה לסחור עם ארצות המבצעות רצח עם. (המאמץ לא צלח.)
בסין, הושמו מאות אלפי אויגורים במה שנקרא מחנות לחינוך מחדש, לשון נקייה שנוקטת ממשלת סין למה שנחשב בעיני רבים למחנות ריכוז. עדויות על התנהגות ברוטלית מצד המשטרה והצבא רווחות, ובאחרונה נודע על מקרי אונס ועיקור בכפייה במחנות.
אחיה של מחמוט ביקש ממנה בשיחתם האחרונה להפסיק להתקשר הביתה משום שהדבר מסכן את חיי קרוביה, היא סיפרה במסיבת העיתונאים של ועד שליחי הקהילות.
"עברו כבר ארבע שנים מאז שאבד הקשר עם המשפחה שלי, ובשיחה האחרונה שלי עם אחי הוא אמר לי, 'בבקשה תשאירי אותנו בידי אלוהים. גם אנחנו משאירים אותך בידי אלוהים'. וזו הדרך היחידה שלי להתמודד: שאלוהים יעזור לנו, שאלוהים יעזור להם, בבקשה תגן עליהם", אמרה. "והיום אני צריכה את העזרה שלכם".
הרב מירוויס, במאמר הדעה שלו בגרדיאן, לא השתמש במונח רצח-עם, אלא קרא למתרחש "מעשה זוועה המוני", שלא ניתן לעמוד בפני חומרתו. תמונות לוויין, מסמכים שדלפו ועדויות של ניצולים "כולם מציירים תמונה מחרידה הנוגעת להרבה יותר ממיליון בני אדם, שהעולם, ברובו, ממשיך להתעלם מהם", כתב.
מאמר הדעה של הרב נפתח בסיפורה של מחמוט – מירוויס פגש אותה לבקשת עמותת רנה קאסן. הסיפור העלה כמה השוואות להיסטוריה היהודית, כולל דיכויים של יהודי ברית המועצות.
מירוויס, שנולד בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, התייחס גם לארץ הולדתו.
"במשך זמן רב כל כך, כל רעיון של שינוי חיובי היה בגדר בלתי אפשרי בשל הכוח הבלתי מעורער והנחישות חסרת הרחמים של שלטונות האפרטהייד", כתב. "ובכל זאת, השינוי הגיע לבסוף".
בניגוד למירוויס, הארכיבישוף מקנטרברי, ראש הכנסיה האנגליקנית, לא עסק בסוגיית האויגורים. גם האפיפיור פרנסיס בוותיקן לא נדרש לעניין, למרות קריאות חוזרות ונשנות לראשי שני הזרמים הנוצריים לעשות כן.
בארצות הברית, בשעה שקבוצות יהודיות הביעו דאגה רבה מן היחס של סין למיעוט האויגורי שבתוכה, לא מורגשת התגייסות למטרה, בשונה מהאווירה שהייתה סביב המאבק למען פליטי דארפור, כאשר סטודנטים יהודים בקולג'ים בילו את חופשות הקיץ שלהם בשתדלנות למען הפליטים וכאשר בני עשרה תרמו את כספי הבר מצווה שלהם לטובת המאבק.
אולי ההיבט החריג ביותר בהתערבותו של מירוויס הוא המלצתו לממשלת בריטניה על צעדים קונקרטיים לטיפול במשבר האויגורי. הוא לא נידב עצות שכאלה אפילו ב-2019, כאשר התערב לראשונה בנושאים פוליטיים בעקבות ריבוי ההתבטאויות האנטישמיות במפלגת הלייבור.
"ברור שחייבת להיערך חקירה דחופה, עצמאית וחסרת פניות של ההתרחשויות. האחראים חייבים לתת את הדין והאויגורים שמצליחים להימלט חייבים לקבל מקלט", כתב מירוויס.
מאמר הדעה שלו לא הזכיר את השואה ואף לא הצביע על הקבלות בין רצח העם במלחמת העולם השנייה לבין דיכוי האויגורים. אולם מארי וַן דֶר זיל, נשיאת ועד שליחי הקהילות, הציגה את הקשרים האלה באופן מפורש במסיבת העיתונאים.
