(JTA) — כמה שנים אחרי שהשיקה את הקריירה שלה כסטנדאפיסטית, הוזמנה ליסה גדולדיג להופיע בפּקינג גארדן קלאב, ליד נורת'המפטון שבמסצ'וסטס. היא נענתה להצעה, כי הניחה שמדובר בקומדי קלאב.
אבל היא טעתה.
"זו הייתה החוויה הכי אירונית שיכולה להיות", נזכרה גדולדיג שסיפרה בטלפון לחברת ילדות מהקייטנה היהודית, אי שם באוקטובר 1993, "סיפרתי בדיחות יהודיות במסעדה סינית".
כילידת לונג איילנד שהתגוררה אז בסן פרנסיסקו, היא הכירה היטב את המסורת היהודית של אכילת אוכל סיני בליל חג המולד, תוצר של הדינמיקה השכונתית בין קהילות המהגרים היהודית והסינית שהתגוררו זו לצד זו בלואר איסט סייד של ניו יורק בסוף המאה ה-19.
ולכן, אחרי שהרהרה עוד בנושא, היא אמרה לעצמה: למה לא לנסות ולעשות סטנדאפ יהודי בערב חג המולד?
נשאר לה מספיק זמן לפני החג כדי למצוא קומיקאים יהודים נוספים שאהבו את הרעיון, לנסח הודעה לעיתונות ולחבור בשיתוף פעולה עם מסעדה בצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו, מקום ובו חלל אירועים פתוח שהתאים היטב לערב חג המולד. וכך נולד אירוע שנקרא "קונג פאו – קומדיה כשרה" (גדולדיג אהב את הצליל של הכותרות, למרות שהאוכל לא באמת כשר).
האירוע הפך בן רגע ללהיט, כשארבע מאות אורחים זרמו פנימה, ולדברי גדולדיג, הם נאלצו לדחות מאתיים נוספים בגלל מחסור במקום. המטבח של מסעדת פור סיז לא ערוך לנפח כזה של סועדים, משום שגם גדולדיג לא ציפתה לנוכחות מרשימה כל כך. האירוע זכה לסיקור מכובד בעיתונות המקומית, וכעבור שנה הניו יורק טיימס אפילו הקדיש כתבה של שלושת רבעי עמוד למפגש.
כמה עשורים קדימה, והמופע עדיין חי ובועט.
השנה יציין "קונג פאו – קומדיה כשרה" שלושים שנה לקיומו, ויתקיים שוב פנים אל פנים, לראשונה מאז שפרצה הקורונה לחיינו. אבל הפעם, האירוע עבר לבית כנסת —אל הקהילה הרפורמית "שארית ישראל" בשכונת פסיפיק הייטס, אחד מבתי התפילה היהודיים הוותיקים בארצות הברית. חדר האירועים במסעדה הסינית ניו אסיה, שאירח את המופע מדי שנה מאז 1997, הוסב ב-2020 לסופרמרקט.
במהלך השנים הופיעה בו שורה ארוכה ומרשימה של קומיקאים, בהם מארק מרון, מרגרט צ'ו, שלי ברמן, דיוויד ברנר, ג'ודי גולד, גארי גולמן ואופירה אייזנברג. רבים מהקומיקאים במופע הם משתתפים חוזרים, בהם הסטנדאפיסטים הוותיקה וונדי ליבמן שהופיעה ב"קונג פאו" כבר ארבע פעמים.
גדולדיג — כבר לא רק סטנדאפיסטית, אלא גם יח"צנית ומפיקה של מופעי סטנדאפ — סיפרה שהמופע שלה זכה להכרה אמיתית והעלה אותו על המפה כשהקומיקאי היהודי הנודע הני יאנגמן השתתף ב-1997, בגיל 91. יאנגמן התפרסם כמלך בדיחות השורה האחת, וגם בזכות האביזר החביב עליו, הכינור שבו ניגן בהופעותיו. הוא נפטר מדלקת ריאות חודשיים בלבד לאחר שעלה להופעה האחרונה שלו ב"קונג פאו – קומדיה כשרה". במשך שישה חודשים לאחר מותו של יאנגמן, גדולדיג וכמה מאנשי הצוות האחרים ב"קונג פאו" היו משוכנעים שהם הרגו אותו. בסן פרנסיסקו וויקלי פורסמה כתבה שכותרתה "הופעת המוות?" אלא שבכתבה עצמה, בתו של יאנגמן, מרילין קלי, ניקתה מאחריות את כל המעורבים במופע, וציינה שהנסיעה עצמה הייתה מעמסה על בריאותו של אביה, ובכל זאת הוא "שמח לעשות את זה".
