(JTA) – היה זה הבוקר שאחרי העימות הנשיאותי הראשון, במהלכו נמנע דונלד מלגנות את ארגוני העליונות הלבנה. עד השעה 11:42 בבוקר כבר קיבלה הת׳ר סגל, עורכת דין לענייני הגירה מטורונטו, ארבע פניות מאמריקנים שהתענינו באפשרות להגר לקנדה. שניים מהם היו יהודים.
סגל כבר יודעת מניסיונה שתמיד נרשם זינוק במספר הפניות בשנים שבהן נערכות בחירות בארצות הברית. אבל ב-25 שנות עבודה בתחום, מעולם לא נתקלה בהתעניינות כה רבה.
בשנת 2016, היא קיבלה כמה עשרות פניות מאמריקאים שרצו לעבור לקנדה. השנה היא מקבלת שש או שבע פניות מדי יום, ורובן, לדבריה, מגיעות מיהודים.
"מעולם לא ראיתי מה שאני רואה היום", אומרת סגל, יהודייה בעצמה. היא אומרת שהיא שומעת מיהודים אמריקאים אותם שוב ושוב את אותם חששות.
"מה שהם חוזרים ואומרים לי זה: 'ראינו את זה כבר פעם'״, מספרת סגל, ״'אני לא אתקע כאן. אני לא מתכוון להגיע למצב הזה. אנחנו יודעים מה הולך לקרות. תהיה מלחמת אזרחים. זה יהיה סוף הדמוקרטיה. אני מאוד חושש לעתיד שלנו. אני לא רוצה לחכות ולראות מה יקרה. הורי עזבו את פולין במלחמת העולם השנייה'״.
הדברים שאומרים לסגל הפונים לקבל את שירותיה, נוגעים לליבה.
״מעולם לא העליתי על הדעת שארצה לעשות את זה. החיים שלי בארצות הברית. המשפחה שלי כאן, העסק שלי כאן. מעולם לא חשבתי שזה יקרה או שאפילו אשקול זאת״, מסבירים המתעניינים לעורכת הדין. ״את המשפט הזה״, היא מספרת, ״אומרים לא אחד ולא שניים. אני שומעת זאת כמה פעמים ביום".
זו כמעט קלישאת בחירות אמריקנית. אין כמעט מערכת בחירות שבה לא נשמעים הקולות, לרוב מהצד הליברלי, שמאיימים לעבור לקנדה אם המועמד שלהם לא ינצח. על יהודים שומרי מצוות אפשר לומר דבר דומה בנוגע לרצון לעלות לישראל – אם האדם הלא נכון עולה לשלטון או אם התנאים בארצות הברית משתנים.
השנה, אומרים עורכי דין לענייני הגירה ויועצים בנושא, התחושה היא שונה.
הרצון לעזוב מוסבר לרוב בחשש מניצחון של הנשיא טראמפ בבחירות, או מהאפשרות שלאחריהן ישרור תוהו ובוהו במדינה, אם טראמפ או אחרים יסרבו לקבל את תוצאות הבחירות. יהודים אמריקאים, עורכי דין ותומכים בהגירה אומרים גם שהם חרדים מאווירת הקיצוניות והאנטישמיות הגואה, אותה הם מייחסים באופן חלקי להתנהלותו של הנשיא.
לפי נתוני הליגה נגד השמצה, בשנה שעברה נרשם מספר התקריות האנטישמיות הגדול ביותר בארצות הברית מאז 1979. בשנתיים האחרונות אירעו תקיפות של יהודים שגבו קורבנות בנפש בפיטסבורג, בפאווי קליפורניה, בג'רזי סיטי, ובמונסי, ניו יורק, לצד עוד שורה של תקיפות יהודים בברוקלין בשנה שעברה. למרות העלייה שנרשמה בפעילותם של גורמים קיצוניים.
בחוגים מסוימים בקהילה היהודית, היו כאלה שדיברו בגלוי על קווי דמיון שהם רואים בין המצב הנוכחי באמריקה למה שהתרחש בגרמניה בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת.
"מחשבות רבות עוברות בראשי כשזה קורה; מה חשבה המשפחה שלי כשהיטלר עלה לשלטון?", שואלת שרה מוריס, עורכת דין מקולורדו, שסבה, שמוצאו מצ'כוסלובקיה, לשעבר היה בן המשפחה היחיד ששרד את השואה.
מוריס היא אחת מבין מספר הולך וגדל של יהודים שבודקים כעת אפשרויות לגור מחוץ לארצות הברית – בין אם בקנדה, בישראל או באיחוד האירופי. היא זכאית לאזרחות קנדית והגישה בקשה לאזרחות באוגוסט, עקב החשש ממה שעשוי לקרות ב-3 בנובמבר ולאחר מכן.
