רוברטה ליפסון הפכה את סין לביתה כבר בשנת 1979, כשסין עוד הייתה נאמנה לקומוניזם ולמדיניות ׳הילד האחד׳, ומאז חוותה באופן אישי את המהפך הכלכלי שעבר על המדינה. מיזמית צעירה ומתחילה, הפכה ליפסון (64) לכוח מרכזי בשוק הבריאות הסיני. היא הבעלים והמנכ״לית של United Family Healthcare, רשת בתי החולים והמרפאות הפרטית הגדולה בסין, ששווייה מוערך ב-1.4 מיליארד דולר. בדרך, הצליחה לא רק לשנות את פני הרפואה במדינת הענק, אלא גם לבסס קהילה יהודית פעילה, בימים שבהם הרעיון לחגוג את ליל הסדר בבייג׳ין היה רק חלום רחוק.
הכל התחיל במפגש שלכאורה אפשר היה לכנותו מקרי, אבל הוא זה ששינה את חייה של ליפסון. "נסעתי לאוניברסיטת קורנל למפגש היכרות לפני הלימודים שם ובמעונות הסטודנטים בהם שהיתי הכרתי סטודנטית ממוצא סיני, שהוריה היגרו לארה"ב מסין", ליפסון סיפרה בראיון שערכנו עמה. "מאחר שגדלתי בסביבה מאוד הומוגנית – כ95% מהתלמידים שלמדו איתי בכיתה בתיכון היו ממשפחות יהודיות אמידות שהוריהם או סביהם היגרו לארה"ב – זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בקבוצה שכללה אנשים מרקעים שונים. התיידדתי עם הצעירה הזו, והתחלתי להתעניין בהבדלים בין החוויה היהודית האמריקאית והחוויה הסינית האמריקאית".
אחרי שסיימה את לימודיה במנהל עסקים, בחרה ליפסון לטוס לסין ומאז לא חזרה להתגורר בארה"ב. "הגעתי לכאן בדיוק כשהענק הזה, הענק הסיני, התעורר מתרדמה ארוכה, והתלהבתי לקראת מה שעומד לקרות כאן. גיליתי גם שבתור אדם פרטי וכבעלת עסק קטן יכולתי לסייע לקידמה ולהניע דברים. הרגשתי שאולי יש לי תפקיד מועיל למלא, אולי אפילו תפקיד חשוב, מעצם היותי כאן. האפשרות לחזור לארה"ב ולתהות מה אעשה שם, פשוט לא הייתה מלהיבה באותה מידה. והסיפור הזה ממשיך להתפתח גם עכשיו, אז למה שאעזוב?״
תחילה עסקה בייבוא ציוד רפואי שלא היה בסין לרופאים זרים ולאלו המקומיים שהתעניינו במכונות אולטרה סאונד, מוניטורים ומכשירים רפואיים אחרים. לסינים היו באותה תקופה בקושי מכשירי רנטגן ישנים. לרעיון להקים בית חולים פרטי הגיעה אחרי שליוותה חברה בלידה שלה בבית חולים ציבורי בסין וראתה איך נשים סיניות יולדות. את שלושת ילדיה היא עצמה ילדה בארה"ב אבל היא הבינה שגם לנשים הסיניות מגיעים הסטנדרטים והניסיון שיש במערב. "החלטתי שיש מספיק הזדמנויות פשוטות לשפר את המערכת, ושוק קטן – לפחות מבחינת הקהילה הבינלאומית – שהיה בעל ביטוח טוב, שאפשר לי לבנות בית חולים קטן בסין בו סופק טיפול ראשוני, טיפול ליולדות ורפואת ילדים".
באותה תקופה הונהגה בסין מדיניות 'הילד האחד' אבל ליפסון גידלה שם את שלושת בניה. היום היא מודה שלא מעט אנשים סינים סביבה קינאו בה. לפי ההערכות, כמאה מיליון תינוקות, רובן בנות, הומתו, נמסרו לאימוץ, או הושלכו לרחוב מכיוון שבני המשפחה לא רצו בהן או העדיפו לגדל בן אחד על פני בת אחת. ליפסון העניקה טיפול רפואי בחינם לילדים אלה במרפאות ובבתי החולים שפתחה.
