(JTA) – זהו הרביעי בסדרת מאמרים על אנטישמיות וסוגיות יהודיות שנכתבו על ידי מועמדים לבחירות לנשיאות 2020. טור זה נכתב על ידי אליזבת וורן, בת 70, סנאטורית דמוקרטית ממסצ'וסטס.
JTA שיגרו חמש שאלות זהות בנושאי אנטישמיות ויהדות לכל המועמדים לנשיאות משתי המפלגות. עד כה התפרסמו תשובותיהם של סגן הנשיא ג'ו ביידן, ראש העיר פיט בוטיג'ג', וראש העיר מייק בלומברג.
1) ברחבי ארצות הברית נרשמה באחרונה עלייה בפשעי שנאה על רקע אנטישמי. בשנת 2018 אירעו שתי מתקפות ירי קטלניות בבתי כנסת בפיטסבורג ובפאווי. יהודי העיר ניו יורק נתונים כעת דרך קבע למתקפות אלימות, ויהודים ממשיכים להיות המטרה ברוב פשעי השנאה על רקע דתי ברחבי המדינה. במספר משפטים, תארי כיצד את מתכוונת לטפל באנטישמיות הגואה בארצות הברית.
הנשיא הראשון שלנו הבטיח לקהילה היהודית שחיה במדינה בזמנו כי "ישבו לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד", וקידם אותם בברכה כאזרחים שווים תוך התחייבות שלחוסר סובלנות לא תהיה אחיזה באומה החדשה שלנו. אולם בדיוק כפי שהתערערו בשנים באחרונות רבות מאמונותינו הבסיסיות, מחויבות זו התערערה גם היא. יהודים נרצחו במקום תפילתם, הותקפו ברחובות והיו מושא לגידופים רווי שנאה – רק בשל היותם יהודים. מספר התקריות האנטישמיות, בהן תקיפות פיזיות, השחתת רכוש והתקפות על מוסדות יהודיים, זינק בקרוב ל-60 אחוזים בשנת 2017, העלייה השנתית הגדולה ביותר אי פעם.
לאחר הירי בשנת 2018 בבית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג, שגבה את חייהם של אחד עשר מתפללים יהודים, השתתפתי בתפילת שבת בבית הכנסת "טמפל עמנואל" בניוטון, מסצ'וסטס. הירי היה מעשה של רוע צרוף, מתקפה על הקהילה היהודית לא רק בפיטסבורג, אלא בכל רחבי המדינה. השתתפתי בתפילה כדי להתאבל על הקורבנות ולהשתתף בצער בני משפחותיהם. אולם השתתפתי גם כדי להתפלל עם האנשים שהיו נחושים להתכנס יחד ולאשר מחדש שאנו עם אחד, שאנו מוקירים זה את זה. מתקפות מהסוג שחווינו בשנים האחרונות מנוגדות לחלוטין לערכים האמריקאים. הן מהוות איום על הביטחון האמריקאי. אנו יכולים וחייבים לשנס מותניים ולהשתפר – ובממשל וורן נשתמש לשם כך בכל הכלים העומדים לרשותנו.
כנשיאה, אשפר את איסוף הנתונים על פשעי שנאה ואתן קדימות לחקירתם ולהעמדה לדין. ארחיב את בדיקות הרקע ואת השימוש בצווים לעיקול כלי נשק במקרי חירום כדי להרחיקם מידי אנשים שמשתמשים בהם כדי לזרוע פחד בקרב הקהילות היהודיות. אקדם חינוך למיגור הדעות הקדומות – לרבות בנושא ביטויי אנטישמיות והשואה – ואתן להם עדיפות חינוכית, ואקים ועדה שתעסוק בהסתה לאלימות באינטרנט באופן העולה בקנה אחד עם חופש הביטוי. אפעל עם כוחות אכיפת החוק המקומיים והמדינתיים כדי להבטיח שמוסדות ושכונות יהודיים יהיו בטוחים וחפים מפחד, ואעבוד יחד עם מנהיגי קהילות מקומיות כדי לבנות אמון ולהיאבק בשנאה. אני אקדם בברכה בבית הלבן כל פלג בקהילה היהודית, אעלה על נס את המגוון האנושי של הקהילה ואת מקומה הבלתי מעורער באומה האמריקאית.
לאנטישמיות אין מקום בדמוקרטיה. כאשר השכנים שלנו נרדפים, מותקפים או מקבלים יחס לא הוגן, זה משפיע על כולנו. כדי להיאבק בשנאה, על כולנו להתייצב נגדה – יחד.
