אודסה, אוקראינה (JTA) – אלינה פיאוקטיסטובה ידעה מאז ומתמיד שהיא יהודייה. אך הקשר שלה עם הקהילה היהודית נוצר רק כאשר ביקשה לברר אם זו תוכל לממן את לימודיה.
משפחתה של פיאוקטיסטובה לא יכלה להרשות לעצמה השכלה גבוהה לבתם, אבל באוקראינה אפשר למצוא תחליף משתלם: הקהילה היהודית המקומית מציעה לימודים באוניברסיטה היהודית של אודסה, מוסד מוכר בו נהנים הסטודנטים היהודים מלימודים, מגורים וארוחות, הכל בחינם. האוניברסיטה נוסדה ב–2003 ומציעה מגוון תוכניות לימוד בנות חמש שנים, בהן שפות זרות, חינוך לגיל הרך, משפטים, מנהל עסקים ולימודי יהדות.
"בכיתי. לא רציתי את זה", סיפרה פיאוקטיסטובה, בת 28, שבסופו של הסכימה ללכת לאוניברסיטה היהודית ולמדה שם ספרות. "למשפחתי לא היו אמצעים כספיים לשלוח אותי ללמוד. הקהילה היהודית היא שעזרה לנו".
לאחר סיום לימודיה מצאה פיאוקטיסטובה עבודה כמנהלת לשכה ב"תקווה", הארגון האורתודוקסי שמנהל את האוניברסיטה היהודית של אודסה, לצד שלל תוכניות אחרות לבניית זהות ולחינוך. אף שנישאה ליהודי ומגדלת את שני ילדיה בבית שומר מצוות, פיאוקטיסטובה אינה מתאימה בהכרח לדימוי הסטריאוטיפי של יהודייה דתית.
במוצאי שבת אחד, מוקדם יותר החודש, היא לבשה ז'קט עור שחור קצר של אופנוענים מעל שמלה ארוכה, קשרה על שיערה מטפחת מקושטת תואמת, והציתה את הסיגריה הראשונה שלה לאחר שבת.
"השלמתי עם גורלי", היא התבדחה.
לפי ההערכה חיים כיום כ–360,000 יהודים באוקראינה, רובם באודסה ובערים גדולות אחרות. ארגונים יהודים מפעילים רשת של שירותי רווחה במדינה לא רק כדי לסייע לנזקקים, אלא גם כדי לעזור לחברי הקהילה להתמודד עם האדישות והרתיעה מהיהדות, שטופחו בימי השלטון הקומוניסטי.
באודסה, למשל, זכאים כ-30,000 יהודים לשירותים חינם במוסדות הקהילתיים השונים, אשר כוללים שני מרכזים קהילתיים, תריסר בתי ספר ושני בתי יתומים. משפחות וקשישים יכולים לקבל סיוע של כמה מאות דולרים בחודש, סכום משמעותי במדינה בה השכר החודשי הממוצע עומד על כ- 300 דולר.
אבל לא כל הסיוע ניתן באותה צורה.
ארגון הג'וינט מספק עזרה לכל יהודי הפונה אליה ומוערך כנזקק, בין אם הוא שותף לפעילויות הקהילה ובין אם לאו. ארגונים יהודיים אחרים, לעומת זאת, מצפים לקבל, בתמורה לסיוע שהם מושיטים, מידה של מחויבות קהילתית, בין אם מדובר ברישום הילדים לתוכניות חינוך יהודי או בביקורים סדירים בבית הכנסת.
כך למשל פועלת פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה, המסונפת לתנועת חב"ד, שמנהלת, בין היתר, אוניברסיטה יהודית באודסה. המודל של "סיוע תמורת מחויבות" סייע מאד להפיח "חיים בעצמות היבשות" של הקהילה הדועכת, אומר רבי בנימין יעקובס, מנהל המחלקה ליחסים בינלאומיים ב"מרכז הרבני של אירופה" המסונף לחב"ד. "יש שיקראו לכך שוחד, אבל זה לגיטימי – וזה עובד". לחיזוק דבריו מצטט יעקובס. את הרמב"ם, שהתיר להורים לתת ממתקים לילדיהם כדי לעודד אותם ללמוד.
"מובן שיהודים דוברי רוסית אינם תינוקות אלא אנשים מתוחכמים, אולם מזווית ראייה יהודית הם כתינוקות שנשבו – אנשים שאינם יודעים דבר על היהדות בגלל דיכוי", הסביר יעקובס. "אין פסול בהצעת משהו שהם זקוקים לו כדי שיתוודעו ליהדות, כך שיוכלו להחליט החלטה מושכלת בסוגיה אם הם רוצים את היהדות בחייהם".
רבקה בנדצקאייה למדה בבית ספר של חב"ד בעיר זאפוריז'יה שבמזרח המדינה. משפחתה הייתה ענייה ולא שמרה על אורח חיים דתי, אבל בית הספר של חב"ד הציע ארוחות חינם ויום לימודים ארוך. בגיל 16 עברה בנדצקאייה לאודסה כדי ללמוד לתואר במנהל עסקים באוניברסיטה היהודית של חב"ד. באוניברסיטה רגילה עלות הלימודים הייתה מגיעה ל-17,000 דולר, סכום שאינו בהישג ידה של משפחתה.
גם לסרגיי ולאלנה יארלצ'נקו לא היה קשר כלשהו לקהילה היהודית המאורגנת לפני שנאלצו להימלט מביתם בלוגאנסק במהלך ההפיכה של 2014. הם מצאו מחסה במחנה פליטים יהודי שהוקם בפאתי קייב על ידי הרב משה אסמאן, שהעניק למקום את השם אנטבקה, על שם העיר הבדיונית של טוביה החולב. עבור בני הזוג יארלצ'נקו, המחנה היה לא רק מחסה אלא גם מקום שהעניק תחושת קהילה. "מעולם לא העליתי בדעתי שאבקר בבית כנסת, ובוודאי לא שאחיה בכפר יהודי", סיפר סרגיי ל- JTA.
יהודים אוקראינים אחרים מוצאים בקהילה היהודית כרטיס כניסה לעיר הגדולה.
חיה ספונצ'יק, גננת בת 27, נרשמה לבית ספר יהודי באודסה כדי להיחלץ מכפר הולדתה העני קרמנצ'וק. "לאמי לא היה כסף לשלוח אותי לאודסה", מספרת ספונצ'יק. "היא שאלה אותי כשהגעתי לגיל 17: 'האם את רוצה להישאר בקרמנצ'וק וללמוד בבית ספר רגיל או ללמוד בבית ספר יהודי באודסה? ' ברור שבחרתי באודסה״.
אחרי סיום הלימודים בבית הספר התיכון המשיכה ספונצ'יק בלימודיה באוניברסיטה היהודית של אודסה, שם פגשה את בעלה לעתיד, אוריאל, שהגיע מרוסיה מולדתו כדי ללמוד תכנות מחשבים. אף שספוצ׳ניק באה מטעמים כספיים, היא נשארה מפני שהמסגרת הציעה לה יותר מאשר רק השכלה. "מצאתי יופי רב", היא אומרת, "ערבות הדדית מרשימה שלא ידעתי שקיימת, ושבסופו של דבר העניקה לי את הדברים הטובים ביותר בחיי".
