(JTA) – ב-28 שנותיו ב-CIA פיתח דארל בלוקר שיטה בדוקה לגיוס סוכנים סמויים.
"מישהו כמוני תמיד מחפש את האנומליה, את האדם שמרגיש שלא שמקשיבים לו, את האדם שלא בדיוק מרגיש שהוא שייך", אמר בלוקר בנאום בראשית השנה במוזיאון הריגול הבינלאומי. "את אלה אני מחפש כמרגלים פוטנציאליים".
מבחינות מסויימות, הוא עצמו מתאים בדיוק לתיאור הזה. בלוקר, הידוע בקהיליית המודיעין כ"לוחש למרגלים", נמצא, כך נמסר, ברשימת המועמדים הסופיים ששוקל הנשיא הנבחר ג'ו ביידן לראשות סוכנות הביון המרכזית (CIA), שירות המודיעין הבינלאומי של ארצות הברית. אם ייבחר, הוא יהיה המנהל השחור הראשון של הסוכנות – והשלישי שהוא יהודי.
בלוקר, שגדל במשפחה אשר שנהגה ללכת לכנסייה בקביעות, החל להתעניין ביהדות בהיותו בקולג' והתגייר רשמית ב-2017, זמן קצר לפני שפרש מן ה-CIA כקצין השחור הבכיר ביותר באגף המבצעים.
בלוקר בחר שלא להגיב לדיווחים לפיהם נשקלת מועמדותו לתפקיד ראש ה-CIA. אולם בריאיון עם JTA, הוא תיאר את הלהט שלו לשאול שאלות ולהקשות גם על הגורמים שמעליו, להט שהוביל אותו להצלחה בתחום וגם לאימוץ היהדות.
אביו שירת בחיל האוויר, ועל כן עד גיל 11 גר בלוקר ביפן, איטליה וטקסס, לפני שעבר, עם פרישתו של אביו לגימלאות, לבית משפחתו מזה דורות, באוגסטה, ג'ורג'יה. באוגסטה, ב-1975, כשבדרום האמריקני האינטגרציה הגזעית עדיין הייתה בחיתוליה, היה בלוקר הילד השחור היחיד ששיחק הן בקבוצת הילדים הלבנים והן בזו של הילדים השחורים במגרש המשחקים.
"הייתי תמיד בקבוצה הקטנה", הוא סיפר, זה שמתווך, זה שמארגן חברויות. "אתה נמצא תמיד בין שני העולמות ותמיד נלחם ומשדל ומשמיע קול".
בכנסייה, שם שר במקהלה, לא קיבל את התשובות שביקש. "תמיד שאלתי שאלות, עד כדי כך שהוריי היו פשוט מותשים, והכמרים – הזוטרים והבכירים – גם הם היו מותשים", אמר. "והם היו אומרים: אתה צריך אמונה, וכאילו, אני חושב שיש לי אמונה אבל אני אצטרך קצת יותר מאשר סתם אמונה".
באוניברסיטה של ג'ורג'יה, סיפר בלוקר, הוא מצא את עצמו שוב נע בין עולמות, ולא פעם נחת ב-AEPi, אחוות "אַלפא אֶפּסילון פַּיי" היהודית. שם הוא מצא דבר נוסף: קהילה שהסכינה לקבל את הסקרנות שלו בלב שלם.
"זה היה פחות או יותר מה שמשך אותי ליהדות: העובדה שאף פעם לא היה לי רב או מישהו אחר מלומד שביקש ממני להפסיק לשאול שאלות", אמר.
הוא גם התרגש מהסיפורים שלמד בתורה, במיוחד הסיפור על התמיכה שקיבלו המרגלים שסיפרו את האמת, יהושע וכלב, כשהתיאור שמסרו על ארץ כנען התברר כנכון.
"הסיפורים הם נהדרים, יש בהם, אתה יודע, יושרה ואופי וזעם וכעס – כל הדברים שעושים אותנו למה שאנחנו", בלוקר אמר. "היופי ביהדות הוא שאפשר ללמוד משפט אחד במשך איזה שבוע… אף פעם לא נמאס מזה".
הוא מצא את עצמו מתקבל בברכה ובחמימות על ידי חבריו היהודים בקולג' ועל ידי הוריהם, שהזמינו אותו לסעודות שבת.
רחל אֶלוביץ, שהייתה באותם ימים "חבֵרה של" אחוות AEPi – כך קראו באותם ימים לנשים שהסתפחו לאחווה – היא זו שסיפרה לראשונה ל-JTA על המסע של בלוקר ליהדות. "הוא היה חלק מהחבר'ה שלנו", סיפרה אלוביץ, כיום עורכת דין באטלנטה.
בלוקר התחיל לענוד תליון 'חי' בימיו בקולג', ולמרות שהמתין עוד עשרות שנים עד שהתגייר, הוא לא הסתיר את הזדהותו הברורה עם היהודים. במשך ארבע שנים היה איש בחיל האוויר, והגיש מועמדות למשרה ב-CIA בסביבות 1989. מאמר הכניסה הקבלה שלו היה על האינתיפאדה הפלסטינית שהתרחשה באותה עת.
