(JTA) —"ציידים", הסדרה החדשה בהפקת ג'ורדן פיל המשודרת באמזון פריים, מספרת את סיפורו של צוות ציידי נאצים שפעל בשנות השבעים בארצות הברית. בראשו עומד גבר מסתורי בשם מאיר אופרמן, בעל מבטא יידי כבד, אותו מגלם לא אחר מאשר אל פצ'ינו.
הסדרה זכתה לביקורות מעורבות והעלתה שאלות בנוגע למידת המוסריות של יהודים הנוקטים בנקמה אלימה. אך יש שאלה בוערת נוספת: האם בשנות השבעים היו בארצות הברית כל כך הרבה נאצים?
התוכנית, שמשתתפים בה כוכבים יהודים רבים – לוגאן לרמן, סול רובינק, ג'וש רדנור וקרול קיין, שכולם מגלמים ציידי נאצים – היא עיבוד דרמטי יצירתי וחופשי. האסתטיקה של הסדרה מזכירה יותר חוברת קומיקס מאשר ספר היסטוריה, אך הסיפורים וקווי העלילה מבוססים על כמה אירועים אמיתיים
הנה ההבדלים העיקריים בין הסיפור הדמיוני בסדרה לבין המציאות:
האם היו ציידי נאצים בארצות הברית בשנות השבעים?
התשובה לכך מעט מורכבת. כן, בעשורים הראשונים אחרי השואה, חוקרים וניצולים, יהודים ולא-יהודים, פעלו כדי לאתר נאצים, הן אזרחים אמריקנים והן אירופים, ולהעמידם לדין.
אולם הסדרה "ציידים" מגזימה בתיאור הדרמה שבציד.
צוות ציידי הנאצים בתוכנית הוא קבוצה לבושה היטב ומוכנה לפעולה הכוללת איש צבא לשעבר (בגילומו של לואי אוזאווה צ'אנגצ'יין), כוכב הקולנוע לוני פלאש (ג'וש רדנור), שני מומחי נשק (סול רובינק וקרול קיין), פורצת מנעולים (טיפאני בון) ונזירה בריטית (קייט מולווני).
מיותר לציין שהציידים האמיתיים שעליהם הם מבוססים היו חבורה פחות אקלקטית והרבה פחות זוהרת.
ציידי הנאצים במציאות גם לא נהנו מהאלמוניות שבה פעלו אופרמן, הדמות שמגלם אל פצ'ינו, וקבוצת הציידים שלו. הם גם לא פעלו בסתר, לא עינו נאצים באמצעות גללי סוסים (ספוליר – זה באמת קורה בסדרה) ולא רצחו אותם, לפחות עד כמה שידוע באופן רשמי.
אבל הם בהחלט הצליחו לחשוף פושעי מלחמה נאצים ולהביאם למשפט.
מי היו ציידי הנאצים האמיתיים?
הם היו רבים מכדי שנציין אותם בשמותיהם, אך נזכיר את המפורסמים שבהם.
הידוע ביותר, ככל הנראה, היה שמעון ויזנטל, ששרד ארבעה מחנות ריכוז. לפי ההערכות, 89 קרובי משפחה של ויזנטל ואשתו צילה נספו בשואה. הוא החל לצוד נאצים זמן קצר לאחר ששוחרר ממחנה מאוטהאוזן. ויזנטל עדיין היה כחוש ושברירי, אך הוא החל לתעד שמות ופרטים של נאצים ועוזריהם, החל בשומרים ועד אנשי גסטאפו.
לאחר המלחמה הקים ויזנטל את "המרכז לתיעוד של אגודת הקורבנות היהודים של המשטר הנאצי" בווינה בשנות השישים והפך לסוכן מוסד. למרות ששמו של ויזנטל נקשר במבצע ללכידת אדולף אייכמן, נראה שלא מילא בו תפקיד מרכזי, אך הוא סייע באיתור נאצים נוספים, הבולטים בהם הם קרל זילברבאואר, קצין הגסטאפו שעצר את אנה פרנק, ופרנץ שטנגל, מפקד מחנות טרבלינקה וסוביבור. הוא גם סיפק מידע מודיעיני חשוב על נאצים לשעבר. ויזנטל הלך לעולמו בשנת 2005.
בשנת 1977, השנה שבה מתרחשת העלילה של "ציידים", הקים הרב מרווין הייר את מרכז שמעון ויזנטל בארצות הברית. (ויזנטל לא היה קשור למרכז באופן אישי). בשנה שלאחר מכן מינה הייר צייד נאצים אחר, אפרים זורוף, לראש המרכז, המגדיר את עצמו "ארגון זכויות אדם עולמי לחקר השואה והשנאה בהקשר היסטורי ועכשווי".
זורוף (71), יליד ניו יורק, מתגורר בירושלים. עבודתו הובילה להעמדתם לדין של יותר מ-40 נאצים ועוזריהם, והוא עדיין פועל כדי להביא פושעים נאצים למשפט.
