טירספול, טרנסניסטריה (JTA) – באופן רשמי נקראת רצועת האדמה הזעירה והשנויה במחלוקת בין אוקראינה למולדובה ״הרפובליקה המולדבית הפרידנסטרובית״. תושביה מכנים את מולדתם טרנסניסטריה. למבקר מן המערב שנקלע לחבל ארץ זה, שפרש והכריז על עצמאותו ממולדובה בשנות ה-90׳, המקום נראה בעיקר כמו מדינה סובייטית שקפאה בזמן.
אנדרטות קומוניסטיות, שכבר מזמן הוסרו ממקומות אחרים בברית המועצות לשעבר, ניצבות כאן בכל פינה. בעיר הבירה, אנדרטה בעלת השם המאיים "כוח לסובייטים" מזדקרת מעל לטיילת המשתרעת לאורך גדת הנהר. טרנסניסטריה היא המקום היחיד בעולם שעדיין מחזיק בסמל הלאומי הסובייטי של הפטיש והמגל. פסלים של לנין, ואפילו של סטלין, מעטרים את כיכרות העיר. חיילים רוסיים נמצאים בכל פינה, מבטיחים למוסקבה דריסת רגל במדינת החסות אשר יושבת במיקום אסטרטגי על גבולה המערבי של אוקראינה.
"זו מכונת זמן", אומרת לריסה פריבלסקיה, אקדמאית יהודייה ממוסקבה שחזרה לאחרונה ממסע לחקר חייו של רב מטרנסניסטריה. "מכונת זמן מדהימה".
עבור תיירים שמוכנים לגלות מספיק נחישות כדי להשיג אשרת כניסה, תהליך מורכב שמסתיים באישור כניסה לשעות ספורות בלבד, זה יכול להיות ביקור מרגש. אולם עבור 458,000 האזרחים, אזור הדמדומים הזה שנקרא טרנסניסטריה הוא בית, מולדת שעוצבה על ידי המערבולות הפוליטיות שטלטלו את האזור.
מאז שנת 1993 איבדה טרנסניסטריה שליש מאוכלוסייתה, בעיקר בגלל מצבה הכלכלי הרעוע. ההגירה החלישה עוד יותר את כלכלת טרנסניסטריה וכמעט חיסלה את הקהילה היהודית, שהייתה בעבר המיעוט הלא-נוצרי הגדול ביותר באזור. טרנסניסטריה פרשה ממולדובה בתחילת שנות ה-90 אחרי מלחמת עצמאות בהנהגתם של בדלנים פרו-רוסיים. הקהילה היהודית נחצתה לאורך קו הגבול החדש: חלקה במולדובה, וחלקה בטרנזיסטריה. אבל שתי הקהילות חולקות אותן שפות ואותה היסטוריה משותפת.
מתוך 11 בתי הכנסת שהיו בטירספול הבירה לפני קריסת הקומוניזם, נותר כיום רק אחד. בבית הכנסת, הממוקם בבית מגורים, מתכנסים מדי יום ראשון כתריסר גברים ונשים אפורי שיער. הדור הצעיר בקהילה היהודית מונה פחות מעשרה אנשים.
"זה נדיר לחזות במותה של קהילה, אבל כאן בטרנסניסטריה זה מתרחש לנגד עינינו", אמר יבגני בריק, מנהל מכון היודאיקה של מולדובה, ארגון המבקש לבנות זהות יהודית בקרב יהודי טרנסניסטריה ומולדובה.
יהודי המקום מספרים כי חופש הפולחן מובטח וכי האנטישמיות ב טרנסניסטריה שולית. אבל רבים מעדיפים בכל זאת לעזוב ולחפש את גורלם במדינה משגשגת יותר. אפילו במולדובה השכנה, הנחשבת למדינה הענייה ביותר באירופה, השכר הממוצע כפול מזה שבטרנסניסטריה.
מוסיה אפימובה, רופאת שיניים יהודיה בגמלאות מטירספול, סיפרה ל-JTA כי הפנסיה הממשלתית שלה עומדת על כ-70$ לחודש. היא מכנה את האנדרטאות הסובייטיות המוזרות במדינתה "סימנים נוסטלגיים של זמנים טובים יותר".