עשר שנים לאחר ההופעה האחרונה של יאנגמן, הוזמן גם שלי ברמן, אז בשנות השמונים לחייו, להופיע ב"קונג פאו", אבל אז הוא התקשר לגדולדיג והתלונן על כאבים בחזה.
"ואני כזה, "אוי, לא! אני לא רוצה להרוג עוד אחד!' היא נזכרה.
מסתבר שזו הייתה רק צרבת, והרופא בחדר המיון אישר לברמן לעלות לבמה (גם הרופא קיבלה הזמנה למופע, אך למרבה הצער הוא לא הגיע).
בהתאם למסורת היהודית של אחריות חברתית וצדקה, מפרישה גדולדיג מדי שנה נתח מההכנסות ממכירת הכרטיסים למופע לשני ארגוני צדקה שונים. עם הארגונים שנהנו מהתרומה בשנים עברו נמנים ארגונים יהודיים וחילוניים; השנה, תועבר הצדקה לבנק המזון של סן פרנסיסקו-מארין (San Francisco-Marin Food Bank) ולמרכז לזכויות נשים על גופן (Center for Reproductive Rights.).
הצדקה היא אחד מהגורמים העיקריים שממריצים את שלי קסלר, מנהיגת פועלים ותיקה מקליפורניה, לחזור שוב ושוב למופע.
"בהתחשב במה שקורה בעולם, זו דרך מהנה להתמודד עם הדיכאון", הסבירה קסלר.
בשולחן של קסלר, הפמליה הקבועה שלה, המונה חמישה, מצטיידת תמיד בפיצ'פקעס ובאלכוהול — אף שבבית הכנסת ביקשו מהאורחים השנה להימנע מיין אדום, מחשש לתאונות על השטיח.
"אנשים מביאים כל מיני דברים", ציינה קסלר. "הייתה לנו פעם חנוכייה ענקית. השולחן שלנו נהנה, זה בטוח".
ליין הקומיקאים השנה כולל את מארק שיף (אמן החימום הוותיק של ג'רי סיינפלד), קאתי לדמן ואוריון לוין. ליסה גדולדיג תנחה את המופע בטוקסידו, כהרגלה, ומתחתיו היא תלבש חולצה קובנית מסורתית.
על הבמה הווירטואלית של ה"קונג פאו" תעמוד זו השנה השלישית גם אמה של גדולדיג, ארלין בת ה-91, שתופיע בו דרך הזום מבוינטון ביץ' שבפלורידה.
"חצי הכוס המלאה בקורונה הייתה לא רק האפשרות לגור עם אימא שלי, אלא ממש להכיר אותה מחדש, ולגלות עד כמה היא מצחיקה", הסבירה ליסה גדולדיג.
במרץ 2020, גדולדיג הבת טסה לפלורידה לבקר את אמה — ונשארה שם 17 חודשים. כך קרה שהיא השיקה את "קומדיית הסגר" (Lockdown Comedy), מופע סטנדאפ חודשי ומקוון שבה אימא ארלין החלה את דרכה, לאחר שזכתה להדרכה צמודה מצד בתה. קטעי הסטנדאפ של ארלין מתמקדים לא פעם בחיבה המיוחדת שלה לכבאים צעירים ונאים, או באופן שבו היא קוראת לבעלה אירווינג לרדת לארוחת הערב.
"נעים לי לשמוע אנשים אומרים שהם אוהבים אותי", סיפרה ארלין ללוס אנג'לס טיימס ב-2021. "אפשר לומר שזה ניפח לי את האגו".
בשנים קודמות סיפרה גדולדיג שניסתה להפוך "מסעדה סינית לבית כנסת". היא הביאה סביבונים מתנפחים, כריות ענק בצורת קניידלך וכרזות של "חנוכה שמח", כשחנוכה וחג המולד נחוגו במקביל. היום המצב קצת יותר מסובך, כי היא רוצה להימנע מניכוס תרבותי ועדיין להעניק את הכבוד הראוי למקורות היהודיים של המופע. היא למדה, למשל, שפנסי נייר אדומים הם סגולה למזל טוב בתרבות הסינית, ולכן היא רוצה לקשט את החדר בכמה פנסים.
"אז השנה אני הופכת בית כנסת למסעדה סינית", אמרה.
את האוכל תמשיך לספק מסעדה סינית מקומית — כולל עוגיות המזל המוכרות, שימולאו בפתגמים ביידיש. האוכל אינו כשר, אך מכיוון שהאירוע מתקיים בבית כנסת חלות עדיין הגבלות מסוימות: בלי חזיר ובלי שרימפס, למרות שלושים שנים רצופות שבהן הגישה גדולדיג אוכל טרף ב"קונג פאו קומדיה כשרה".
"באתי בקטע של, 'מה דעתכם שנקרא להם שרימפס כשרים?'", התבדחה גדולדיג. "אבל הם לא ממש אהבו את זה".
