לביב ואיוואנו-פרנקיבסק, אוקראינה (JTA) — זוג מבוגר המתין בסבלנות על ספסל מתכת לחבילת מזון. נער מתבגר ניהל משא ומתן קדחתני עם פקיד נרגן וחבוש כיפה בנוגע להיקף התמיכה שמגיעה למשפחתו. ילדה קטנה אחזה בביישנות בידה של אמה, שעה שזו חיכתה בתור לאספקת המצרכים השבועית.
כך נראה אחד הבקרים האחרונים מחוץ לבית הכנסת המרכזי של לביב, במערב אוקראינה, עיר שהפכה מוקד לזרם של פליטים מרחבי המדינה שסועת המלחמה. בזמן שחלף עד שהמשפחות קיבלו את חבילות המזון שחולקו שם, הצטרפו עוד תריסר אחרות בשערי המתכת שמובילים אל חצר בית הכנסת.
"אנשים מגיעים מכל מקום", הסבירה שרה בלד, הרבנית של בית הכנסת בית אהרן וישראל. היא אחראית על המאמץ הנרחב לענות על צורכיהם של הפליטים, בעיקר היהודים, כולל חלוקת מזון ומצרכים אחרים ומציאת דירות ובתי מלון שיארחו את זרם הפליטים החדשים, וסיפרה שמספר היהודים הנזקקים לסיוע בית הכנסת זינק מ-600 לפני המלחמה לסביבות 2000 כיום.
"יש כאלה שמגיעים העירה בדרכם הלאה, ומשתקעים בה זמנית בלבד, אבל יש אחרים שכבר חיים פה מעל חצי שנה", הוסיפה בלד. "הם מקווים לחזור הביתה, אבל כרגע הם פה כדי להישאר".
בלד ציינה עובדת חיים פשוטה באוקראינה של ימינו, כזו שיכולות להיות לה השלכות ארוכות טווח עבור הקהילה היהודית המידלדלת במדינה. שעה שיהודים רבים עזבו לגמרי את אוקראינה ועברו לאירופה או עלו לישראל, אחרים בחרו להישאר ולהמתין לסיום המלחמה, ומצאו ביטחון יחסי במערב המדינה, שם התגייסו הקהילות היהודיות הקטנות לתמוך בהם.
כעת, ככל שהלחימה מתמשכת, והסוף לא נראה כלל באופק, עולה הסבירות שרבים מהעקורים היהודים, במיוחד אלו שנמלטו מערים שנמצאות תחת כיבוש רוסי או סמוך לקווי החזית בדרום אוקראינה ובמזרחה, כבר לא יחזרו הביתה.
אם הפליטים יכו שורש, ייתכן שהאוכלוסייה היהודית במערב אוקראינה תחווה פריחה לראשונה זה עשרות שנים, מאז העלייה ההמונית לישראל בשנות השבעים, כשברית המועצות הרימה לראשונה את מסך הברזל והתירה הגירה יהודית.
"נחיה ונראה, אבל יש בהחלט סיכוי שבסופו של דבר הקהילה הזו תהיה גדולה יותר", הודתה בלד.
כבר עכשיו, מנהיגים יהודים בכמה מהקהילות שבמערב אוקראינה מעידים כי הם רואים שינוי — לא רק במספר היהודים באזור, אלא גם בזיקה שלהם לקהילה היהודית.
"המלחמה, והמוני האנשים שנמלטו מבתיהם, הזכירו להם שיש להם שורשים יהודיים", הסביר מקסים מורסוב, בן 42, שסייע בחלוקת מזון ליהודים העקורים בעירו איוואנו-פרנקיבסק, השלישית בגודלה במערב אוקראינה. "כשהם הגיעו לעיר הלא מוכרת והבינו שהם באמת זקוקים עזרה, הם הרגישו מיד בשורשים שלהם ומצאו אותם".
"המלחמה העירה אותי", הודה יורי סודובנקו בן ה-69, שרק לאחרונה החל להגיע לתפילות בבית הכנסת של לביב. "המלחמה הכניסה את כולם ללחץ. וכתוצאה מזה, רבים מאיתנו התחילו להיות יותר בקשר עם הקהילה".