פיודור קושניר, בן 26, משתכר כ-200$ בחודש כמורה במשרה מלאה בבית ספר תיכון בטירספול. תחת המשטר הסוציאליסטי-למחצה בטרנסניסטריה, מורים זכאים לדיור חינם בדירות ממשלתיות, מספר קושניר. אולם דירות אלה ממוקמות באזורים בהם התחבורה הציבורית לוקה בחסר ולכן רחוקות מלהיות מבוקשות על ידי המורים. "תכננו כבר כמה פעמים לעלות לישראל, אבל בכל פעם קרה משהו שעיכב את המעבר", סיפר פיודור.
בחבל ארץ התלוי במידה רבה ביבוא על כדי לספק את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה, משכורות של פחות מ-200$ מספיקות רק למצרכים חיוניים, אומרת מרינה אדקובה, פסיכולוגית יהודייה בת 32 מבנדר, העיר השנייה בגודלה בטרנסניסטריה. "וזה לא משנה, מפני שבכל מקרה אין מה לעשות כאן אחרי תשע בערב. הכול סגור. יש כאן עוצר לא רשמי". אדקובה מתכוונת לעזוב את טרנסניסטריה לאחר שתינשא.
העבר היהודי של האזור מפואר ומצביע על מעמדם והשפעתם של היהודים בחבל ארץ זה.
במפקד אוכלוסין שנערך בקרב האוכלוסייה בבנדר בשנת 1930 דיווחו כמחצית מהתושבים ששפת האם שלהם היא יידיש. בריק מסביר כי אלפי לא יהודים באזור דיברו יידיש בשל קשרי העבודה והמסחר הקרובים שניהלו עם יהודים. מרבית יהודי העיר נרצחו בשואה ומעט הניצולים היגרו ברגע שהתאפשר להם. אף אחד מתריסר בתי הכנסת בבנדר אינו בשימוש היום.
בערים אחרות בטרנסניסטריה, כמו ריבניצה, שבעבר שליש מתושביה היו יהודים, לא נותר איש בקהילה. אחד מהיהודים המפורסמים, ומהאחרונים שחיו בה, היה חיים זנבל אברמוביץ', רב חסידי שנפטר ב-1995 בארה"ב. אברמוביץ' היה אחד היהודים הבודדים שהורשו לנהל סגנון חיים אורתודוקסי אפילו תחת שלטונו של סטלין, במידה רבה בזכות הפופולאריות שלו בקרב התושבים המקומיים.
כמו בטרנסניסטריה, גם יהדות מולדובה הוכחדה, בעיקר בשל הגירה המונית. ועדיין, החיים היהודיים שרדו כאן, חלקית, מפני שמולדובה קלטה רבים מאלפי היהודים שעזבו את טרנסניסטריה. בקישינב, בירת מולדבה, ישנם ארבעה בתי כנסת והקהילה היהודית מונה כ-3,500 חברים.
בעיניו של חיים צ'סלר, מייסד ״לימוד FSU״, ארגון המקיים תכניות חינוך יהודיות ליהודים דוברי רוסית, היעלמותם של המיעוטים היהודיים מטרנסניסטריה וממולדובה היא דווקא גורם מדרבן לערוך יותר אירועים המכוונים ליהודים שנותרו במקום. "יש האומרים שקהילה גוססת היא השקעה גרועה", אומר צ'סלר. "אני חושב שזו השקעה קריטית. אנחנו לא משאירים איש מאחור".
ההגירה ההמונית מטרנסניסטריה, חבל ארץ המוכר על ידי מרבית מדינות העולם כחלק ממולדובה ולא כמדינה עצמאית, גלויה לעין בכל מקום. לאורך גדות נהר דנייסטר בטירספול, בנייני מגורים, שנחשבו נכסי נדל"ן יוקרתיים בתקופות השפע, הפכו לבתי רפאים נטושים וזנוחים.
"הקומוניסטים עזבו, והקפיטליזם עדיין לא הגיע, ואנחנו כאן באמצע", אומרת אנסטסיה, כלה טרייה שמצטלמת עם בעלה, ויטלי, על גדות הנהר. הקהל היחיד שלהם הוא הצלם, ואמהּ של אנסטסיה, תמרה. מבלי שנשאל, ויטלי מציע את ההסבר שלו להעדר האורחים: כל החברים של בני הזוג עזבו בשנים האחרונות כדי למצוא עבודה בחו"ל.
"יום אחד," אומרת אנסטסיה באופטימיות, "המקום הזה יהיה שוויצריה השנייה״.
