(JTA) – סמנתה זרין הייתה בדרכה הביתה משיעור יידיש שהעבירה בבית הכנסת. היא ידעה שבאותו ערב, חייה עומדים להשתנות. זמן קצר אחר כך, 775 המשפחות החברות בבית הכנסת "טמפל עמנו-אל" קיבלו הודעה אישית ממשפחתה, הודעה שהכתה בהלם לא מעט מהאנשים שהיא מכירה, מאז הצטרפה לקהילה לפני שלוש שנים וחצי.
"בשנים האחרונות, סם חקר את זהותו המינית", נכתב בהודעה שנשלחה לחברי הקהילה מסמנתה ובת זוגה, רייצ'ל. "עבור שתינו, היה זה מסע מלא בהתבוננות עצמית, למידה וצמיחה. במסע זה, הבנו שלמרות שסם גדל בתור בן, הוא למעשה בת, והיא מוכנה להתחיל לחיות את חייה כאישה בציבור".
הודעת המייל ציינה את נקודת השיא של תהליך ארוך שנים בחייה של זרין – כמעט לידה מחדש, מהזהות המגדרית שבה גדלה, לביטוי מלא של הזהות המגדרית שתמיד שכנה בתוכה.
ההודעה גם סימנה רגע משמעותי עבור כלל בתי הכנסת בארצות הברית: רייצ'ל זרין היא רבה עמיתה ב"טמפל עמנו-אל", קהילה קונסרבטיבית בפרובידנס, רוד איילנד. סמנתה זרין היא הרבנית הטרנסג׳נדרית הראשונה באמריקה.
המורה ליידיש ומוזיקה בת ה-33, שכותבת גם שירה, כבר גילחה את הזקן, האריכה את שערות ראשה ויצאה מהארון בתור טרנסג'נדרית בפני בת הזוג שלה, המשפחה והחברים הקרובים שלה. כעת היא הייתה מוכנה גם להכריז על עצמה כרבנית, בת זוגה של הרבה.
"בת הזוג של הרבה היא דמות ציבורית מאוד, ובכל מקום שאליו אני הולכת בקהילה שלנו, אנשים יודעים מי אני", אומרת זרין. אולי מצחיק לומר שנועצים בי עיניים בכל מקום, אבל הם באמת נועצים, בין אם אני הולכת למכון כושר, או למכולת".
לאשת הרב (״רבעצען״ ביידיש) יש תפקיד ציבורי מוכר בקהילה היהודית. באופן מסורתי, הרבנית, אשתו של הרב, לא רק מבשלת ארוחות שבת וחג אלא גם מלמדת שיעורים ומייעצת לנשים בקהילה. מצב זה השתנה בעולם הלא-אורתודקסי, שבו אנשים בני כל המגדרים יכולים להפוך כעת לרבנים גברים ונשים, אבל תפקיד בן או בת הזוג של הרב נותר תפקיד חשוב, אומרת שולי רובין שוורץ, היסטוריונית והנשיאה הנכנסת של הסמינר התאולוגי היהודי.
"רבנים הם בהחלט דמויות ציבוריות ומבחינה סוציולוגית יש גם ציפיה שהם יהיו סמל ומופת – הם אמורים לחיות על פי הערכים שכל האנשים האחרים שואפים בתיאוריה לחיות על פיהם – ולעיתים קרובות יש ציפיות דומות גם ממשפחתו של הרב", אומרת שוורץ, שערכה מחקר על תפקיד הרבנית.
לכן, זרין ידעה שתהליך היציאה שלה מהארון צריך להיעשות בזהירות. מצד אחד, היא ידעה שבעולם הלא-אורתודוקסי, קבלה של טרנסג'נדרים הופכת לנפוצה יותר ויותר. התנועה הרפורמית, התנועה הרקונסטרוקטיבית והתנועה הקונסרבטיבית אימצו כולן החלטות התומכות בהכללה מלאה של טרנסג'נדרים בקהילות היהודיות בחמש השנים האחרונות, וטרנסג'נדרים – כמו חברים אחרים בקהילת הלהט"בים – נראים יותר ומקבלים יותר תפקידי הנהגה בבתי כנסת ובמוסדות קהילתיים אחרים.
מן הצד השני, זרין ידעה שהשינוי שהיא עוברת לא יהיה רק עניין פרטי, בגלל התפקיד שממלאת משפחתה בקהילה.
