רמאפו, ניו-יורק (JTA) – ברחוב שבו נדקר בשבוע שעבר מתפלל יהודי בדרכו לבית הכנסת, המתינו אוטובוסים צהובים להסיע ילדים קטנים לבית הספר היסודי.
מרחק פסיעות ספורות מהמקום שבו הותז על הכביש דמו של המורה בן ה-29, אשר עדיין מאושפז במצב קשה, נכנסו צעירים לבית-כנסת לתפילות הבוקר.
בפרוור הפסטורלי הזה במדינת ניו יורק, הורים עדיין מטיילים עם עגלות תינוקות על המדרכות, כמדי יום. השוטרים, ישובים בניידות בסמוך, משגיחים ומפגינים נוכחות.
רמאפו לא הייתה אמורה להיראות כך. משפחות שעקרו אליה לפני למעלה מעשור מספרות את אותו סיפור: הן עברו לשם כדי לזכות במעט יותר מרחב, מעט יותר שקט, במחירי דיור נמוכים יותר מאשר בשכונות ברוקלין הצפופות. נכון שפה ושם היו כמה גילויי אנטישמיות, אבל, בסך הכל, אומרים התושבים היהודים, החיים כאן יפים.
ואז, לפני עלות השחר ביום רביעי שעבר, יהודי אורתודוקסי שעבר ברחוב צדדי בדרכו לבית הכנסת, נדקר – שוב ושוב. דמו הכתים את בגדיו המשוסעים. הוא כמעט ונפח את נשמתו על המדרכה, פסיעות מבית הכנסת. הקהילה מתפללת עתה להתאוששותו ומתמודדת עם העובדה שחיי השלווה שייחלו להם, הופרו.
"מעכשיו זה – אל תצאי לבדך, אם תראי משהו, תגידי משהו, אל תהיי לבד ברחוב", אומרת ריבקי פיינר, אחת ממנהיגות הקהילה היהודית המקומית. "אני גדלתי במקום שבו, כילדה, אנשים לא נעלו את דלתות הבתים. היום זה כבר לא אותו מקום. זה הביא אותנו למקום אחר לגמרי, שאיננו רוצים להיות בו".
התקיפה עדיין לא מוגדרת פשע שנאה. הדוקר, נכון לסוף השבוע, עדיין לא נתפס, ומניעיו עדיין לא ידועים. אבל הקרבן, שאת שמו לא פרסמו הרשויות, היה בעל חזות יהודית מובהקת, ולא נגנב ממנו דבר. המורה בן ה–29 המלמד בבית ספר תיכון ואב לארבעה, הגיע לבית החולים במצב אנוש. מאז התייצב מצבו, אבל הדרך להחלמה עוד ארוכה. "הוא אדם מאוד טוב", אמר יואל לפקוביץ', אחד מתלמידיו. "כל התלמידים אוהבים אותו. הוא מאוד מסור".
טענות על אנטישמיות אינן דבר חדש ברמאפו, העיר שכוללת בתחומה את מונסי, מובלעת חרדית גדולה, מרחק חצי שעה נסיעה ממנהטן. בעבר ניסו הרשויות המקומיות לבלום הקמת תחום עירוב, שיאפשר ליהודים דתיים לשאת חפצים בשבת. בהזדמנות אחרת, ב-2014, עלתה העיר לכותרות כאשר מועצת החינוך, שבה רוב חרדי, קיצצה במימון לבתי ספר ציבוריים. הרשתות החברתיות הוצפו אז בגידופים לעבר קהילת היהודים החרדים. סרטון וידאו שהועלה לאחרונה מטעם המפלגה הרפובליקנית של המחוז התריע על כך שהיהודים החרדים "זוממים השתלטות".

"יש אווירת שנאה קשה ורעילה כלפי יהודים, ובמיוחד כלפי יהודים חרדים ושנראים חרדים, על אופן התפילה שלנו, על הדרך שבה אנחנו מקיימים מצוות", אומר ישראל קאהאן, חבר בארגון היהודי המקומי "עוזרים". "האם יש קהילת מיעוטים אחרת שאני יכול לצאת ולתקוף עם אמירות רוויות שנאה ואפליה כמו אלה?"
בברוקלין, הצטברות של מעשי תקיפה אלימה נגד יהודים בחודשים האחרונים הובילה לתגובה נמרצת מצד רשויות העיר ניו-יורק, בכלל זה פתיחת תחנה מקומית למניעת פשעי שנאה. ברמאפו, לעומת זאת, עוד לא נעשה דבר.
מייקל ספקט, מנהל העיר רמאפו, אומר כי סיורי המשטרה באזור תוגברו וכי בעתיד יוכנסו גם תוכניות לחינוך ומאבק בדעות קדומות ואפליה. "אין מקום לסוג זה של פשע בקהילתנו," הוא הדגיש.
התושבים נזהרים מלתאר את המצב בעיר מגוריהם בצבעים קודרים מדי. החיים ברמאפו, הם אומרים, לרוב שלווים, והיהודים נהנים מיחסים טובים עם כל שכניהם מכל מוצא אתני. כל התושבים שדיברו עם JTA ציינו את ביטחונם בכך שהמשטרה משקיעה מאמצים כנים בחקירת הדקירה. "האנשים כאן כלל לא מפחדים", אומר חיים, בן 47, ישראלי שעקר לאזור לפני עשרים שנה וביקש להזדהות רק בשמו הפרטי. "לא בשעות הלילה, ובוודאי שלא ביום. לא הרגשנו דבר כאן. אנחנו מקווים שזה משהו שלא יחזור על עצמו".
לצד האמון במערכת אכיפת החוק בעיר, מגבירים חברי הקהילה היהודית את אמצעי הזהירות. ארגון ״חברים״, שמאגד מתנדבים לסיוע חירום, הציב מכונית מסחרית לבנה גדולה וג׳יפ שחור ליד מקום הדקירה, גם כדי להפגין נוכחות וגם במטרה למקרה שיהיו ארועי אלימות נוספים.
אבל מעל הכל, האווירה בראמפו היא של זעזוע והלם.
בתוך אחד מבתי הכנסת הסמוכים הזכיר עלון למתפללים להתפלל לשלומו של הקרבן.
שתי נשים שהלכו ליד בית הכנסת ביום חמישי בבוקר סיפרו שמאז הדקירה חוששים ילדיהן, בני 13 ו-11, לצאת מהבית לבד, זאת בעיר שבה ילדים היו רגילים להסתובב חופשי. הנשים הביעו את תקוותן שקרבן ההתקפה יתאושש במהרה ושהחיים בעיר יחזרו לשגרה. אך, לפחות ברמה הרגשית, הדרך לכך עדיין ארוכה. "יש לי בן שיוצא מהבית לפני שבע בבוקר והוא מפוחד", סיפרה אחת הנשים, שהזדהתה רק בשמה הפרטי, חווי. "זה גרם לי לחשוב שלא ארגיש עוד בנוח להסתובב בחוץ מאוחר בלילה – לפחות בימים הקרובים״.