ניו יורק (JTA) — היו זמנים שתפילות ערב שבת בבית הכנסת הזה קיבצו יחד את צמרת הסלבריטאים וכוכבי במה היהודים של ניו יורק. אבל באחד מסופי השבוע האחרונים, רק כעשרים איש באו לקבל את השבת ב״מקדש השחקנים״ (Actors’ Temple), בית כנסת השוכן כמה רחובות מטיימס סקוור בלב ניו יורק.
את הבאים לתפילה קיבלה הרבה ג'יל האוזמן, שנשקה על לחיים ובירכה אותם ב״גוט שאבעס״, הביטוי האידשאי ל״שבת שלום״ השגור בפיהם של רבים מיהודי אמריקה. עם סידור תפילה קטן בידה וכמה דפים שהדפיסה דקות ספורות קודם לכן במשרדה בקומה שמעל, ניצחה האוזמן על התפילה בפני הקהל הקטן. היו כאלה ששרו יחד איתה, אחרים רק האזינו.
לא מעט השתנה מאז שגדולי הידוענים במדינה נהגו לפקוד את בית הכנסת הזה שברחוב 47 מערב.
מי לא היה שם? את הספסלים מילאו דמויות המוכרות בכל בית באמריקה: שלישיית הקומיקאים The Three Stooges, השחקנים שלי ווינטרס ואהרון צ'אווט (המוכר יותר בכינויו ״רד באטנס״), כוכבי הבייסבול סנדי קופאקס והאנק גרינברג, ואפילו מנחה הטלוויזיה אד סאליבן, אבי תוכניות האירוח. סאליבן, שאשתו הייתה יהודייה, נהג גם להנחות את אירוע ההתרמה השנתי של בית הכנסת, שנערך בתיאטרון מג'סטיק. צילומי דיוקן של הכוכבים שפקדו את בית הכנסת עדיין מעטרים את אחד מקירות ״מקדש השחקנים״.
בית הכנסת נוסד בשנת 1917 עבור קהל שונה לגמרי: סוחרים אורתודוקסים שעבדו בשכונה אשר זכתה לכינוי He’ll’s Kitchen (”מטבח הגיהינום״), ושהייתה באותה תקופה מעוז של כנופיות אלימות. כיום השכונה היא מרכז אופנתי של ברים ומסעדות המשרתים את באי התיאטראות שבאזור.
ברנרד בירשטיין, הרב הראשון של בית הכנסת, ששמו הרשמי היה ״קהילת עזרת ישראל', היה זה שהבין כי מעבר לסוחרים קשי היום של השכונה, ישנה אוכלוסייה יהודית גם בברודווי הסמוכה, ביתם השני של רבים מהשחקנים והשחקניות. אלא שאמני הבמה היהודים לא הרבו לפקוד את בית הכנסת.
"הם לא היו מקובלים מבחינה חברתית״, סיפרה האוזמן, שאמרה כי השחקנים נחשבו לנחותים מבחינה מוסרית. ״הם לא התקבלו בברכה בבתי הכנסת הגדולים והעשירים".
בירשטיין זיהה את הפוטנציאל והתחיל לשדל את השחקנים היהודיים לבוא לבית הכנסת שלו.
אחת הראשונות שהצליח בירשטיין לגייס הייתה הבדרנית הפופולרית סופי טאקר, ילידת אוקראינה. בהתחלה, היא דחתה את פניותיו של הרב, אך לאחר שדיבר אל לבה אינספור פעמים, הצליח בירשטיין לשנות את דעתה בעזרת מנה גדושה של נקיפות מצפון יהודיות.
"הוא אמר לה, 'סופיל'ה, מי יגיד קדיש על היידישע מאמע שלך?' ׳יידישע מאמע׳ היה אחד השירים המפורסמים שלה, וזה באמת נגע ללבה", אמרה האוזמן.
אחרי טאקר, החלו כוכבים נוספים לזרום, ובית הכנסת זכה לכינוי ״מקדש השחקנים״ בו הוא מוכר עד היום. בנוסף לחברי הקהילה המפורסמים שנהגו לבוא לתפילות, הופיעו גם כמה מהשמות הגדולים ביותר באירוע הגאלה השנתי של בית הכנסת, בהם ברברה סטרייסנד, ברט לאהר, דני קיי וג'ימי דורנטה.