2) מספר מחוקקים דמוקרטיים מתחו לאחרונה ביקורת על ישראל בצורה אשר יש מי שכינו אותה אנטישמית. מבחינתך, היכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין אנטישמיות?
מוטלת עלינו חובה מוסרית להיאבק באידאולוגיות של שנאה במדינתנו ובעולם, ובכלל זה באנטישמיות. בדמוקרטיה, אנו יכולים וצריכים לקיים דיון פתוח ומכבד על המזרח התיכון אשר יתמקד במדיניות.
ביקורת שמפלה את ישראל כמושא יחיד לביקורת יכולה לעיתים קרובות להיות מתוך כוונה אנטישמית. עם זאת, אם נתייג אוטומטית כל ביקורת המופנית נגד ישראל כאנטישמית, יהיה לכך אפקט מצנן על השיח הציבורי אשר יקשה להשיג פתרון של שלום בין ישראל לפלסטינים. אנו יכולים לצאת בגלוי נגד מדיניות הימין הקיצוני של ממשלת נתניהו, כמו סיפוח ההתנחלויות, תוך תמיכה בישראל. מה שאינו מקובל עלי הוא כאשר אנשים מכל צד של המפה הפוליטית מותחים ביקורת או משבחים את ישראל במונחים המזכירים הכפשות עתיקות יומין נגד העם יהודי. על מנהיגינו מוטלת האחריות לא לעשות זאת, ואיומים באלימות – מכל צד – לעולם אינם מקובלים.
3) אינספור פוליטיקאים ניסו לתווך בין ישראל לפלסטינים במשא ומתן לשלום, ועם זאת פתרון של שתי מדינות נראה כיום יותר חלום מאשר אפשרות מעשית. מהן תוכניותייך הקונקרטיות לטיפול בסכסוך בין ישראל לפלסטינים?
אני מאמינה בערכו של כל ישראלי וכל פלסטיני, ואני מאמינה כי הדרך שבה אנו מכבדים את כל הצדדים היא באמצעות פתרון של שתי מדינות – תוצאה שטובה לאינטרסים של ארה"ב, טובה לביטחון ישראל ולעתידה, וטובה לזכויות הפלסטינים, כבודם וזכותם להגדרה עצמית. לשם כך, יש לשים קץ לכיבוש הישראלי ולהקים מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בגדה המערבית וברצועת עזה החיה לצד ישראל.
ישראל היא בת ברית חזקה וחברה חשובה. היא הייתה שותפה קרובה בסיכול פיגועי טרור ובבלימת איומי ביטחון אזוריים. אני מחויבת לביטחונה של ישראל ולעבודה משותפת למיגור איומים משותפים אלו. למרבה הצער, גישתו של ממשל טראמפ הקשתה על השגת פתרון של שתי מדינות. תוכנית השלום החד-צדדית שלו היא חותמת גומי לסיפוח, והיא אינה נותנת סיכוי למדינה פלסטינית אמיתית. כנשיאה, אנקוט צעדים מידיים לתיקון הנזק ולביסוס מחדש של תפקידה של ארצות הברית כמתווך מהימן.
אתיר למשלחת הפלסטינית לחזור לוושינגטון, מפני שאיננו יכולים לקדם שלום אם אנו סוגרים את ערוצי התקשורת שלנו. אחדש את הסיוע לפלסטינים, אשר ממשל טראמפ הפסיק, ואשים דגש רב יותר על הקלת האסון ההומניטרי ברצועת עזה, מפני שאיננו יכולים לכונן שלום ללא עתיד המביא יותר חופש, שגשוג וביטחון לעם הפלסטיני. אפתח מחדש את הנציגות הדיפלומטית האמריקאית בירושלים לפלסטינים, ואבהיר כי בהסכם של שתי מדינות, ירושלים תוכל להיות בירתן של שתי המדינות.
כיום התרחבותן המתמדת של ההתנחלויות הישראליות והנורמליזציה הגוברת של הצעות לסיפוח חלקים מהגדה המערבית, או כולה, על ידי ישראל הן הסכנות המידיות לפתרון של שתי מדינות. זוהי מדיניות שבנימין נתניהו ובני בריתו קידמו בתוקפנות, אך גם ממשלות ישראליות זו אחר זו במשך שנים. אני מתנגדת לסיפוח חד-צדדי בכל צורה – ואהפוך על פיה כל מדיניות אמריקאית שתומכת בו. אם ממשלת ישראל תמשיך בצעדים לסיפוח הגדה המערבית, על ארצות הברית להבהיר כי אסור שייעשה שימוש בסיוע שלנו לשם תמיכה בסיפוח. בד בבד, אטפל גם בהתנהלות האנטי דמוקרטית ובשחיתות ברשות הפלסטינית, אשר גרמו לתחושה של יאוש בתוך השטחים הפלסטינים, ועלינו ללחוץ על כל הצדדים באופן ברור להימנע מאלימות או מהסתה לאלימות.