בין ציידי הנאצים המפורסמים נמנים גם ביאטה וסרז' קלרספלד.
סרז' הוא יהודי רומני שאביו נרצח באושוויץ. ביאטה היא גרמנייה. אף שהוריה לא היו נאצים, הם הצביעו להיטלר לפני מלחמת העולם השנייה. היא נחשפה לראשונה לזוועות שחולל המשטר הנאצי כשעברה כאו-פר בפריז.
בצרפת היא גם פגשה את סרז' ונישאה לו. באמצעות מחקר ופעילות ציבורית, סייעו בני הזוג קלרספלד להביא למשפט נאצים ותומכיהם ממשטר וישי, בהם קלאוס ברבי, איש האס.אס. שהיה מוכר בכינוי "הקצב מליון". בני הזוג קלרספרד נעצרו מספר פעמים במשך הקריירה שלהם כציידי נאצים, ובין היתר בשנת 1972, כאשר סרז׳ הואשם בניסיון לחטוף את איש האס.אס. קורט לישקה. ביאטה נעצרה בסוריה כשניסתה ללכוד את אלויס ברונר, עוזרו של אייכמן.
בשנת 1969 קטעה ביאטה ישיבה ברייכסטאג בגרמניה המערבית וצעקה על הקאנצלר גאורג קיזינגר: "אתה נאצי!" לאחר מכן, לפי ה"גארדיאן", "היא הפריעה לניהולה של אסיפה פוליטית כשקפצה על הפודיום וסטרה לו בפניו". היא נידונה לשנה בכלא וריצתה בפועל ארבעה חודשים.
האם באמת היו נאצים בארצות הברית בשנות השבעים?
רוב פושעי המלחמה הנאצים שנמלטו הגיעו לדרום אמריקה לאחר המלחמה במסלולי בריחה שכונו "נתיבי העכברושים". מדינות כמו ארגנטינה וברזיל הפכו למדינות מקלט שבהן חיו הפושעים הנאצים באלמוניות.
לצד זאת, סבורים חוקרים שאלפי נאצים גם מצאו את דרכם לארצות הברית וידוע כי כמה מהם נלכדו בה. הראשונה מביניהם הייתה הרמינה בראונשטיינר-ריאן, שכונתה "הסוסה ממיידנק". בראונשטיינר-ריאן, שהייתה שומרת במחנה, נהגה לבעוט באסירים יהודים עד שמתו. לאחר המלחמה היא פגשה את בעלה האמריקאי ראסל ראיין והיגרה לנובה סקוטיה, קנדה, ומשם לארצות הברית. היא השתקעה בקווינס, ניו יורק – לא הרחק ממקום ההתרחשות של חלק ניכר מהעלילה ב"ציידים".
ויזנטל סייע ללכוד את בראונשטיינר-ריאן בעזרת מידע מודיעיני שקיבל מניצול ממיידנק. בראונשטיינר-ריאן ויתרה מרצונה על אזרחותה האמריקאית והוסגרה לגרמניה המערבית בשנת 1973. היא נידונה למאסר עולם בשנת 1981, אך שוחררה בשנת 1996 עקב בריאותה הרופפת ומתה כעבור שלוש שנים.
היה גם פיודור פדורנקו, שומר אוקראיני בטרבלינקה. פודורנקו חי בווטרברי, קונטיקט, ונחשף רק בשנת 1977 – השנה שבה מתרחשת העלילה של "ציידים". הוא הוסגר לאחר שלוש שנים לברית המועצות, שם הועמד למשפט, הורשע והוצא להורג.
נאצי נוסף שנלכד היה בויסלבס מייקובסקיס, סייען של הנאצים שנכנס לארצות הברית בשנת 1950 והסתיר את קשריו עם הנאצים בבקשת האשרה שהגיש.
בשנת 1965 האשים בית המשפט בלטביה את מייקובסקיס, שגר אז במינאולה, ניו יורק, ברצח, כחלק משיתוף הפעולה שלו עם הנאצים. למרות זאת, נשאר מייקובסקיס בארצות הברית עד שנת 1987 והצליח להמלט לגרמניה, שם הועמד לדין אבל לא נשפט לאחר שנקבע כי מצב בריאותו אינו מאפשר זאת.
ייתכן שהיו נאצים נוספים שאיננו יודעים על קיומם, וייתכן שהם עדיין חיים בקרבנו. בספר משנת 2014 “The Nazis Next Door: How America Became a Safe Haven for Hitler’s Men" ("השכנים הנאצים: איך אמריקה הפכה למקלט לאנשיו של היטלר"), כתב העיתונאי אריק ליכטאו שסוכנויות הביון האמריקאיות העסיקו לפחות 1000 נאצים לשעבר בזמן המלחמה הקרה, וכמה מהם קיבלו אזרחות אמריקנית.