אמסטרדם (JTA) – במוזיאון היהודי של העיר, היה זה מרוץ נגד הזמן. המטרה: להספיק להכין את החנוכייה היקרה ביותר בעולם, בזמן לחג.
חנוכיית רינטל, כלי כסף גדול משנת 1753 ששוויו מוערך ב-563,000 דולר, חזרה בשבוע שעבר לתצוגה במוזיאון לתולדות היהודים באמסטרדם, עם השלמת השחזור של בסיס העץ שלה, שאבד כאשר הוסתרה במהלך השואה.
החנוכייה היא שריד מימי תור הזהב של קהילה שהנאצים ובעלי בריתם השמידו כמעט כליל, וסיפורה הבלתי-גמור מגלם בתוכו את תולדותיה של יהדות הולנד ואת החשיבות שיש לחנוכייה עבור רבים מחברי הקהילה שנותרו במדינה.
במסגרת עבודת השחזור, הותקן בתחתית החנוכייה בסיס בגובה של מטר, פרי עבודתו של מעצב היודאיקה הידוע פייט כהן.
לפני השחזור, שארך מספר חודשים, ניצבה החנוכייה על לוח שיש מלבני שלא עשה צדק עם העיצוב המורכב של החנוכייה עצמה. את קני החנוכייה המהודרת מעטרים שמונה פעמונים ולמעלה מ-150 תבליטים עדינים בצורת פרחים, עלים וקוצים.
לוח השיש, ששימש כבסיס זמני משך עשרות שנים, גם גרם לקשיים בעת ההעברה השנתית של חנוכיית רינטל מהמוזיאון לבית הכנסת על שם הרב אהרון שוסטר, שם נהגה הקהילה להדליק בו את נרות החנוכה. כדי לקיים את המסורת הזו, שהחלה ב-1955 ונקטעה בשנת 2010, נדרשו נהג, שלושה מובילים ואוצר מטעם המוזיאון, שפירקו את החנוכייה וארזו את חמשת חלקיה בתיבות עץ. בתום החג היה צורך לפרק מחדש את החנוכייה ולשגר אותה בחזרה למוזיאון באותו אופן.
שוויה של חנוכיית רינטל נאמד ב-563,000 דולר, לפי הערכה שבוצעה בשנת 2016. תג המחיר הזה הקפיץ אותה בקלות לראש רשימת החנוכיות היקרות ביותר בעולם, רשימה שהכין מוזיאון בית התפוצות זמן קצר לפני שבוצעה הערכת השווי. בראש הרשימה עוד שני פריטים מהולנד: צמד חנוכיות תאומות, קטנות יותר ומרשימות פחות מהרינטל. אחת מהן נמכרה במכירה פומבית ב-2016 תמורת 441,000 דולר. השנייה שייכת למשפחת המלוכה ההולנדית, ונמצאת בהשאלה קבועה במוזיאון היהודי, המשמש בית גם לחנוכיית רינטל.
גם לחנוכיות האחרות של הולנד יש קסם משלהן, אומר ראובן ויס, יושב ראש איגוד הקהילות היהודיות בהולנד (NIK), בראיון ל-JTA. ואולם הדלקתה של הרינטל, עם הקנה התשיעי שלה שניצב בזווית של תשעים מעלות לשמונת האחרים, "הייתה מעין הצהרה שאומרת: 'אנחנו עדיין פה'".
טקס ההדלקה השנתי של חנוכיית רינטל הופסק לפני עשור שנים בשל החשש לגורלה, אומרת איירין פאבר, אוצרת האוספים של המוזיאון. "החנוכייה עתיקה מדי, שברירית מדי וחשובה מדי מבחינה תרבותית מכדי לפרקה ולשנע אותה פעמיים בשנה", היא הסבירה.
שרה רינטל, נדבנית יהודייה, הזמינה את החנוכייה מהצורף פיטר רובול השני ותרמה אותה לבית הכנסת הגדול באמסטרדם, בית התפילה של הקהילה האשכנזית, שעמד בעבר מעבר לכביש, מול בית הכנסת הפורטוגזי של הקהילה הספרדית. לפני שנוצרה חנוכיית רינטל, לקהילה האשכנזית באמסטרדם לא היה דבר שישתווה לכלי הקודש המרהיבים המאפיינים את הקהילה הפורטוגזית, העתיקה והמשגשגת יותר, ציין ויס. "זה היה ניסיון להתעלות על ההוד וההדר של הקהילה הפורטוגזית, וזה ציין גם נקודת שיא מסוימת בתולדותיה של יהדות הולנד", הוא אמר.