"באותה תקופה הייתה האינתיפאדה, אז כמובן כתבתי על זה", אמר. "ובעיקר מהכיוון שכל עם בהיסטוריה שנלחם וזכה בשטח של ממש, אדמה ממש, לא החזיר את זה – זה פשוט לא קרה".
תוך כדי התקדמותו במדרג הארגוני – הוא שירת ב-10 מדינות ובהן סנגל, אוגנדה ופקיסטן, והפך לראש חטיבת אפריקה ב-CIA – לא הסתיר את חיבתו ליהדות. בסנגל תלה דגל ישראל בביתו.
סוכנויות המודיעין האמריקניות נחשבו תמיד לבעייתיים עבור יהודים, שכן הסוכנים נתקלו בחשדות לנאמנות כפולה. בלוקר אמר שרק לאחרונה התוודע לתופעה, כאשר גימלאי יהודי מסוכנות הביון סיפר לו על בעיה שנתקל בה. בלוקר אמר שהוא מעולם לא נתקל בספקנות או בעוינות בתוך הסוכנות או בשטח, והוא מייחס זאת לכך שהוא נתפס בראש ובראשונה כאמריקני שחור. בשלב שבו גילו שהוא מזדהה עם היהדות, אמר, כבר הכירו אותו והיו פחות שיפוטיים.
באוגנדה, שם היה מוצב החל מ-2003, המשיך בלוקר גם בקריירת השירה שבה החל במקהלת הכנסייה של ילדותו. הוא זכה לתהילה מסויימת כזמר בלהקה פופולרית בבירה קמפלה, כך מספרת כתבת דיוקן שפירסמה ABC בשנה שעברה, ובה נאמר שהוא התפרסם בעברו בקניה – כזמר, לא כמרגל.
"הייתי סוכן סמוי במשך כל התקופה שעבדתי כאיש מחלקת המדינה", אמר במוזיאון הריגול, בנאום ארוך שנשא ובעקבותיו שאלות ותשובות שבהן הציג לעין כול את סגנון הדיבור העממי, הפתוח שלו. "לא הייתה לי להקה בתור כיסוי, אתם יודעים. פשוט שרתי בלהקה כי זה מה שאני אוהב לעשות".
בלוקר התגייר רק בשלב מאוחר בקריירה שלו – 2015. הוא לא אמר מה דחף אותו בסופו של דבר "לעשות מעשה ולא רק לדבר", אך רק ציין שאביו נפטר ביום הראשון של אותה שנה. שלושה שבועות לאחר מכן הוא נרשם לקורס גיור באוניברסיטה היהודית האמריקנית בלוס אנג'לס, שם התגורר באותה עת.
ב-2017, אחרי שנתיים של לימודים, התגייר. "הגיור היה בכ"א באלול תשע"ז", אמר, מציין במפורש את התאריך העברי. שנה לאחר מכן פרש כקצין השחור הבכיר ביותר באגף המבצעים של ה-CIA, לאחר ששירת כראש מתקן האימונים של ה-CIA. הוא מזדהה כקונסרבטיבי אך מבלה את הימים הנוראים עם משפחה או שתיים מן הזרם האורתודוקסי המודרני.
כעת הוא עובד בחברת אבטחה פרטית ולא מדבר על השאלה אם מועמדותו לעמוד בראש ה-CIA אכן נשקלת, למעט האמירה שצוות חילופי הממשל של ביידן דיבר איתו באופן כללי על המלצותיו. דובר מטעם צוות חילופי הממשל לא היה מוכן להתייחס לענייני איוש.
צוותו של ביידן אמר שהנשיא הנבחר מעוניין בממשל מגוון ש"נראה כמו אמריקה". אַווריל היינס, לשעבר סגנית ראש ה-CIA, שבה בחר ביידן לעמוד בראש המודיעין הלאומי, תהיה האשה הראשונה בתפקיד. כמו כן נמסר כי הנשיא הנבחר בוחן סגן-לשעבר נוסף של ראש ה-CIA, יהודי בשם דיויד כהן, לתפקיד ראש ה-CIA.
בראש סוכנות הביון המרכזית עמדו בעבר שני יהודיים: ג'יימס שלזינגר, שנולד כיהודי אך התנצר בבגרותו, ניהל אותה במשך שישה חודשים ב-1973; וג'ון דויטש עמד בראשה ממאי 1995 עד דצמבר 1996.
אם יכריע ביידן לטובת בלוקר, הוא יקדם מישהו שחושב על ה-CIA במונחים דומים לאלה שהוא חושב על יהדות.
"אנחנו מכשירים את האנשים שלנו להטיל ספק בגורמים המוסמכים, להטיל ספק בבסיס ההנחות של אחרים, להטיל ספק במידע שמקבלים מבפנים ומבחוץ", אמר במוזיאון הריגול.
