(JTA) – בסוף המאה ה-19 ביקשה האימפריה העות'מאנית לגייס גברים לצבא, וביניהם כמה אלפי יהודים צעירים שחיו בעיר בגדאד.
הקהילה היהודית לא אהבה את הרעיון שהכוחות האימפריאליים ירחיקו ממנה את הגברים הצעירים, ולכן התארגנה לשלם לרשויות עבור קבלת פטורים. הרב שלמה בכור חוסין מבגדאד תיעד את הפטורים, וכתב בקפידה כל שם בכתב רש"י.
בעשרות השנים שחלפו מאז, רבים מאותם שמות נעלמו או השתנו, כשהיהודים שחיו שם התפזרו לכל קצווי תבל. אבל הרשימות שערכו הרבנים שרדו היטב והן מאוחסנות כעת בספרייה הלאומית של ישראל בירושלים. הן זמינות ופתוחות לעיון, לכל מי שמוכן להתמודד עם פורמט המיקרופילם שבו נשמרו.
יעקב רוזן קוניגסבוך, דיפלומט ישראלי בדימוס וחוקר עצמאי הפשיל את שרווליו, קרא ותרגם כל אחד מכ-3,500 השמות המופיעים ברשימת חוסין. רשימות אלה הן רק אחד מעשרות המקורות האידיוסינקראטיים אותם בחן רוזן קוניגסבוך במצוד שהוא מנהל זה שנים אחר שמות משפחה יהודים אבודים.
רוזן קוניגסבוך, בן 73, פרסם את רשימות שמות המשפחה המקיפות ביותר בעולם מהערים בגדאד, דמשק, קהיר, ונכון לשבוע הזה – גם אלכסנדריה. (הבאות בתור, הוא אומר, יהיו בצרה, מוסול וארביל.) ארבע הרשימות שולבו על ידי ה-JTA לכדי מאגר החיפוש המופיע כאן (אם אתם יודעים ששמכם שייך, אך הוא אינו מופיע כאן, שלחו דוא"ל לרוזן קוניגסבוך, שתמיד פתוח להכניס תוספות ותיקונים).
לפני שאיתרתי את המחקר של רוזן קוניגבוך באינטרנט, ראיתי רק התייחסות אחת לשמה הבגדאדי המקורי של משפחתי. הצליל הישראלי הגנרי של השם 'שָלֵו' היה בעבר 'שָלוּ', לפני שסבי שינה אותו כשעלה מעיראק לישראל בשנת 1951. פעולת ההיטמעות הייתה קלה במקרה הזה, בזכות האיות הזהה בעברית.
חיפשתי ולא מצאתי את השם שָלוּ ברשימתו של רוזן קוניגסבוך. אבל כן מצאתי את השם שֶלוּ, והרגשתי שזה כבר קרוב מספיק. אולי, חשבתי, זה פשוט אופן התעתוק, ויתכן שניתן לאיית אותו במספר דרכים.
"אחת מהבעיות הגדולות ביותר בעבודה הזו היא התעתוק", אמר לי רוזן קוניגסבוך בשיחת טלפון מירושלים כשהחל לאשר את החשד שלי. "קיימות דרכים שונות להגות את השמות ודרכים שונות לאיית אותם".
שאלתי אותו היכן מצא את השם 'שלוּ'. הוא נעזר במקורותיו ובמהירות רבה אמר לי שהשם הופיע שלוש פעמים. הפעם הראשונה, הוא אמר, היא ברשימות הפטור העות'מניות של חוסין, ובהן היה בחור צעיר ששמו מאויית כך: ש-ל-ו. שָלוּ, שָלוּ, שָלֵו. בינגו. יתכן שזה אחד מאבות אבותיי הנשכחים.
אחר כך, הוא אמר, הופיע השם פעמיים ברשימות משנת 1950 בעיראק. זו הייתה רשימה של תושבים שאזרחותם נשללה מהם בתקופת יציאת יהודי עיראק – אלה ללא ספק אבותיי. אחרי שנים של סקרנות ומעט מחקר, הצלחתי סוף סוף להגיע לפריצת דרך גנאלוגית.
רוזן קוניגסבוך החל בפרויקט שמות המשפחה כשחקר את הגנאלוגיה הפרטית שלו. אבל מקורות משפחתו אינם במזרח התיכון, הם בפולין.
"הורי היו ניצולי שואה״, הוא אמר. "והם לא דיברו. אבי שתק".
כדי ללמוד משהו על עברה של משפחתו, הוא החל לחפור.
הוא גילה קשרים משפחתיים מסועפים ואף החל להרצות על ממצאיו. אנשים בקהל ממוצא מזרחי נהגו לפנות אליו עם תגובות בעלות אופי דומה.
"שמעתי מהם את המנטרה הזו", הוא אמר. "אנחנו לא יודעים כלום על המשפחות שלנו, מפני שעזבנו את מצרים לסוריה או לעיראק בחפזון. הותרנו הכל מאחורינו, והארכיונים שם סגורים. יצאנו בחיים מהמדינות האלה, אבל המסמכים לא איתנו. באירופה, מרבית היהודים הושמדו, אבל הארכיונים פתוחים".
רוזן קוניגסבוך, ששימש כשגריר ישראל בירדן בין השנים 2006 ל-2009, גילה עניין באזור הגיאוגרפי הזה, ושלט חלקית בשפה הערבית, וכך יכול היה לגלות איזה מידע עדיין קיים למרות הגישה המוגבלת לארכיונים.
הוא החליט להתמקד בשמות משפחה ומצא אלפים מהם בעיתונים היסטוריים, במדריכים עסקיים, ברישומי ברית מילה, במסמכי בתי משפט, ובמחקרים שפורסמו בעבר. הוא נעזר גם בקבוצות במדיה החברתית המוקדשות לתפוצות היהודיות השונות.
אף אחד מהמקורות האלה אינו מקיף דיו. קרוב לודאי שמשפחתך הוזכרה איפשהו אם היא תרמה כסף או אם היא שלחה את ילדיה לבתי ספר יהודיים.
"קיימות מגבלות רבות, אבל אנחנו צריכים לנסות ללקט את פיסות ההיסטוריה מפני שיש בינינו עדיין אנשים בשנות ה-70 או בתחילת שנות ה-80 לחייהם ובעוד עשר שנים לא יהיה עוד עם מי לדבר", אמר רוזן קוניגסבוך. "אם לא נמהר, הם ייעלמו. זהו מסר חשוב מאד לעודד אנשים להתחיל לחשוב על הדבר הזה".