באמסטרדם שרדו החנוכייה המפורסמת, כמו גם מוסדות אחדים של הקהילה האשכנזית והפורטוגזית, אך בית הכנסת הגדול הוא בין עשרות בתי התפילה היהודיים של הולנד שנהרסו בימי מלחמת העולם השנייה. הגרמנים סגרו את בית הכנסת בשנת 1943 ובזזו את כל הריהוט והשיש מתוכו. קהילת יהודי אמסטרדם עצמה הושמדה כמעט כליל, לצד 75 אחוזים מתוך 140,000 היהודים שהתגוררו בממלכה לפני השואה. זה שיעור ההשמדה הגבוה ביותר שהשיגו הנאצים, יותר מאשר בכל מדינה אחרת שכבשו במערב אירופה.
ההיכל של בית הכנסת הגדול לשעבר שייך היום למוזיאון היהודי, והוא שוכן בלב רובע התרבות היהודית של אמסטרדם, מתחם שמורכב מחמישה מוזיאונים ומוסדות שונים.
חנוכיית רינטל שרדה בזכות ההחלטה של חברים בקהילה היהודית, שזהותם אינה ידועה, להחביאה הרחק מהישג ידם של הנאצים, אשר שדדו באופן שיטתי פריטי יודאיקה, אותם ייעדו למוזיאונים שתכננו להקים לאחר שתושלם תוכניתם למחות כליל את האוכלוסייה היהודית באירופה.
מי בדיוק הסתיר את החנוכייה והיכן, איש לא יודע, אבל היעלמותו של בסיס העץ מרמזת שאולי הוחזק כשהוא במצב מאוזן, חבוי בתוך רהיט. בשנת 1955 היא הוחזרה, עם בסיס שיש זמני, למוזיאון שעומד במתחם בו ניצב בעבר בית הכנסת הגדול.
חנוכיית רינטל הייתה אחד מסמליה המובהקים ביותר של יהדות הולנד, עד כדי כך שבשנת 1898 יצרו יהודי המדינה חיקוי שלה עבור בית הכנסת דריט, בית תפילה אשכנזי נוסף שנהרס במלחמה. גם החיקוי ניצל מפגעי המלחמה ובמשך שנים שימש להדלקת נרות בקונצרט החנוכה השנתי של קונצרטחבאו, אולם הקונצרטים הנודע של אמסטרדם.
מקהילת יהודי הולנד שלאחר השואה נותר רק צל צלה של תפארת העבר, והיא מעולם לא חזרה לגודלה המקורי. קרוב לשמונים שנה אחרי שואת העם היהודי, מתגוררים היום בהולנד כ-40,000 יהודים – ומספרם לא השתנה הרבה מאז 1945.
בשנת 2015, הקהילה חשה שהגיעה לנקודת משבר. ההתבוללות גברה ומוסדות יהודיים נדרשו להתמודד עם הוצאות אבטחה גוברות בגלל האנטישמיות הגואה. ראשי הקהילה החליטו למכור את חנוכיית רינטל כדי לסייע במימון העלויות, והודיעו על כך כנדרש לממשלת הולנד, מכיוון שהרינטל רשומה כנכס תרבות לאומי המיועד לשימור. אלא שבמקום לאשר את המכירה פומבית, הגתה הממשלה תוכנית אחרת, בשיתוף פעולה עם רובע התרבות היהודית והמוזיאון לתולדות היהודים באמסטרדם, וכך נמנעה כניסתה של החנוכייה לשוק היודאיקה, סיפר אמיל שרייבר, מנכ"ל רובע התרבות היהודית.
במסגרת התוכנית, סיפקה ממשלת הולנד מחצית משוויה של החנוכייה, שהוערך ב-563,000 דולר. 125,000 דולר נוספים הגיעו מאיגוד רמברנדט, ארגון הולנדי המסייע בגיוס כספים לשימור יצירות אמנות חשובות, ואת השאר תרמו תורמים פרטיים. החנוכייה נקנתה מידיה של הקהילה בשנת 2016 והושאלה לצמיתות למוזיאון.
כך הובטח מקומה של חנוכיית רינטל בהולנד, מאחר שכל ניסיון "למכור אותה במכירה פומבית היה מוביל לכך שתיעלם אי-שם לאוסף פרטי בארצות הברית או בישראל", הסביר שרייבר.
ואולם, כתוצאה מהחלפת הבעלות על החנוכייה, היא גם פרשה סופית מטקס החנוכה השנתי, שכן מעמדה השתנה מכלי קודש של קהילה יהודית חיה ופעילה למוצג מוזיאוני יקר-ערך – עם כל המגבלות הקשורות לשימורו של מוצג שכזה.
ויס, יושב ראש הארגון המייצג את היהדות האורתודוקסית בהולנד, אומר שחברי הקהילה השלימו עם המצב החדש. "לכל פריט יש תוחלת חיים מסוימת – כולנו מבינים את זה היטב, על אחת כמה וכמה בחברה כמו שלנו, עם תרבות הצריכה החד-פעמית שלה", הוא הסביר. "החנוכייה פשוט הגיעה לסוף דרכה השימושית, ואז הפכה למשהו אחר: ליצירת אמנות. לאבן חן".