ציונות במזרח הרחוק
ליפסון גדלה בפרבר של העיר ניו יורק באזור שרובו אוכלס על ידי משפחות יהודיות. "למדתי בבית ספר חילוני, ציבורי ובנוסף שלושה ימים בשבוע הלכתי אחרי הלימודים לבית ספר יהודי. כל קיץ הלכתי ל"מחנה רמה״, מפעל מחנות הקיץ של התנועה הקונסרבטיבית. המשפחה שלי לא הייתה מאוד דתית אבל בהחלט מאוד ציונית ומאוד יהודית מבחינה תרבותית. הזהות היהודית הייתה תמיד חשובה לנו כמשפחה, ולי באופן אישי. למעשה, אחותי הוסמכה לרבנות רק לאחרונה, בגיל 75, והיא כעת רבה באזור ניו יורק". אחיה ואחותה של ליפסון מתגוררים בארה"ב, בניה שנולדו בסין, גרים כרגע בקניה, מקסיקו ואנגליה אבל לדעתה הם ישובו לחיות בסין: "שלושתם רואים את סין כבית שלהם, ולכן אני מצפה שכולם יחזרו, בסופו של דבר״.
למרות הקשיים, הצליחה ליפסון לתחזק את היהדות שלה גם בסין. העובדה שהיא רחוקה מקהילת הבית שלה בניו יורק לא הרפתה את ידיה וזמן קצר אחרי שהיגרה לסין היא ייסדה את קהילת בייג'ינג עבור יהודים מכל הזרמים שהתגוררו במדינה המרוחקת. את ליל הסדר המשותף הראשון הם חגגו יחד אי אז ב-1980 ומאז הם מציינים חגים יחד ומקיימים בית תפילה ובית ספר של יום ראשון (Sunday school) לילדים מגיל 4 בקהילה. רק לאחרונה הוקם בעיר בית חב"ד שמשרת בעיקר יהודים אורתודוקסיים. כיום מונה הקהילה בבייג׳ין כ-160 משפחות.
לישראל היא הגיעה לא מעט פעמים. יש לה חברים וקרובי משפחה בארץ אבל ליפסון מהססת כשהיא מדברת על המדינה: "אני חושבת שישראל עשתה דברים גדולים בדרכים רבות. יש הרבה דברים, תרבותית, שאני מזדהה בהם עם ישראל. יש גם ענייני מדיניות שאני לא מסכימה איתם, במובן של המנהיגות הנוכחית בישראל. וזה בסדר, כי יש דברים רבים שאני לא מסכימה איתם בנוגע למנהיגות הנוכחית של מולדתי או של המדינה המאומצת שלי". בעבר שיתפה פעולה בפרויקטים עם מפעלי ים המלח, עם חברה ישראלית אחרת שבנתה סכר גדול בטיבט, וגם עם חברה שלישית למוצרים רפואיים. כיום אין לליפסון עסקים משותפים עם אף חברה ישראלית, בין היתר כי מכרה את כל האגפים בחברה שעסקו בייבוא מוצרים ומכשירים רפואיים.
ניהול נשי
את החברה הראשונה שלה היא הקימה עם שותפה, אליזבת' סילברברג, ועד היום מציגה ליפסון מודל של ניהול נשי לא מתנצל. "נשים יזמות בסין זו תופעה, יש נשים שנהיו מולטי-מיליונריות בזכות עצמן. אין לי את המספרים אבל זה שיעור גבוה משמעותית ממקומות אחרים בעולם". כיום 70% מהמועסקים אצלה בחברה הן נשים, ובדרגי הניהול ישנן 60% נשים. "אחד הסודות להצלחתנו המוקדמת היה שאנחנו נתנו בחברה שלנו הזדמנויות לנשים להתפתח כאשר בתאגידים סיניים לא היו הרבה הזדמנויות כאלו שהיו פתוחות בפניהן".
גם בסין נאלצות נשים להיאבק על מקומן סביב שולחן מקבלי ההחלטות אולם לדבריה המצב השתפר שם מאוד, גם בממשל וגם במגזר העסקי. העובדה שגם בישראל נשים צריכות להיאבק על מקומן בזירה העסקית לא זרה לה: "לפני 15 שנים נסעתי לישראל להיפגש עם מספר חברות, ולא הייתה חברה אחת בה הייתה אישה מנהיגה. אני בטוחה שגם בישראל המצב השתפר מאז אבל זה אתגר לנשים בכל העולם״.