ככל שהתרבו אמני הבמה שהצטרפו לשורות בית הכנסת, כך הוא שינה את אופיו והפך מאורתודוקסי לקונסרבטיבי. באחת מתפילות השבת, סיפרה האוזמן, החליטה מתפללת אמידה לשבת בחלל המרכזי לצדו של בעלה ולא בעזרת הנשים, כמנהג האורתודוקסים. טאקר מיהרה להצטרף אליה, ואחריה באו גם הנשים האחרות. באותו יום בוטלה ההפרדה בין נשים לגברים בתפילה.
כיום בית הכנסת אינו משויך לזרם כלשהו והוא מקדם בברכה גם זוגות מעורבים ולהט"בים.
בית הכנסת אמנם הוסיף למשוך אליו כוכבים מברודווי עד לשנות ה-60׳, אבל הדעיכה במספר החברים כבר הייתה מורגשת. במאה הנוכחית, נותרו רק קומץ מתפללים שהוסיפו לפקוד את המקום.
הרבה האוזמן, כיום בשנות השישים לחייה, הצטרפה ל״מקדש השחקנים״ לפני 14 שנה, כשמנה רק 12 חברים ונאבק על קיומו. דירקטוריון בית הכנסת כבר הגיע למסקנה שצריך לסגור את דלתות בית הכנסת. אבל האוזמן הצליחה להפוך את הגזירה והחזירה את המוסד לשורשיו, בעסקי השעשועים.
אמנם שחקני במה מפורסמים לא שבו לפקוד את תפילות השבת, אבל בית הכנסת הפך בעצמו למעין תיאטרון. ספסלי הישיבה הארוכים של בית הכנסת הוזזו והחלל שנוצר הושכר תחילה כסטודיו למחול. אחר כך, החלה האוזמן להשכיר את בית הכנסת להצגות אוף-ברודווי. במה חדשה נבנתה, אורות תיאטרון הותקנו ביציע ששימש בעבר עזרת נשים, ו״מקדש השחקנים״ היה לאולם תיאטרון לכל דבר.
"זה היה כורח המציאות, כי כל ההכנסות שלנו הסתכמו ב-180 דולר לאדם בשנה," סיפרה האוזמן. "אנחנו לא בנויים לשרוד על מודל כלכלי כזה."
המופע הראשון הועלה בסתיו 2006, ומאז בית הכנסת משכיר את הבמה להופעות כמעט כל שבוע. ״מקדש השחקנים״ מארח עד שמונה הופעות בשבוע, אבל בערבי שבת וחג הוא חוזר לייעודו המקורי, לטובת קהל המתפללים שנותר נאמן.
הקהילה מונה היום כ-150-200 איש ואישה, וכעשרים מהם מגיעים באופן סדיר לתפילות ערב שבת. האוזמן אומרת כי כארבעים אחוז מהחברים הקבועים קשורים לעסקי השעשועים בדרך זו או אחרת. "אנחנו לא קהילה של משפחות, כמו רוב הקהילות," היא מוסיפה. "לא שאנחנו לא אוהבים משפחות, אבל רוב החברים שלנו הם רווקים וזוגות, סביב גיל העמידה".
אף שלרוב המופעים שמועלים במקום אין קשר ליהדות, האווירה בהחלט עושה את שלה. במשך ארבעה חודשים, באביב ובקיץ האחרונים, אירח ״מקדש השחקנים״ את ההצגה ״היהודי האחרון מבויל הייטס״, מחזה מאת סטיב גרינשטיין על שכונה בלוס אנג'לס שהייתה בעבר מעוזה של קהילה יהודית גדולה וכיום היא ברובה לטינית.
לדברי גרינשטיין, גם הוא חבר בבית הכנסת, לעצם העלאת המחזה על רקע תפאורה יהודית יש משמעות רבה. נר התמיד שתלוי מעל ארון הקודש בבית הכנסת, בצבץ מאחורי הבמה במהלך ההופעות, וחלונות הוויטראז' הוארו כשאחת מהדמויות נזכרה בבית הכנסת הישן של בויל הייטס.
"החלל פשוט התאים למחזה", הסביר גרינשטיין. "וזה חשוב מאוד כשאתה עושה תיאטרון״.
