(JTA) את הרבה פגשתי לראשונה לפני ארבעה חודשים בכנס וירטואלי שערך ארגון גשר על 'הקהילות היהודיות בעולם בתקופת הקורונה'. הקהילה שלה איבדה 84 חברים למגפה והיא הביעה חשש מהחגים אבל לחגי תשרי היא הגיעה בסוף מוכנה יותר אולי מכל אחד אחר בעולם היהודי – בית הכנסת שלה העביר וירטואלית את התפילות והטקסים לבתיהם של כחצי מיליון יהודים ממאה מדינות שונות. בעזרת חברת הפקה גדולה הם נערכו לצילום ושידור של התפילות אבל יותר מכך, במהלך אלול הם חשבו מה יחבר את חברי הקהילה עצמה (2800 משפחות, כ-7000 בני אדם) לטקס שהם לא נוכחים בו פיזית. "שלחנו חבילות לראש השנה שכללו מחזורים מיוחדים, עם דגם קטן של ארון הקודש מבית הכנסת. הרעיון היה שאם יש לך 'משכן', אתה יכול שיהיה לך מקום קדוש להתפלל בו", היא מספרת בהתרגשות. הם מצאו פתרון לריקנות ההיכל בכך שביקשו מחברי הקהילה לשלוח הקלטה של מזמור 'השיבנו' וערכו את זה כך שהתפילה הדהדה בכל זאת מבית לבית, באלפי קולות. תכנון של חודשים הפך ליצירת מופת של תפילה, שירה ואפילו ריקוד. "היו משפחות ממדינות שונות בארה"ב או אפילו מארצות שונות שפתאום צפו בתפילה הזו יחד והם הרגישו שהם באמת יחד. זה הרגיש גדול יותר, משמעותי יותר".
חברים בקהילה הווירטואלית הזו אנשים ממדינות רבות בעולם, "לא ישראלים," היא צוחקת, "ישראלים מתקשים עם הרעיון לשלם כדי להיות חלק מבית כנסת". בוכדל הצטרפה לבית הכנסת הזה בשנת 2006 תחילה כחזנית ומכהנת מזה כשבע שנים כרבה הראשית של בית הכנסת, אחד הגדולים בצפון אמריקה עם תקציב שנתי של עשרות מיליונים ומעסיק כמאה עובדים במשרה מלאה. מאז מינויה הכתירו אותה בניוזוויק, בדיילי ביסט ואחרים כאחת מהרבנים הכי משפיעים בארצות הברית וברשימות היהודים המשפיעים בקהילה בכלל.
את דרשת ראש השנה היא הקדישה ל'הזדמנות שבמשבר הנוכחי' אבל גם לפרידה מהשופטת רות ביידר גינסבורג שהידיעה על מותה נפוצה בערב החג. "קיבלתי את ההוכחה למה אני חייבת להיות בלייב, למה אסור להקליט את התפילות מראש", היא מספרת, תוך זמן קצר היא נערכה להיפרד ממנה "לא הספד", היא מדגישה אלא "ליווינו אותה כשומרים בשירה". והקליפ של שירתה של בוכדל, את השיר הללויה של לאונרד כהן לזכרה של ביידר גינסבורג, הפך במהרה לויראלי אף הוא. "אנשים מצאו בזה קטרזיס ופשוט בכו".
ההספד של הרבה בוכדל לרות ביידר גינסבורג בשירת הללויה של לאונרד כהן.
בוכדל היא אישה מרשימה, רהוטה, משלבת מילים בעברית בכל משפט שני ולא חוששת להגיד את אשר על ליבה. את הדרשה של יום כיפור היא הקדישה לגזענות וזו הייתה דרשה אישית מאין כמוה שנפתחה כך:
"אתה יהודי? את יהודייה? יהודי? יהודייה? את השאלות האלו שאלו אנשי חב״ד ליד הקמפוס שלמדתי בו. בראשית שנות התשעים רבע מהסטודנטים באוניברסיטת ייל היו יהודים אז שאלה כזו הייתה כמו לדוג דג בתוך חבית, אבל אפילו פעם אחת בכל ארבע שנותיי שם לא שאלו אותי אם אני יהודייה. אפילו שגדלתי עם אב יהודי, עם פנים כאלו, אף אחד לא חשב מעולם שאני יהודייה", היא פתחה בסיפור אישי שאין ספק שהותיר רבים נבוכים.