להיות אמריקאית בסין בתקופת הקורונה
כשאני שואלת על היחסים בין ארה"ב לסין סביב מגפת הקורונה, מתגנבת נימה של ייאוש לדבריה של מי שמשמשת שנים רבות גשר בין שתי המדינות: "ההתדרדרות ביחסים בין ארה"ב, ובעיקר בין ממשל טראמפ, לסין בתקופת הקורונה היא דבר רע ועגום. בשנתיים האחרונות דאגתי מכך שטראמפ לוקח דברים לקיצוניות ומביא אותנו לסף מלחמה. אני חושבת שסין הייתה מאוד סבלנית כלפי ארה"ב, סבלנית לעלבונות החוזרים ונשנים ולעלבונות חסרי בסיס. זה לא אומר שסין צדקה בכל הדברים שעשתה, ובעבר גם הצלחנו לנהל דיונים מועילים ובוגרים לגבי דברים שהיוו בעיה בתחום יחסי המסחר ואף בתחום זכויות האדם״.
ליפסון מסמנת אשם עיקרי אחד במצב: "טראמפ ניגש ליחסים האלו בדרך מאוד מזיקה ומסוכנת ואם ידחפו יותר מדי רחוק זה יהיה אפילו יותר מסוכן עבור כולם". היא הוסיפה כי ממשל טראמפ קיצץ בתקציב מערכת הבריאות הציבורית וקיצץ את תקני המומחים האמריקנים שהיו מוצבים בסין כדי לסייע במניעת התפשטות מגיפות. ״הייתי כאן בעת התפרצות הסארס, והייתה לנו אפשרות לתאם ולשתף מידע בין המדינות, לסייע אחת לשנייה. היו מספיק אנשים בשטח עם ניסיון ישיר בטיפול במגיפות אבל כשהקורונה הגיעה, למעשה לא היה כאן אף אחד״.
מהניסיון שלך בסין מה היית ממליצה לעשות בארה"ב כדי לבלום את ההתפשטות?
"אני ממליצה שטראמפ יתפטר מחר, ושביידן ייקח את המושכות, ושאנשים מבוגרים יתחילו לנהל את המערכה״.
ליפסון מספרת שבסין אין כבר הדבקה מקומית ובמידה ומתגלים חולים חדשים, שרשראות ההדבקה נקטעות מידית וביעילות: "אין העברה מקומית, ואני יכולה לומר זאת בביטחון מלא כי אני במערכת הבריאות. גם אם יש העברה מקומית איתור המגעים (contact tracing) הוא מעולה ומערך הבדיקות הוא מעולה. כך שזה מדהים אותי ומביך אותי לראות עד כמה ארה"ב נכשלה בטיפול במגיפה״.
בסין אין קיצורי דרך או חיפוף בכל מה שקשור לטיפול בקורונה. "כולם עוטים מסיכות ויש בטלפונים 'אפליקציית בריאות' שאומרת לך בדיוק היכן היית – אם היית במקום שיש בו התפרצות, אם היית מחוץ למדינה במשך 14 הימים האחרונים, אם הייתה לך תשובה חיובית או שלילית לבדיקת קורונה ומתי… ובכל מקום את צריכה להראות את ה'חץ הירוק' באפליקציה לפני שיתירו לך להיכנס, כך שאת יודעת שאנשים מסביבך אינם חולים בקורונה. זה דבר מדהים".
ליפסון עצמה התחסנה בחיסון הסיני נגד קורונה כבר באוגוסט. ״החיים בסין חזרו לשגרה, אני מתפללת שכך יהיה בקרוב גם בעולם כולו״.
סייעה בהכנת הכתבה שני צור
כתבה זו הופקה במסגרת פרויקט מיוחד של און לייף, ארגון גשר ו-JTA (סוכנות הידיעות היהודית), שמטרתו לחשוף את הקוראים לסיפוריהן של נשים יהודיות משפיעות מרחבי העולם.