(JTA) – הקהילה היהודית של איזמיר שבטורקיה נחשבה בעבר ליהלום שבכתר התפוצה היהודית. לפני 150 שנה מנתה הקהילה היהודית של העיר, השוכנת לחוף הים האגאי, למעלה מ-30,000 איש. קהילת איזמיר התפארה גם בכמה מבניה שזכו לתהילה, החל מזמר הלדינו דריו מורנו, דרך הרב הנודע חיים פלאג'י ועד למשיח השקר הידוע לשמצה, שבתי צבי.
היום מונה הקהילה פחות מאלף יהודים. אבל בקרוב יזכו תושבי איזמיר והמבקרים בה לטעימה מעברה היהודי המפואר של העיר, ששימשה ביתה של הקהילה היהודית השלישית בגודלה באימפריה העות'מאנית.
פרויקט מורשת יהדות איזמיר השלים באחרונה את מלאכת השחזור של תשעה בתי כנסת היסטוריים בעיר העתיקה של איזמיר, המכונה קמרלטי, והחל מחודש יוני הקרוב הם יפתחו כמוזיאונים לציבור הרחב.
השכונה, הממוקמת לא רחוק מטיילת מפרץ איזמיר, היא למעשה אחד השווקים הפתוחים הגדולים בעולם, שוק שמושך תיירים מכל רחבי העולם.
"אתה יכול למצוא שם כל מה שאתה רוצה, אתה יכול לטעום כל סוג של אוכל ולהריח את כל הניחוחות," אמר ל-JTA ניסים בן ג'ויה, מנהל פרויקט המורשת.
בקו הרקיע של השוק שולטים היום צריחי של המסגדים הרבים שבו, זאת לצד צריחי הכנסיות של הקהילה היוונית אורתודוקסית, שגם חבריה היו בעבר חלק מההרכב המגוון והרב-תרבותי של איזמיר.
בן ג'ויה מקווה שעם פתיחת הפרויקט, יצטרפו אל המסגדים והכנסיות גם בתי כנסת כמאפיין מרכזי באופיו של רובע קמרלטי. "גם אם לא יהיה יהודי אחד באיזמיר," הוא אמר, "אנשים יוכלו לומר, תראה, הייתה כאן תרבות יהודית".
שישה מתוך תשעת בתי הכנסת מקיפים חצר פנימית וניצבים זה ליד זה, עם קירות צמודים ממש, בעוד שלושת האחרים מפוזרים בשכונה. בנוסף לבתי הכנסת, גם משרדו לשעבר של הרב הראשי של העיר עובר שחזור ושיקום. במרחק הליכה של דקות ספורות בשכונה נמצא בית ילדותו של שבתי צבי ובניין ששימש בעבר יקב כשר.
לאחר השלמתם, ישמשו בתי הכנסת מוזיאון חי להיסטוריה היהודית של איזמיר, עם תערוכות שיציגו מנהגים מקומיים, וכן את תולדות בתי הכנסת השונים על קהילותיהם – כמו בית הכנסת אלגזי, הקרוי על שם המשפחה המוזיקלית של רב בית הכנסת, או בית הכנסת פורטקיז, שהוקם במאה ה-16 על ידי יהודי צפון אפריקה ממוצא פורטוגזי.
איזמיר אינה העיר היחידה בטורקיה שמשחזרת בתי כנסת עתיקים. בשנים האחרונות שוקמו ושוחזרו במימון ממשלת טורקיה בתי הכנסת העתיקים בעיר אדירנה, השוכנת על גבול בולגריה, ובעיר קיליס שבמזרח טורקיה, בסמוך לסוריה.
היום כבר לא מתגוררים יהודים באף אחת מהערים האלה.
בעלי דעה ספקנים טענו כי היוזמה לשיקום בתי הכנסת נועדה לסייע לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן להתמודד עם האשמות באנטישמיות בגלל התבטאויות חריפות שלו נגד ישראל. אבל אחרים סבורים שמאחורי המהלך עומדת הערכה אמיתית לקהילה היהודית המידלדלת במדינה.
בן ג'ויה אמר כי הפרויקט שלו, הממומן ברובו על ידי האיחוד האירופי, נוצר בהשראת שיקום שכונות יהודיות היסטוריות אחרות, כמו, למשל, בפראג, שהרובע היהודי שלה מהווה כיום מוקד משיכה מרכזי למבקרים בעיר שבמרכז אירופה. גם עיירות קטנות בספרד מבקשות לשפץ (ובמקרים מסוימים לחשוף) בתי כנסת עתיקים.