סודובנקו, שהתייצב בבית הכנסת כדי לקבל מצרכים לפני שמצא שוב את היהדות שהשאיר מאחור, מתאר את החוויה כאירוע מכונן.
"כאילו שהעננים התפזרו פתאום", אמר האיש. "זה מקום מפלט, מקום רגוע. וכשאני יוצא שוב מבין כותלי בית הכנסת, אני חוזר לעולם שהולך ומשתגע".
לדברי מוישה קולסניק, רבה המזדקן של איוואנו-פרנקיבסק, אין ספק שמספר היהודים בעיר הולדתו הולך וגדל.
"לפני המלחמה היו אולי 150 יהודים באיוואנו-פרנקיבסק", אמר הרב. "היום יש לנו חברי קהילה חדשים שהגיעו מערי הדרום והמזרח".
הקהילה של קולסניק מחלקת כיום כ-300 חבילות מזון ליהודים העקורים שהתיישבו באיוואנו-פרנקיבסק. אך מורסוב מנחש שמספר היהודים הכולל בעיר זינק ליותר מאלף, וישנם לדבריו עוד יהודים בדרך.
"יש הרבה אנשים שבאים לקבל חבילות מזון, ואנחנו משוחחים איתם", הסביר מורסוב. "הם אומרים שיש הרבה משפחות או אנשים שנשארו מאחור כדי לשמור על הבתים שלהם, ושהם מתכננים להגיע כשמזג האוויר יתקרר — או אם המצב יחמיר".
נדמה שזה בלתי נמנע. בימים שלאחר דבריו של מורסוב, פתחה רוסיה במתקפה חדשה נגד אוקראינה, והפגיזה ערים רבות במדינה, בהן גם לביב. ובכל זאת, מערב אוקראינה נותר בטוח יחסית.
הקהילה היהודית המורחבת בלביב תעזור לבנות מחדש מסה קריטית שסביבה ניתן יהיה לרכז תשתית קהילתית — מה שעשוי להפוך מחדש את לביב למעוזה של הקהילה היהודית במערב אוקראינה. פריחתם של החיים היהודיים בעיר תסייע גם לתמוך בקהילות יהודיות קטנות יותר בעיירות של מערב אוקראינה, אשר הרגישו מבודדות יחסית למרכזים היהודיים הגדולים של המדינה.
אילונה, שהגיעה ללביב ממיקולאייב סמוך לקווי החזית בדרום אוקראינה, מייצגת את אותם יהודים שהיכו שורשים בקהילה חדשה.
היא לא מתכוונת לחזור הביתה, אלא אם הרוסים יגורשו מארצה, ואולי גם אז לא. "כרגע אי אפשר לגור שם", הסבירה אילונה. "לא נשאר שם כלום. אין רופאים. העיר מופגזת כל הזמן".
עיירות קטנות יותר עשויות לראות זינוק זמני בלבד. לדברי מורסוב, הוא מאמין כי רבים מהיהודים שמצאו כיום מפלט באיוואנו-פרנקיבסק יעברו בסופו של דבר לערים גדולות יותר, כולל לביב, או יעזבו את אוקראינה כליל. קולסניק לא כל כך משוכנע בכך.
"אולי נרוויח כמה אנשים", אמר. "אבל בואו נהיה כנים: זה לא יבנה מחדש את הקהילה היהודית המשגשגת שהייתה פה פעם".
ואכן, בעוד שמספרם של היהודים שנוהרים למערב המדינה גדול יחסית למקובל היום באוקראינה, הוא בטל בשישים בהשוואה לאוכלוסייה העצומה שחיה ופעלה כאן לפני מלחמת העולם השנייה. ב-1931, מנו יהודי האזור, שהיה אז חלק מפולין, כמעט 10% מכלל האוכלוסייה.