אולם למען שני הצדדים ולמען עתיד פתרון של שתי מדינות, עלינו לפעול נגד פער האמון שנוצר בקרב צעירים ישראלים ופלסטינים, אשר פשוט אינם מאמינים כי שלום אפשרי, כיוון שאת התקווה החליפו פחד וחוסר אמון. עלינו לפעול כדי להניח את היסודות שיאפשרו לישראלים ולפלסטינים להתגבר על הסטטוס קוו שהופר ולהתקדם לעבר עתיד טוב יותר – עתיד שבו ישראלים ופלסטינים חיים יחד בשלום, בחופש, בביטחון ובשגשוג.
4) האם יש משהו בתרבות היהודית האמריקנית, או דמות יהודית היסטורית שהייתה לה משמעות מיוחדת עבורך?
מנהיגים יהודיים תרמו מאז ומתמיד למאבק בצדק חברתי במדינתנו, ואני קיבלתי השראה ממורשת ארוכה של פעילים ותומכים אשר שאבו את כוחם מאמונתם היהודית.
עולה בדעתי רוז שניידרמן ומאמציה להגן על זכויות העובדים, במיוחד נשים ומהגרים. מתוך החורבן שהותירה אחריה השריפה במפעל הטקסטיל טריאנגל שירטווייסט (Triangle Shirtwaist Factory) בניו יורק בשנת 1911, רוז הקימה תנועה של נשים עובדות שנלחמו על זכויותיהן. היא נלחמה נגד תנאים מסוכנים ומשפילים, למען הגנה על העובדות, למען פחות שעות עבודה ושכר גבוה יותר. התנועה שהקימה ודבריה כי "הפועלת זקוקה ללחם, אבל היא זקוקה גם לשושנים" עוררו השראה באחרים להצטרף למאבק. לכבודה של רוז ועמיתותיה למאבק השקתי את הקמפיין שלי לנשיאות בלורנס, מסצ'וסטס, המקום שבו התרחשה שביתת "לחם ושושנים".
עולה בדעתי גם שופט בית המשפט העליון לואיס ברנדייס, אשר השתמש בכוח החוק כדי לרסן תאגידים גדולים ולפרק מונופולים ונלחם נגד אי השוויון הכלכלי בארצנו. השופט ברנדייס הזהיר, כי "אנו יכולים שתהיה לנו דמוקרטיה במדינה הזו, ואנו יכולים שיהיה עושר רב המרוכז בידי מעטים, אבל איננו יכולים שיהיו לנו את שניהם". בדיוק כמו היום, גם אז המאבקים לפרק מונופלים רבי עוצמה היו קשים – אבל הדמוקרטיה ניצחה בסופו של דבר, ומהחברות נשלל הכוח להכתיב בעצמן את חוקיהן.
5) האם השתתפת בסדר פסח או במנהגי חגים יהודיים אחרים? אם כן, באילו נסיבות וכיצד הייתה החוויה עבורך?
במהלך כהונתי כסנאטורית, היה לי המזל הטוב להשתתף בסדר פסח בקהילות ברחבי מסצ'וסטס. זוהי זכות מיוחדת להיות מוזמנת לביתו של אדם ולהתכנס יחד עם חבריו ובני משפחתו כדי לחגוג ערכים משותפים. פסח הוא חג הדורש מאיתנו להרהר בהיסטוריה ובמסורת כאשר אנו נזכרים בסיפור מסעו של העם היהודי ויציאתו מעבדות לחירות. אבל זהו גם חג שדורש מאיתנו להיות שוב אמיצים ולהיאבק למען חירות וצדק – לא רק למען עצמנו, אלא גם למען חסרי הבית, המדוכאים והחלשים בקהילות שלנו וברחבי העולם – היום ובכל יום.
אליזבת וורן היא סנאטורית ממסצ'וסטס ומועמדת דמוקרטית לנשיאות.
הדעות וההשקפות המובעות במאמר זה הן דעותיה של המחברת והן אינן משקפות בהכרח את השקפות ה-JTA ושל חברת האם שלה, 70 Faces Media.