מבחינות רבות, "ברית העץ החי" נראה כקיבוץ לכל דבר: משפחות יהודיות חיות באזור כפרי צמוד למשק חקלאי במבנה שיתופי המאפשר להם חיבור לאדמה.
אלא ש"הקהילה המודרנית הזאת המושתתת על מבנה הקיבוץ" מצויה במדינת וורמונט בארה"ב, קרוב יותר למונטריאול שבקנדה מאשר לעיר ניו יורק. בלב האזור, הידוע באתרי הסקי המבוקשים שלו, מתגוררות פחות משש משפחות יהודיות, שמנסות לממש את חזון המגורים היהודיים בצוותא.
"ברית העץ החי" היא רק אחת מכמה קהילות יהודיות מתפתחות בארה"ב, ששואבות השראה מהרוח הקיבוצית ומנסות להתאימה לחיים היהודיים בצפון אמריקה.
בקהילה רב-דורית זאת השוכנת על שטח בן 368 דונם, לכל משפחה יש תפקיד פעיל – ניהול המשק, עבודה במרכז החינוך או תחזוקת הדיור המשותף, שהוא לב ליבו של מודל החיים צמודי הקרקע שלהם.
ספירה סטייסי אושקלו , חברת הגרעין המייסד של "העץ החי" מכנה את המיזם "קיבוץ מעודכן".
"מבחינה תרבותית, ההיסטוריה שלנו כיהודים סובבת סביב חיי הקהילה, כך שאני משערת שמבנה הדי.אן.איי שלנו מוכוון לכך", מסבירה אושקלו על חיי השיתוף של מיזם החיים בצוותא.
בעשור האחרון נערכו מספר ניסיונות לפתח "קהילות שיתופיות" – co-housing communities – המונח הרשמי שלהם לקיבוצים. אלה קהילות שהוקמו במטרה ליצור קשרים עמוקים יותר בין בתי אב ולקדם תקשורת ויחסי גומלין בתוך הקהילה. כמו בקיבוץ, המשפחות אמורות להתגורר בבתים נפרדים אך סמוכים אלה לאלה ולחלוק משאבים משותפים מסוימים.
בשנים האחרונות צצו קבוצת שניסו להקים קהילות כאלה בסיאטל, בוסטון, סאן דייגו ואף ברובע ברוקלין בניו יורק. התנופה שצוברת המגמה מעידה אולי על הצורך בקרבה, במציאות של חיי בידוד אשר מאפיינים לא פעם את החיים בעידן המודרני, אפילו לפני פרוץ המגיפה.
אלא שעל אף ההתלהבות, רוב היוזמות האלה נותרו בשלבי תכנון. מבין שבע הקהילות שנמנו באתר Jewish Cohousing Network , רק הקהילה של אושקלו קרמה עור וגידים.
בצפון קליפורניה הקדישו רוג'ר סטדלי וחבריו חמש שנים להקמת ״מושב ברקלי״, קהילה עירונית יהודית עם דגש על שיוויונית והכללה: החברים בקהילה אינם חייבים להיות יהודים. המארגנים מעוניינים להתאים את החיים במקום לכל זרמי היהדות, ולכלול גם תוכניות שיתאימו לשומרי שבת , שבהן לא תושמע מוסיקה.
לפני שנה רכשה הקבוצה שטח של כשני דונם בדרום מערב ברקלי, אולם סטדלי סבור שיידרשו עוד שלוש שנים עד אשר יוכלו לעבור להתגורר במקום. יחידה בת שני חדרים ששטחה 60 מ"ר תעלה החל ב-600,000 דולר ויחידה של 4 חדרים עשויה לעלות יותר ממיליון דולר. עד כה, 23 משפחות שילמו דמי מקדמה.
"המחשבה שחיים במשותף בהקשר יהודי ימשכו את לב היהודים התבררה כנכונה", אמר סטדלי, יועץ לחיי קהילה משותפים ומייסד Urban Moshav, חברה לפיתוח ולייעוץ ללא כוונת רווח. הוא מקווה שהלקחים שיופקו מהניסיון של הקבוצה בברקלי יסייעו לאחרים להשלים את שלב רכישת האדמה בתוך שנה. השלב הזה, יחד עם פיתוח חזון הקהילה, הוא מה שלדעתו מאריך את התהליך כולו.
באחר צהריים מושלג לפני זמן לא רב, גדשו שלושים יהודים את חדר האירוח של נועם וואל דולגין בוונקובר שבקנדה כדי לדבר על אפשרויות לחיים בצוותא. הקבוצה כללה משתתפים בני גילים שונים – צעירים, משפחות עם ילדים, וגם גמלאים. היו שם יהודים חילונים שחיפשו קבוצת הזדהות תרבותית ואחרים שומרי מצוות המבקשים לחיות במסגרת המעודדת שמירת שבת וכשרות.
אבל כולם היו מאוחדים בסקרנותם לגבי חיים משותפים במסגרת שתציע קשרים יומיומיים ותמיכה על בסיס חזון קהילתי יהודי משותף וייחודי.