באיוואנו-פרנקיבסק לבדה התגוררו כ-40,000 יהודים כשהגרמנים נטלו את השליטה בעיר מידי ההונגרים ביולי 1941. מומחים מאמינים שרק כמאה יהודים שרדו בעיר עצמה, ופחות מ-1500 שרדו מתוך כלל היהודים שברחו עמוק יותר לתוך ברית המועצות.
כשקולסניק נולד ב-1957, חיו באזור כ-3000 יהודים. אבל רבים מהם עלו לישראל עם הרמת מסך הברזל.
קולסניק ניסה לבנות מחדש את הקהילה שנעלמה כמעט לחלוטין. במשרדו, הוא מוריד מהמדף ספרים שפורסמו בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ומפות של העיר מימי פולין שבין מלחמות העולם. הוא מצביע על תמונות של רבנים שלימדו פעם בישיבות ובבתי הכנסת של עירו. "היו כאן 56 בתי כנסת. היית מאמין?"
עם התפרקותה של ברית המועצמות, רבים מהתושבים בהרי הקרפטים חיפשו את קולסניק כדי למסור לידיו אוצרות שניצלו או אוחסנו עבור שכניהם היהודים שנרצחו במהלך השואה. "היו לי שלוש משאיות גדולות מלאות בספרים ישנים שמצאנו, ושלחתי אותן לבודפשט כדי להציל את הספרים".
ספר התורה שמתוכו הוא קורא כל שבוע ניצל גם הוא מהגטו בימי הכיבוש הגרמני.
"אחד מיהודי הגטו העביר אותו מבעד לגדר לתושב מקומי", סיפר הרב. "הוא שמר על הספר במשך חמישים שנה, וכשמוניתי לרב העיר ב-1993, הוא הגיע לבית הכנסת ונתן לי את ספר התורה הזה".
בדומה לפליטים בני זמננו, הסביר קולסניק, רבים מהיהודים שהיכו שורשים בערי אוקראינה בתקופה שלאחר המלחמה חיפשו את הזיקה היהודית שלהם, למרות הקושי לנהל חיי דת בימי השלטון הקומוניסטי.
"רבים נאלצו לברוח לערים רחוקות מהבית, והתהליך הזה הזכיר להם את יהדותם", הוא הוסיף. "הם הגיעו למקום זר, והם נזקקו לעזרה, אז הם הביטו סביבם ומצאו את השורשים היהודיים שלהם".
תוכניות לערוך אירועים לזכרם של יהודי איוואנו-פרנקיבסק ולהפוך מחדש את בית הכנסת הנטוש למוזיאון שואה, בוטלו כשפרצה המתקפה הרוסית.
"הכנו את כל הניירת כדי לקבל בעלות על המבנה", סיפר אנדרי וימארצ'יק, מהנדס הבניין היהודי שהיה אמור לעבוד על הפרויקט. "אבל אז פרצה המלחמה והכול נעצר". הוא העריך שעלות הפרויקט תגיע ליותר ממיליון אירו. "תכננו להחזיר את הבניין למצבו המקורי, אבל עכשיו נצטרך לחכות".
זכרה של האנטישמיות במערב אוקראינה מורכב מאוד. מערב אוקראינה עומדת בלבה של תנועת הלאומיות האוקראינית המודרנית, ובמשך שנים הדבר עורר אי נוחות בקרב יהודי אוקראינה. אבל נראה שהפלישה הרוסית הפיגה את חששותיהם.
מאיוואנו-פרנקיבסק, שם רוב היהודים הם בני שישים ומעלה, תריסר חברי קהילה נלחמים היום בחזית, וארבעה אף נפלו בשבי הרוסי, כך מספרים היהודים המקומיים. אלה שנשארו, או זרמו העירה, מממשים את יהדותם בשלל דרכים חדשות.
"המלחמה גרמה לאנשים להיות מחוברים יותר ולחפש את זהותם בתוך תוכם", הסביר וימארצ'יק. "כמו שהאוקראינים מוצאים שוב את זהותם, כך גם היהודים — ורבים מהם מוצאים אותה כשהם מגיעים לכאן כפליטים".
