(JTA) — ב-27 בינואר 1969 נתלו תשעה יהודים בכיכר תחריר שבמרכז בגדאד, לעיניהם של חצי מיליון צופים.
היה זה שיאו של מסע רדיפה לאחר הקמתה של מדינת ישראל ואשר החיש את עזיבתם של רבים מחברי הקהילה החזקה והמשגשגת של העיר. מתוך 160,000 היהודים שחיו בתחומי עיראק של ימינו מאז חורבן הבית הראשון, נותר היום רק קומץ.
כשהיהודים ברחו, הם לא הורשו לקחת עמם יותר משלושה סטים של בגדים וחמישים דינר — פרוטות ממש. הממשלה העיראקית החרימה את רכושם הקהילתי והפרטי.
במשך עשרות שנים, האמינו הניצולים מבני הקהילה וצאצאיהם שכל הפריטים המתעדים את חייהם בארץ מולדתם הקדומה אבדו לבלי שוב.
בני משפחת בצרי, נאלצו להשאיר מאחור כשברחו מעיראק לא רק את הרכוש הפרטי אלא גם אוסף אדיר של חומרים מבית הספר על שם פרנק עיני, בית הספר היהודי האחרון שפעל בעיראק. פרנק עיני היה סבא שלי, ובית הספר שלו שימש מקלט בטוח ליהודים רבים, כשאש האנטישמיות ניצתה והשתוללה סביבם.
רשומות בית הספר, אינספור תצלומים ושאר חומרים אבדו לנצח. או שכך לפחות חשבנו.
אלא שאז, בשנת 2003, התרחש נס. הרכוש הקהילתי והפרטי שגזל משטר הבעת' מהיהודים, נתגלה בידי כוחות ארה"ב במרתף מוצף במים במטה המשטרה החשאית של סדאם חוסין. ארצות הברית לקחה על עצמה את המשימה להציל את האוסף ולשחזרו. נכון לעכשיו, האוסף שמור בארכיון הלאומי של ארה"ב, שם שוחזר בקפידה והוצג בתערוכות במקומות שונים.
אבל כעת, האוסף יקר הערך הזה שוב נמצא בסכנה ועלול להימחות לעד.
הארכיון של יהדות עיראק מתעד 2700 שנות היסטוריה של הקהילה היהודית בעיראק — היסטוריה עשירה שבאה אל קיצה כשהקהילה היהודית נאלצה לנוס על נפשה. האוסף מכיל עשרות אלפי פריטים, בהם גם ספר תנ"ך בן 400 שנה, תלמוד בן 200 שנה, ספרי תורה, תיקים לספרי תורה ושאר ספרות קודש, כולל כתבי יד מאת הבן איש חי (יוסף חיים מבגדאד), מלומד בגדאדי מסוף המאה התשע-עשרה, כמו גם רשומות קהילתיות ופרטיות.
עד להדחתו של סדאם חוסיין, רבים מיהודי עיראק חששו לדבר בפומבי על מורשתם. היום, לאחר שראיינו את חברי הקהילה לסרט האחרון שהפקנו, Saving the Iraqi Jewish Archives, סיפרה לנו אישה אחת שעמה שוחחנו כיצד חיזק גילוי הארכיונים את רצונה להגן על שרידי העבר למען הדורות הבאים. צילמנו חברים נוספים מהקהילה היהודית של עיראק כשסיירו בארכיונים, וחזו לראשונה זה חמישים שנה בתצלומים וברשומות שלהם כתלמידים צעירים בבית הספר על שם פרנק עיני.
כאמור, התיעוד ההיסטורי הזה של הקהילה היהודית המשגשגת שוב נמצא בסכנת הכחדה, שכן משרד החוץ של ארה״ב מתכוון להשיבו לעיראק במהלך שנת 2021. אנחנו עלולים לאבד כל הוכחה מוחשית לעצם קיומנו בעיראק. הדבר היחיד שיכול למנוע זאת הוא התערבות של הממשל האמריקני.
מחלקת המדינה חתמה על הסכמים עם שורה של מדינות במזרח התיכון, כולל עיראק, לוב, אלג'יריה וסוריה, בהם התחייבה ארה״ב להשיב להם חפצי יודאיקה ושאר פריטים בעלי ערך תרבותי — פריטים שנגנבו מהקהילות היהודיות כשנושלו מכל רכושן (ולעתים אף שילמו בחייהן). הפזורה היהודית העיראקית נאבקת בעיוות הדין הזה.
אם הארכיון יישלח בחזרה לעיראק, יהיה זה צעד נוסף בדרך לטיהור האתני של יהדות עיראק. להסכמים הללו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על כל חפצי היודאיקה שחולצו מהמדינות האלה ונמצאים כיום בשימוש בבתי כנסת או מוצגים במוזיאונים ובמרכזי תרבות ברחבי ארצות הברית.
יש לשבח את ארצות הברית על הצלת הארכיון של יהדות עיראק. ואולם כעת, כל המאמץ הזה עלול לרדת לטמיון. בשל הנסיבות של מנוסת היהודים מעיראק, נותר מעט מאוד תיעוד היסטורי של הקהילה ושל התפקיד שמילאה בחלק זה של העולם במשך אלפיים שנה ויותר. הארכיון הוא אחד הקשרים המוחשיים היחידים שנותרו לנו אל העבר ואל מציאות החיים היהודיים בארץ שבין הפרת לחידקל.
אני זוכרת את היום ההוא בשנת 1969, כשרצחו תשעת היהודים. משפחתי היגרה עוד קודם לכן לארצות הברית, אבל גם כאן חששנו לשאת את קולנו במחאה, מתוך דאגה שזה יסכן את בני משפחתנו שנותרו בעיראק. במקום זאת, מחינו בדממה באו״ם.
דודי, מאיר בצרי, ראש הקהילה היהודית בעיראק באותה תקופה, נכלא בבית הכלא הידוע לשמצה 'ארמון הקץ' (קאצר אל-ניהאיה), בהוראת סדאם חוסיין ועבר עינויים במשך שלושה חודשים. באותם ימים, הוחזק ועונה באותו כלא גם בנו של הרב הראשי, הרב ששון כדורי, במשך שנה ויותר. הוא הואשם בקשירת קשר עם רשת ריגול. אביו הקשיש נאלץ להצהיר בפומבי, באמצעות מתורגמן, שהקהילה היהודית זוכה לטיפול מצוין ולחופש מלא, בשעה שבנו עבר עינויים.
לא נוכל למחוק את הכאב שלהם, אך בכוחנו לשמר את הזיכרון שלהם.
הארכיון של יהדות עיראק הוא רכוש יהודי שגזלה ממשלת עיראק. החזרת האוסף לעיראק היא התגלמות התוכחה של אליהו הנביא במלכים א': "הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ" — הוספת חטא על פשע וגזלת רכוש. אסור שארצות הברית תיקח חלק בעיוות הדין הזה.
על המחברות:
קרול בצרי היא בתם של פליטים יהודים מעיראק; סבה פרנק עיני ייסד את בית הספר היהודי האחרון שפעל בבגדאד ונקרא על שמו.
אדריאנה דייוויס היא קולנוענית. יחד עם קרול בצרי היא הפיקה ארבעה סרטי תעודה על יהודי עיראק. סרטן האחרון, Saving the Iraqi Jewish Archives: A Journey of Identity, בוחן את חשיבות הארכיונים ואת המאבק למען שימורו והפיכתו לנגיש.
הדעות והעמדות המובעות בכתבה זו הן של המחברות בלבד ואינן משקפות בהכרח את עמדותיה של JTA או של חברת האם שלה, 70 Faces Media.