"לקחנו כדוגמה את המוזיאון היהודי של פראג", אמר בן ג'ויה. "ב-2017 היו להם 716,000 מבקרים. אם זה יקרה לנו, אנחנו נהיה עשירים".
אם יצליח, הוא מקווה שהפרויקט יסייע במימון הוצאות הקהילה המתכווצת, כדי שחבריה יוכלו להרשות לעצמם לשמר את מורשתם.
"זה יעזור לקהילה, תהיה להם הכנסה שתאפשר טיפול במקומות האלה, ובכל דבר אחר שהם צריכים", אמר בן ג'ויה. "גם התיירות באיזמיר תרוויח מזה – המלונות, המסעדות, המוניות, כל מה שתיירי תרבות יכולים להביא לעיר". כמו בפראג, גם כאן יש הרבה לשמר ולתחזק, כי זו קהילה עם היסטוריה ארוכה.
יהודים חיו באיזמיר, שנודעה בעבר גם בשמה היווני סמירנה, כבר מימי קדם. מכיוון שהעיר הייתה גם מרכז של הנצרות הקדומה, יהודים מוזכרים במסמכי הכנסייה עוד מהמאה השנייה לספירה.
בית הכנסת 'עץ חיים', העתיק ביותר מבין בתי הכנסת המשוחזרים, מופיע ברישומים כבר במאה ה-16, אך המסורת המקומית גורסת כי הוא קיים עוד מתקופת האימפריה הביזנטית.
כמו במקומות אחרים בטורקיה, היו בעיר כמה גלים של חיים יהודיים, החל מיהודים רומניוטים דוברי יוונית מהתקופה הביזנטית ועד לקהילה הספרדית שהובאה על ידי העות'מאנים בעקבות גירושם מספרד ב-1942.
הסובלנות היחסית שאפיינה את האימפריה העות'מאנית אפשרה לקהילה לפרוח ובתחילת המאה ה-20, היוו יהודים דוברי לדינו כ-10% מאוכלוסיית העיר, הקבוצה הלא טורקית השנייה בגודלה אחרי היוונים, שהיוו כמחצית מאוכלוסיית העיר.
"אנחנו לא חדשים כאן, אנחנו אזרחים ותיקים מאד של הארץ הזאת," הדגיש בן ג'ויה.
בן ג'ויה, בן 66, נולד וגדל באיזמיר. כמו יהודים טורקים רבים אחרים במאה האחרונה הוא היגר בגיל 19 לישראל, במחשבה שלא ישוב עוד לטורקיה.
בן ג׳ויה חי בישראל 39 שנים לפני שחזר לעיר נעוריו בשנת 2010.
"אתה יודע, כשאתה מגיע לגיל 40, 45, אתה מתחיל לחשוב על השורשים שלך", הוא אמר.
בישראל היה מנהל הסינמטק בחיפה. לאחר ששמע מיהודי איזמיר אחרים כי הקהילה מעוניינת בשימור האתרים היהודים בעיר, הוא התגייס להוביל את הפרויקט.
לבן ג'ויה תוכניות משלו למאבק באנטישמיות, באמצעות הבלטת ההיבטים הדתיים והחילוניים של התרבות היהודית. הוא וכל האחרים המעורבים בפרויקט מצפים שהוא ימשוך הרבה יותר מבקרים לא יהודיים מיהודיים, ויספק מרחב לדיאלוג תרבותי בין יהודים ללא יהודים במדינה שבה הרטוריקה האנטישמית הפכה לנורמה.
"איך אלחם באנטישמיות – לא בנשק כמובן, אלא בכך שאציג את עצמי בגאווה", אמר בן ג'ויה. "היהודים כאן נטו להסתיר את עצמם ויש לנו אמרות שגורות שאומרות 'אל תתערב בפוליטיקה', 'עדיף שאנשים לא ישימו לב אלינו' – אבל אני רוצה שאנשים ישימו לב אלינו. אני רוצה שייקחו אותי בחשבון, אני רוצה להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות. זו המטרה של הפרויקט הזה".
"אנשים באים ורואים, וזה יכניס כסף לעיר, כל איזמיר תרוויח, יהודים ולא יהודים", הוא הוסיף.
הוא גם מקווה שזה יעזור לחזק את הגאווה של הקהילה היהודית.
"ככל שזה יהיה מוצלח יותר, כך זה יחזק את הקהילה שלנו. ואולי אנשים לא יעזבו הכל ויעברו לישראל, אלא שנהיה כאן עוד 100 שנה, לפחות עוד 100 שנה!"