דטרויט (JTA) – לא רחוק משדרות וודוורד, רחובה הראשי של עיר תעשיית הרכב הגדוש בחנויות יוקרה, בנייני משרדים מהודרים ובית מלון יוקרתי, עומד בית כנסת עם חלונות ויטראז' צבעוניים שנראה כמו בניין שבו הזמן עצר מלכת. הבניין, שריד של דטרויט העתיקה, עומד בניגוד גמור למבנים אחרים ששופצו וחודשו במרכז העיר דטרויט המשנה במהירות את פניה.
בבוקר יום ראשון שמשי, זמר רחוב שר שירים מוכרים ביידיש כמו "טומבלליקה" ו"שיין ווי די לבֿנה", בזמן שהקהל סביב נהנה מגלידה ופופקורן. השטעטל הזה בעיר יהפוך בעצמו בקרוב לפרויקט פיתוח גדול.
זה היה יום מיוחד עבור יהודי דטרויט: חגיגות 100 שנים לרגל הקמת בית הכנסת היחיד שנותר בעיר כבניין עצמאי, לצד התחלת פרויקט הרחבה שאפתני. יהודים רבים שנכחו במסיבת הרחוב של בית הכנסת אייזק אגרי שבמרכז העיר לא היו כלל חברים בקהילת בית הכנסת, אך כולם רואים בו חוליה חשובה המחברת בין העבר והעתיד של דטרויט היהודית.
"אישית, אני כה נרגשת שהגענו ליום הזה, הללויה!", אמרה הרבה של בית הכנסת, אריאנה סילברמן, לאחר שסיימה לברך שהחיינו.
בית הכנסת אייזק אגרי במרכז העיר הוקם בשנת 1921 וכיום הוא המעוז האחרון של מה שהייתה בזמנו קהילה יהודית פורחת בעיר המשגשגת של תעשיית הרכב האמריקאית. אולם הנהגת בית הכנסת, שאינה משתייכת לזרם יהודי כלשהו, מאמינה כי לבית הכנסת נכונו עוד שנים רבות וטובות. פרויקט ההרחבה, שהיקפו יותר מ-5 מיליון דולר ואשר תוכנן במשך עשור, יהפוך את הבניין בן ארבע הקומות למרכז קהילתי יהודי וישמש מקום כינוס לבסיס ההולך וגדל של חברי הקהילה.
"ההתכנסות יחד כדי לבנות ולשפץ מרחב פיזי הייתה גם מעשה רוחני מאוד, הדומה מבחינה מסוימת לבניית בית המקדש בתקופת התנ"ך", אמרה סמנתה וול, נשיאת בית הכנסת, בנאום שנשאה באירוע.
גל ההגירה היהודי הגדול לארה״ב בתחילת המאה הקודמת, לא פסח על דטרויט. עשרות אלפי יהודים שנמלטו מפוגרומים במזרח אירופה ואחר כך מהשואה, הצטרפו לקהילה שאותה הקימו יהודים יוצאי גרמניה במרכז העיר. החיים היהודיים בדטרויט ידעו שגשוג ובני הקהילה השתלבו בעולם המסחר ובפוליטיקה המקומית. עם עלייתה של מתיחות בין גזעית בשנות ה-60׳, החלה בדטרויט תופעה דומה לזו שניכרה גם בריכוזים יהודיים אחרים באמריקה – נהירה ממרכז העיר לפרברים. עשרות בתי תפילה יהודיים שבעבר היו פזורים ברחבי העיר הפכו לכנסיות, או ננטשו על ידי חבריהם ועמדו שוממים ועזובים.
בית הכנסת במרכז העיר המשיך בפעילותו, במשך שנים ללא רב קבוע, ורבים ראו בחברותם בבית הכנסת עניין משני, ופקדו בית כנסת עיקרי בפרברים. הם המשיכו לתמוך בפעילות בית הכנסת – כולל תפילות ללא תשלום בחגי תשרי – מתוך תחושה של שימור היסטורי.
מאט לסטר, נשיא הפדרציה היהודית של מטרופולין דטרויט, סיכם כך את מצב העניינים: "רבים מהבניינים המקומיים שלנו אמנם העתיקו את מקומם מספר פעמים לאורך השנים, אך בית הכנסת במרכז העיר נשאר עומד על תלו״.
ההערכה היא שכיום חיים במטרופולין של דטרויט יותר מ-120,000 יהודים, וכי הקהילה נמצאת בצמיחה מתמדת.