"כאשר יצאתי מהארון כטרנסג'נדרית, כאישה, פתאום המשמעות הייתה שאחד הרבנים של הקהילה, שהיא אישה, נשואה כעת לאישה, וזה אינו עניין של מה בכך", היא אומרת. "במובן מסוים, כאשר יצאתי מהארון כטרנסית, יצאתי בתור עצמי, כאישה, וכפיתי שינוי גם על אשתי. לכן, השינוי היה צריך להתנהל בדו-שיח עם אשתי, מתי עלינו לעשות זאת, וגם עם הנהגת בית הכנסת".
בהודעה שנשלחה לחברי הקהילה זרין שיתפה בשמה החדש ואמרה שחברי הקהילה "עשויים להבחין בשינויים בביגוד ובמראה של סם". אבל כדי לשמור על פרטיותן, הזוג ביקש מחברי הקהילה לא לשאול אותן שאלות אישיות או לתת עצות מבלי שהתבקשו לכך.
כמשפחה רבנית, הקו המפריד בין הציבורי לפרטי הוא לעיתים קרובות דק מאד, אבל היה חשוב לשמור על מידה מסוימת של פרטיות, אומרת רייצ'ל זרין.
"הקווים המפרידים בין החיים הציבוריים והאישיים שלי שונים מאוד לעומת אנשים בעלי תחומי עיסוק אחרים, מכיוון שהיבטים רבים במשפחתי הינם ציבוריים", היא הוסיפה. לפני מגפת הקורונה אירחנו אנשים לארוחת שבת, וחלק מתפקידי כרבה בקהילה הוא להראות מה אנחנו עושים בבית שלנו, ואני מקבלת את זה, אבל יש עדיין גבולות".
היציאה מהארון של סמנתה זרין ארכה שנים רבות. היא גדלה כבן, אבל מעולם לא חשה שהיא נמשכת לדברים גבריים. עם הזמן, היא התחילה להרגיש לא בנוח עם המגדר שלה באופן כללי. "במשך כל חיי, כל מה שאמרתי, כל מה שעשיתי, כל מה שכתבתי, כל מה שעשיתי בחיי היה תמיד מתוך פחד שאתפס כנשי מדי", סמנתה אמרה.
היא מעולם לא העלתה על דעתה שהיא עשויה להיות טרנסג'נדר, מפני שהדמות של אישה טרנסג'נדרית שעלתה בראשה הייתה מלאה בסטראוטיפים. "המודלים שלי לנשים טרנסג'נדריות היו דמויות מהסרטים שהיו מתלבשות ורוקדות בסתר, וכאשר היו מגלים זאת, זה היה מביך", היא נזכרת. "זה היה מביך מאוד והיינו אמורים לצחוק עליהם. בסרטים גברים שלבושים בשמלה נועדו להצחיק".
היא התחילה להטיל ספק במגדר שלה באופן פעיל לפני שנתיים וחצי, ובשנה שעברה נפגשה עם מטפלת המתמחה בזהות מגדרית. הפגישה הראשונה חוללה את השינוי. "היא הרשתה לי להודות בפני עצמי במה שתמיד פחדתי להודות, שאני טרנסג'נדר", אומרת זרין.
היא מיד גילתה זאת לבת הזוג שלה, שתמכה בה, לדבריה. אבל נדרשו שבעה חודשים, ושיח מתמיד עם הנהגת בית הכנסת, עד שהייתה מוכנה לשלוח את הודעת המייל לחברי הקהילה.
עד אז, זרין פתחה חשבון טוויטר ובלוג והשתמשה בשם בדוי נשי, שולי אלישבע. היא כתבה על המאבק שלה במגדר – כתבה שירים ביידיש, שפה שהיא דוברת באופן שוטף ומגדלת את בנה בן החמש להיות דובר יידיש.
באינטרנט, זרין הצליחה למצוא קהילה עם נשים טרנסג'נדריות אחרות. היא גם גילתה שהכתיבה ביידיש עולה בקנה אחד, ברמה עמוקה אף יותר, עם התהליך שהיא עוברת, מפני שהרגישה שקיים דימיון בין השפה לבין שינוי המין שלה. "לא גדלתי דוברת יידיש. גדלתי ושמעתי בבית מילים ביידיש המשובצות באנגלית, אבל מעולם לא ידעתי שזה אפשרי – בדיוק כפי שמעולם לא ידעתי שאני יכולה להפוך לאישה – מעולם לא הבנתי שאפשר להפוך לדוברת יידיש", היא הסבירה.