עדיין מוקדם, כמובן, לדעת אם הבחירות לנשיאות ותוצאותיהן אכן יעוררו גל עזיבה של יהודים ואמריקאים אחרים מארצות הברית. ההיסטוריה מלמדת שרוב אלו שמביעים רצון להגר מהמדינה בגלל תוצאות הבחירות, בסופו של דבר נשארים.
אבל הסיפור של מוריס משקף את החרדה שמעצבת את החשיבה של יהודים רבים בארצות הברית בימים אלה.
היא ובת הזוג שלה חשבו לקנות קראוון, למקרה שיחליטו לעזוב את הבית בהתראה קצרה לתקופת זמן ממושכת.
“חושבים על שאלות כמו: מה יהיה הדבר שיגרום לי לעזוב את המדינה?", היא אומרת. "זה מאוד קשה לדעת בדיוק מה אמורה להיות נקודת המפנה. ולדעתי אני מבינה בצורה שונה את האתגר שעמו התמודדו אבותינו בהחלטה האם לעזוב או לא".
עורכי דין קנדיים אחרים לענייני הגירה מבחינים בדפוס דומה.
ג'וזף יאנג, עורך דין יהודי לענייני הגירה גם הוא מטורונטו, מקבל בדרך כלל שתי פניות בשבוע בנוגע למעבר לקנדה. לאחרונה המספר זינק פי חמישה לפחות. ולמרות שיהודים מהווים כ-2% מסך האוכלוסייה בארצות הברית, להערכתו, כ-20% מהפניות מגיעות מיהודים.
נאן ברזובסקי, גם היא עורכת דין קנדית לענייני הגירה, אומרת כי גם אצלה נרשמה עלייה במספר הפניות בנוגע לעזיבה של ארצות הברית, למרות שאינה יכולה לתת מספר מדויק של שיעור הגידול, וכי 20% לפחות מהפניות מגיעות מיהודים.
"המצב בארצות הברית מתחיל קצת לצאת משליטה", אומר יאנג. "אם טראמפ ינצח בבחירות, אני חושב שנראה יותר אנשים ממשיכים בתהליך ומשלימים את הבקשות שלהם [להגירה], או לפחות מגישים בקשות. חלפו ארבע שנים והם אומרים ׳אני לא אחזיק מעמד עוד ארבע שנים כאלה׳".
המעבר לקנדה אינו פשוט. הבקשות לתושבות קבע מוערכות על בסיס שיטת ניקוד המתחשבת בשליטה בשפה, גיל, מקצוע והאם למגיש הבקשה היו בעבר קשרים עם קנדה, כמו משפחה קנדית או תואר אקדמי קנדי. התהליך יכול להימשך שנה או יותר.
"אם אתה דובר אנגלית, סיימת תואר באוניברסיטה קנדית ואתה צעיר, אתה מועמד מוביל להגירה לקנדה", אומר גרג סיסקינד, עורך דין לענייני הגירה בארצות הברית. "אם אתה מבוגר וממעמד הביניים, כנראה לא יהיה לך קל".
אפשרות נוספת העומדת בפני כמה יהודים אמריקאים גם היא כרוכה בעבודה מייגעת: קבלת דרכון אירופי. מספר מדינות אירופיות מציעות אזרחות ליהודים שנמלטו מגבולותיהן או גורשו. באחרונה הודיעה אוסטריה כי היא פותחת את שעריה ליהודים המבקשים אזרחות על בסיס היסטוריה משפחתית.
גם בחזית זו ניכר עניין גובר. משרד Hollander-Waas Jewish Heritage Services, שהוקם בשנה שעברה ועוזר ליהודים לאתר רישומים גנאולוגיים ולנווט בנבכי תהליכי ההתאזרחות של המדינות, מקבל שתיים עד שלוש פניות בשבוע בנושא קבלת אזרחות אירופית, לעומת פנייה אחת בחודש לפני מספר חודשים.
המייסדים, קייטלין הולנדר ומייקל ואס, הגישו בעצמם בקשה לאזרחות אירופית. הולנדר קיבלה אזרחות גרמנית, ואילו ואס נמצא עדיין בעיצומו של התהליך עם פורטוגל, מולדת אבותיו.
האירוניה הטמונה באפשרות למצוא מקלט ביבשת שבה התרחשה השואה ושבה נרדפו יהודים משך מאות שנים, לא נעלמה מעיניהם. אולם שניהם אומרים כי עצם המחשבה שיש אופציה מחוץ לארצות הברית, הינה אטרקטיבית בתקופה של חוסר יציבות.
"אם יכול להיות לי דרכון נוסף – ליהודי אף פעם אין יותר מדי דרכונים", אומרת הולנדר. "זה נותן לך קצת חופש, קצת שקט נפשי מהעובדה שאפשר לנוע בחופשיות מבלי לדאוג בנוגע לעוד ויזה, עוד הגבלה, אלו הגבלות חדשות עשויות להיות".