"טמון כאן פוטנציאל עצום שבכוחו ליצור שילוב בין דורות, קבוצות סוציו-אקונומיות שונות ,וזרמים שונים ביהדות, מה שעשוי ליצור דוגמה לקהילה יהודית פרוגרסיבית", הסביר נעם דולגין, איש נדל"ן המתמחה במודלים של בעלות משותפת.
"הרעיון הוא להוציא את היהדות מהמוסדות ולהכניסה הביתה. יש הבדל בין לערוך קבלת שבת בחצר האחורית שלך לבין ביקור בבית הכנסת. יש משהו מאוד עוצמתי באינטימיות של קהילה קטנה יותר".
אהרון אריאל לביא, המייסד והמנהל של "הקהל", חממת יזמות להקמת קהילות יהודיות משותפות, מסכים שכינון קהילות מגורים ברוח זאת עלול לארוך זמן רב בגלל המחויבות הנדל"נית המתבקשת. בנוסף, גם הגיבוש החברתי של כל המעורבים בפרויקט מחייב לוח זמנים ארוך.
"החיסרון הוא שהרבה יותר מסובך ותובעני ליצור קהילת מגורים משותפת, אבל אם הצלחת בכך אז הקהילות האלה יחזיקו מעמד לאורך זמן, כיוון שהמתגוררים בהן הקדישו זמן, אנרגיה וכסף כה רבים לפרויקט".
סטדלי מדבר על שלוש עד ארבע שנים מרכישת האדמה ועד להקמת היישוב, אך קארן גימניג מאגודת הדיור המשותף Cohousing Association of the United States מזהירה את המעוניינים שהתהליך עשוי להגיע לסיומו רק אחרי חמש עד שבע שנים.
רעיון המגורים המשותפים התגבש בדנמרק בשנות השישים של המאה הקודמת. במדינה זו, המונה 5.8 מיליון תושבים, קיימות 110 קהילות בין-דוריות. לפי מאמר מ–2019 שהתפרסם ב- Journal of Housing Studies מיזם ראשון של דיור משותף החל בארה"ב בראשית שנות התשעים של המאה שעברה. לפי המדריך של האגודה לדיור משותף של ארה"ב – Cohousing Association of the United States – יש כיום 174 קהילות כאלה ברחבי המדינה.
הקהילה היהודית האמריקנית בולטת במעורבותה בתנועת המגורים המשותפים. בסקר מ–2012 של Cohousing Research Network, נמצא שהיהודים מהווים עד 10% מכלל המתגוררים במיזמים משותפים מסוג זה בארה"ב, בעוד האוכלוסייה היהודית בכללותה מהווה 2% בלבד מאוכלוסיית ארה"ב.
חזון החיים המשותפים היהודיים אינו חדש. הוא כלל, במרוצת השנים, רעיונות שונים, לרבות הקיבוץ בישראל וחוות חקלאיות יהודיות שצצו בארה"ב בראשית המאה העשרים. לרבות מהקהילות המשותפות יש חזון אקולוגי שמתמקד בחיים בני קיימא או בעבודה חקלאית.
התפרצות מגפת הקורונה נתנה למשפחתה של רייצ'ל לאב כהן את הדחיפה האחרונה לרכישת 20 דונם צפונית לאורלנדו שבפלורידה להקמת מיזם הדיור המשותף האקולוגי היהודי, שעליו חלמו במשך שנים. החלקה כוללת שני בתים, עצי אלון עתיקים, חוות בעלי חיים ובית ספר. כהן מקווה שיצטרפו אליהם עוד שתי משפחות או שלוש.
במשך שנים חיפשה כהן קבוצה שתתאים לערכיה ולסגנון חייה והתנסתה על בשרה באתגרי ההקמה של קהילת דיור משותף ליהודים.
"אנשים מתעניינים ומוותרים. הם מעוניינים בתוצר הסופי, אבל אני זקוקה לאנשים שיהיו מעוניינים בהשתתפות בתהליך הארוך", היא מסבירה. "כדי לגייס אותם, אני חייבת להיות מעין 'מעודדת' ולהמשיך לדלות מהם את ההתלהבות שחשו ביום הראשון, גם אחרי עשור או שניים".
ההתמדה הזאת נתקלת כעת במכשול נוסף – מגפת הקורונה ששיבשה את החיים.
התכנונים להקמת הקהילה בוונקובר נעצרו עם התפרצות המגפה כמו גם המאמצים שכוונו למטרה זאת בסיאטל ובבוסטון.
"אני רק יכול לקוות שאחרי המגפה תתעורר לפחות בארה"ב תנועת דיור קהילתי", אמר לביא מאגודת "הקהל", המשמש כיועץ לקהילת "ברית העץ החי" . "אנחנו רואים נהירה לכיוון זה", הוסיף. " אנשים רוצים לחיות בקהילה אבל לא רוצים את המוסדות הישנים שנתפסים בעיניהם כנוקשים, יקרים ולא רלוונטיים לאורח החיים שהם מעדיפים".