הכתיבה בשם בדוי אפשרה לה להביע את עצמה מבלי לדאוג כיצד תיתפס בעיני אחרים. אבל מעטה הנוחות הזה הוסר כאשר יצאה מהארון בפני הקהילה.
אלא שהודעתה לחברי בית הכנסת התקבלה בצורה חיובית בקהילה וגם אצל חברים בקהילה היהודית הרחבה בפרובידנס. פוסט שכתבה בפייסבוק הוביל למאות לייקים ותגובות, כולם מעודדים, מאנשים מרחבי העולם וקרוב לבית.
"אם יש דרך שבה נוכל לתמוך במסגרת הקהילה שלנו, אנא ידעו אותנו", כתב חבר ב"טמפל עמנו-אל". "נתראה בשבת".
זרין אומרת שהיא התקבלה בצורה "מאוד מאוד חיובית".
"הוצפתי בתמיכה. אנשים באמת כיבדו את הבקשה שלנו לפרטיות", הוסיפה.
רייצ'ל זרין גילתה שלא היה בסיס לדאגותיה מתגובת הקהילה.
"לא היו בעיות כלשהן", היא אומרת. "אני חושבת שהחרדה הייתה עצמית והתקופה שלפני היציאה מהארון הייתה קשה יותר מהיציאה מהארון, לפחות עבורי".
התגובה החיובית בקהילה היהודית הרחבה בפרובידנס כללה את "בית שלום", בית כנסת אורתודוקסי מקומי. בבית הכנסת המונה 100 משפחות חברות יש כ-10 אנשים שיצאו מהארון כלה"טבים בעשור האחרון, מה שעזר לחולל שינוי בדעותיהם של חברי הקהילה.
עם זאת, עבור חברי קהילה רבים, היציאה מהארון של זרין הייתה ההתמודדות הראשונה שלהם עם סוגיית זכויות טרנסג'נדרים ברמה האישית, אומר הרב בארי דולינג'ר. "אנשים רבים היו צריכים לעבור בעצמם תהליך של השלמה עם הסוגייה לא ברמה הארצית או הפוליטית, אלא ברמה האנושית. הרבה אנשים, לבבות ונפשות עברו שינוי, זאת כבר אינה בעיה, זה פשוט חבר או חברה", אומר דולינג'ר, ששלח מייל לזרין כמה ימים לאחר שיצאה מהארון כדי להביע את תמיכתו.
בבית הכנסת "טמפל עמנו-אל" שבו עובדת רייצ'ל, השינוי שעברה בת הזוג שלה עזר להפוך את בית הכנסת למכליל יותר, אומר הרב הראשי של הקהילה, מייקל פל. "במשך שנים, אני חושב שניסינו להיות מקום פתוח שמקדם בברכה ומקבל כל אחד, לכן אני חושב שהקהילה הייתה מוכנה לקראת ההודעה שלה – הרבה אנשים אמרו בסדר", הוא אומר. "אבל אני סבור גם שזה הגביר את הרצון בקהילה שלנו לבחון מחדש את עניין השירותים והנגישות בבניין שלנו".
אף על פי שב"עמנו-אל" יש שירותים בעלי מגדר ניטרלי, ההנהגה פועלת להוספת שירותים המיועדים למי שאינו מרגיש בנוח להיכנס לשירותי נשים או גברים – משהו שבעבר היה נכון בנוגע לסמנתה זרין.
זרין אומרת כי יצירת קשר באינטרנט עם נשים טרנסיות אחרות חולל בה שינוי, כיוון שראתה כיצד באמצעות טיפול הורמונלי הן הצליחו להיראות נשיות. כעת היא מקווה לעורר השראה בקרב אנשים אחרים הנמצאים במצב דומה – ובכלל זה בני או בנות זוג של רבנים, שמהם לא הצליחה לקבל ייעוץ במהלך תהליך שינוי המין שלה – והיא ביקשה ספציפית שתמונה שלה לפני שינוי המין תפורסם לצד תמונה שלה כפי שהיא נראית היום כדי להראות לאחרים שזה אפשרי.
"לו ידעתי את כל זה לפני עשרים שנה, מי יודע, אולי הייתי עוברת שינוי מין לפני עשרים שנה", היא אומרת. "מעולם לא ידעתי שקיימת אפשרות כזו. כיצד אפשר לרצות כל כך משהו ולא לדעת בכלל שקיימת אפשרות כזו?"