היא מוסיפה: "זה להחזיר משהו שנגנב, ולומר זה היה שלי. אי אפשר לקחת את זה. ומבחינתי, לפחות, זה תיקון של עוול שנעשה בשנת 1938".
ישראל, כמובן, היא תיקון עולמי על רבות מן העוולות שנעשו לעם היהודי בארצות גלותו. כמעט כל יהודי בעולם זכאי לאזרחות במסגרת חוק השבות, המעניק ליהודים אפשרות לקבל אזרחות ישראלית אם יעלה לישראל.
כעת, נרשמת עליה במספר היהודים האמריקאים המבקשים לממש זכות זו. בארגון "נפש בנפש", המסייע למעוניינים לעלות לארץ, מספר הבקשות שנפתחו מארצות הברית הכפיל או שילש עצמו מדי חודש, מחודש מאי ועד ספטמבר בהשוואה לשנה שעברה. מספר הבקשות שהושלמו, המעידות על רצון אמיתי לעלות לארץ, מכפיל או משלש את עצמו מדי חודש. אפילו בספטמבר, שבו מספר חולי הקורונה בישראל הרקיע שחקים, נרשמה עלייה של 72% בבקשות שהושלמו לעומת ספטמבר 2019, והוא עומד על 523 איש.
יעל כצמן, דוברת הארגון, אומרת כי רוב אלו שמסיימים את התהליך התעניינו בעלייה לישראל במשך זמן רב ובאחרונה הרגישו שהגיע הרגע לעשות את הצעד הזה, לאחר שמקום העבודה שלהם עבר לעבודה מרחוק בעקבות המגפה.
"התסיסה הפוליטית אינה דומיננטית כלל", היא אומרת.
קבלת אזרחות ישראלית מחייבת את המעוניינים לעלות בפועל לארץ, כך שמדובר אולי בתוכנית גיבוי נצחית עבור יהודים אמריקאים, אבל לא בהכרח היעד הראשון עבור אלו שחוששים בגלל המצב הפוליטי בארצות הברית.
לעומת זאת, תוכניות לקבלת אזרחות ליהודים במדינות אירופיות אינן דורשות ממבקשי האזרחות לגור במדינה. עבור מי שעומד בתנאי הזכאות, אזרחות אירופית מעניקה אפשרות מקלט פוטנציאלית עד שהתמונה בארצות הברית תתבהר.
"במיוחד השנה, אנשים אמרו, אני חייב גיבוי מעבר לישראל, מפני שדרכון פורטוגזי לא אומר שחייבים לעבור לגור בפורטוגל", אומר ואס.
הולנדר מוסיפה, "אתה יוצר לעצמך מספר אופציות, מספר מסלולים, וזה מה שהרבה אנשים מבינים יותר ויותר".
מעבר למדינה אחרת קורץ גם ליהודים שאינם חוששים מסכנה פיזית ישירה בעקבות הבחירות, אבל דואגים שכהונה נוספת של טראמפ תהפוך את ארצות הברית למקום שאינו משקף את ערכיהם.
ג'רמי, איש חינוך מפנסילבניה שעוסק בהוראת מהגרים ותלמידים מאוכלוסיות מצוקה, מצא עצמו לאחרונה מחפש עבודה במודעות דרושים קנדיות ובוחן את עלויות המחייה בערים קנדיות שונות. הוא אומר כי קנדה אטרקטיבית, מפני שהחיים שם דומים יחסית לארצות הברית, אבל נראה כי קנדה דואגת יותר לקבוצות מיעוטים, היבט שחשוב לו כיהודי.
"מגיל צעיר ידעתי שאני שונה מפני שאני יהודי", אומר ג'רמי, שלא מסר את שם משפחתו בגלל חששו בנוגע לפרטיות ולביטחונו התעסוקתי. "זה מאפשר לנו להבין דברים מסוימים, לחיות פחדים מסוימים שיש לנו או שהיו לקרובי משפחה שלנו בעבר במדינה הזו או במדינות אחרות. זה מתקשר ישירות להרגשה שלי בנוגע להגירה. זה מתקשר במפורש להרגשה שלי בנוגע לגזענות מערכתית".
סגל, עורכת הדין הקנדית לענייני הגירה, אומרת כי "מזעזע לראות" את המספר ההולך וגדל של אנשים המבקשים לעזוב את ארצות הברית, למרות שעבורה, המגמה הזו טוב לעסקים. היא תמיד הסתכלה על ארצות הברית כמקור השראה. כעת היא בוחנת אותה בחשש ובדאגה.
"זה מעציב אותי מפני שאני אוהבת את אמריקה, מה שהיא מסמלת ומה שהשיגה", היא אומרת. "אני אומרת לעצמי, מה קורה באמריקה? מפני שאני רואה הרבה חששות ואני מרגישה שאנו נמצאים בשלב שבו אנחנו חוששים, איננו יודעים מה ילד יום".