"בתור הקהילה היהודית, אנו מהססים לחשוב על השוואות לרצח שישה מיליון יהודים ורבים אחרים בידי הנאצים", אמרה. אולם, כך הוסיפה, "אף אחד לא יכול שלא לשים לב לקווי הדמיון בין מה שקורה לכאורה ברפובליקה העממית של סין כיום לבין מה שקרה בגרמניה הנאצית לפני 75 שנה".
בין קווי הדמיון ציינה ון דר זיל את המשלוחים בכפייה ברכבות, גזיזת הזקן בכפייה, "עיקור נשים והצל הקודר של מחנות ריכוז".
איאן בלקפורד, חבר בית המחוקקים שנכח במסיבת העיתונאים של הקבוצה היהודית, אמר כי ממשלת בריטניה צריכה לקחת כדוגמה את מעשיה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר קלטה 10,000 ילדים יהודים מארצות הכיבוש הנאצי. אביה של ון דר זיל היה בין אותם פליטים צעירים במה שנקרא הקינדֶרטרַנספּוֹרט.
"הקינדרטרנספורט היה דבר מופלא", אמר בלקפורד. "עלינו להפגין את אותה נדיבות ותמיכה כלפי אלה הסובלים מרדיפות היום".
קשה להעריך עד כמה מהדהדת הקריאה להאבק למען האויגורים בקרב יהודים מן השורה בבריטניה. הרב אלכסנדר גולדברג, פעיל זכויות אדם ודיקן הקולג׳ למלווים רוחניים באוניברסיטת סארי בדרום לונדון, אמר כי בגלל הסגר שגררה המגפה, אין אפשרות לערוך התכנסויות המוניות למען המטרה.
אבל, כך אמר, "זה כן חלחל במידה מסויימת לאדם ברחוב".
גולדברג סבור שיש הסבר הגיוני לכך שהזוועות בדארפור בראשית שנות האלפיים עוררו פחות את הקהילה היהודית הבריטית מאשר המעשים נגד האויגורים כעת. ליהודים בריטים רבים, גורס גלוק, המצב בדארפור הזכיר פחות את השואה. היו בדארפור מעשי טבח המוני, אולם עם האויגורים, "ההקבלות לשואה ולאירועים שהובילו לשואה הרבה יותר ברורות בגלל המרכיב הדתי", אמר הרב.
אדווין שוּקר, סגן נשיא ועד שליחי הקהילות, רואה סיבה נוספת לכך שמנהיגים אחדים של יהדות בריטניה התגייסו למען האויגורים: התחושה כי יש עלייה באנטישמיות בבריטניה בשנים האחרונות.
החל מ-2015, עברה מפלגת הלייבור הבריטית, שהייתה במשך עשרות שנים ביתם הפוליטי של יהודים רבים, טלטלה עקב סדרת שערוריות סביב גילויי אנטישמיות, שראשי יהדות בריטניה האשימו בהן בעיקר את ג'רמי קורבין, הפוליטיקאי השמאלני הקיצוני שנבחר לעמוד בראש המפלגה באותה שנה. קורבין הוחלף ואת מקומו תפס קיר סטארמר, איש מרכז שהבטיח לערוך רפורמה באופן טיפולה של המפלגה בנושא.
"זה עניין של עיקרון", אמר שוקר, "אבל זו גם ההגעה להחלטה שלהילחם באנטישמיות פירושו להילחם זה למען זה ולא רק לצפות מכל האחרים להצטרף למאבק שלנו בזמן שאנחנו יושבים באפס מעשה".
לא כל חברי ועד שליחי הקהילות שותפים לעמדה זו, אמר, שכן כמה מן מראשי הקהילה התנגדו להתגייסות למען האויגורים, בטענה שלא מדובר במטרה שהיא חלק ממשימת הליבה של הארגון.
הקול היהודי בעניין האויגורים – וההכרה מצד ראשי הקהילה היהודית בקווי הדמיון בין היחס כלפיהם ובין השואה – "עשו את כל ההבדל" בהגברת המודעות לסוגייה בבריטניה, אמר שוקר ל-JTA.
"קיים טאבו על השוואת אירועים עכשוויים לשואה, מתוך הרצון המוצדק לא להוזיל את זכר השואה", אמר. "אבל כמו מה שקרה ברואנדה, זהו הזמן שבו נכון וראוי לעשות זאת. כאשר יהודים עושים כך, זה מסיר את הטאבו בשביל שאר החברה".