בשיחה בינינו היא משתפת שרצתה לדבר על המשבר הבין גזעי באמריקה אבל הבינה שהיא חייבת להתחיל עם מה שקורה אצלה בבית: "התחלתי לדבר עם יהודים שאינם לבנים-אשכנזים והופתעתי לגלות כמה כאב היה אצלם לנוכח גילויי גזענות בקהילה היהודית עצמה, ובהתאמה כמעט אף אחד מהם לא חבר בקהילה יהודית" (בית כנסת או מרכז קהילתי יהודי ה.ר.כ). לדבריה לפי מחקר בארה"ב שנערך שנה שעברה, מיליון יהודים מתוך 7.5 מיליון יהודים מזדהים כ – Jews of color. מי שבשאלונים הסטטיסטים האמריקאים מסמנים עצמם גם כ'לא לבנים'/שחורים/ היספאנים/ או אסייתיים. "אני סבלתי מגזענות בנערותי, אני עדיין סופגת הערות כאלה גם עכשיו כרבה שמובילה את אחת הקהילות הגדולות בניו יורק. אנשים מטילים ספק באותנטיות שלי, בזכות שלי להיות שם, בטח כשאני מגיעה לבקר בישראל", היא אומרת בלא מעט כאב.
הרבה אנג'לה בוכדל מובילה את תפילת 'כל נדרי' צילום Alan Barnett
בוכדל נולדה בסיאול, לאב אמריקאי יהודי רפורמי ששרת בצבא והוצב בדרום קוריאה. שם הוא הכיר את אמא שלה, קוראנית בודהיסטית. עד גיל חמש היא חיה שם ואז חזרה לעיירה הקטנה ממנה הגיע האב בטאקומה וושינגטון. היא גדלה במסגרות יהודיות, הלכה לגן ולביה"ס יהודי, למחנה קיץ יהודי ונסעה שוב ושוב לישראל, אבל בגיל 16 לראשונה היא חשה על בשרה את אותה גזענות כשעזבה את הבועה של הקהילה בה גדלה ונאמר לה על ידי יהודים אחרים 'שאינה יהודייה'. חמש שנים היא הייתה במשבר זהות בגלל זה ובסיומן החליטה להתגייר למרות שחלק בה התנגד לכך. "תמיד הייתי יהודייה, אף פעם לא ראיתי את עצמי שום דבר אחר, למרות שהיו זמנים שבהם רציתי לעזוב את היהדות רק בגלל שפגעו בי". בסוף היא עשתה טקס גיור מרגש, כמעין טקס אישור מחדש לבחירה שלה ביהדות.
"הגיע הזמן להפסיק אחת ולתמיד לחשוב על יהדות כגזע. במקום חישבו עלינו כמשפחה. אפשר להפוך למשפחה בלידה, באימוץ ובבחירה. אתם יכולים ליצור קשרים חזקים יותר מדם כפי שאנחנו עושים בנישואים. ראשית היהדות מגיעה לא מחוקי גזע אלא מהברית שכרתנו עם אלוהים. הגיע הזמן להפסיק לנבור בדי.אן.איי היהודי ולעבור לראות כיהודי כל מי שרואה עצמו חלק מהברית הזו ולספור אותו כחלק מהעם היהודי", היא אמרה בדרשה שנשאה.
ברור לבוכדל שהצהרה שכזו לא עוברת כרגע בישראל אבל היא מתעקשת. "ממה אתם מפחדים? שאני אגיע ואזהם את היהדות? היינו ערב-רב כשיצאנו ממצרים, וכשיצאנו לגלות, הגענו לכל קצוות העולם. למה אתם חושבים שהיהודים ממרוקו לא דומים ליהודים מרוסיה או מאתיופיה או מהודו? כי הם התחתנו עם המקומיים, ואימצו את המנהגים, והתבשילים והמנגינות שלהם. מעולם לא היה רצף דם יהודי טהור. זה חלק מההישרדות, והחוזק והיופי של היהדות שהצליחה לפצח איך לעשות את זה ועדיין להישאר יהודים. זו הגאונות שלנו, זו הסיבה ששרדנו בעוד עמים אחרים נעלמו".