ככל שתעשיית הרכב האמריקנית הלכה ודעכה, כך הלך והתדרדר גם מצבה של העיר דטרויט. אבל דווקא בתחילת שנות העשרה של המאה הנוכחית, כאשר העיר הכריזה על פשיטת רגל, שהייתה הגדולה ביותר בהיסטוריה המוניציפלית של ארה״ב, החלו לזרום אליה יזמים ויוצרים צעירים, בהם יהודים רבים. הם באו בגלל עלויות המחייה הנמוכות והתחושה שהכל פתוח להתחלות חדשות ולניסויים חברתיים ויצירתיים. חלקם גילו שבית הכנסת של מרכז העיר חיכה להם, וכך זינק מספר החברים מ-100 משפחות חברות לפני כעשור ליותר מ-400 כיום.
בהדרגה, הקהילה שינתה את פניה, מקהילה של חברים ותיקים לתמהיל של צעירים ומבוגרים, אמרה רייצ'ל רודמן, המנהלת הכללית של בית הכנסת. חברים צעירים אלה רצו להכין את בית הכנסת לקראת העתיד והחליטו, ב-2009, לדחות הצעה למכור את הבניין. תחת זאת הם בחרו להרחיבו, מתוך אמונה שזרם החברים החדשים רק יגבר. חברי הנהלת בית הכנסת נפגשו בבר קפה ד'מונגו שחזיתו לא השתנתה מאז אמצע המאה שעברה, כדי לגבש חזון לעתיד הבניין.
אחד מהם, ואדים אבשלומוב, הפך לנשיא בית הכנסת והוביל קמפיין גיוס כספים לפני עשור. אבשלומוב, יליד אזרבייג'אן, גדל בפרברים של דטרויט עם משפחתו שעברה לאזור מישראל באמצע שנות התשעים של המאה ה-20. עם סיום לימודיו בחר לעבור למרכז דטרויט כדי לעבוד כמנהל תכנית של מיזמי פיתוח מקומיים שונים. כשראה את בנייני העיר הולכים ומתכסים בשכבות צבע טרי, הוא רצה שבית הכנסת יעבור מהפך דומה.
"אני מאוד מתרגש, מאוד שמח", אמר אבשלומוב, כשהשתתף בטקס חנוכת פרויקט ההרחבה של בית הכנסת. "אבל במקביל יש לי גם תחושות של 'אל תחגגו לפני שתראו תוצאות בשטח'". הוא ציין כי נותרה עדיין משימה לא פשוטה של גיוס יותר מ-100,000 דולר מתוך 1.4 מיליון דולר הנדרשים כדי להשלים את שלב א' המוגבל של הבנייה.
גם היום, רוב גיוס הכספים מגיע דווקא ממקורות מחוץ לעיר דטרויט, לרבות עמותות צדקה יהודיות ותיקות כגון קרן ויליאם דיווידסון שבה אבשלומוב עובד כיום. "יותר כסף מגיע, ככל הנראה, מיהודי הפרברים של דטרויט, מאשר מיהודים שגרים כאן", אמרה רודמן שעבדה בעבר בבית הכנסת ׳בית אל׳ בפרברים. "אבל אנחנו עובדים על בניית הקהילה כולה".
לדבריה, אין תחרות בין בית הכנסת במרכז העיר לאלו של הפרברים, מכיוון שכולם רוצים בהצלחתו של בית הכנסת המתחדש במרכז. "אין הרגשה שהם מתחרים בנו. הם מתרגשים שזה קורה", היא אמרה.
ככל שבית הכנסת במרכז העיר התרחב, השתנו גם הצרכים של הקהילה היהודית של דטרויט רבתי. בפרברים ירד בהדרגה מספר החברים בבתי הכנסת וכמה מהם החלו לאחד פעילויות, בהן תוכניות חינוך. בסתיו 2020 המרכז הקהילתי היהודי (JCC) המקומי סגר את שעריו של מכון הכושר האחרון שנותר בווסט בלומפילד, אחד הפרברים שהיו בעבר בית לאוכלוסיה יהודית גדולה, בשל מיעוט נרשמים ו"בנייה צפופה מדי".
אבל בשנה הבאה, צפוי להיפתח מרכז קהילתי של רשת JCC בתוך חלל העבודה היהודי המשותף של בית הכנסת במרכז העיר. במקום ישכנו גם משרדי הפדרציה המקומית, וארגונים יהודיים בהם Repair the World, "חזון" ו-Jewish Family Services.
חלל העבודה המשותף, ששואב השראה ממודלים יהודיים דומים בשיקאגו ובסן דייגו, יהיה חלק מהשלב הראשון של הבנייה. שלב זה, שמתוכנן להיפתח בתחילת 2023, יכלול גם בית תפילה משופץ, מעליות ורמפות נגישות, אזור לילדים וחלונות זכוכית גדולים בקומת הקרקע, אשר סגן ראש עיריית דטרויט טוד בטיסון שיבח בטקס מפני שהמקום "יהיה יותר מזמין ואנשים יוכלו לראות מה קורה".
במקביל מתוכנן סבב שני של גיוס כספים ובנייה בתקווה שתוכנית התכנון המלאה של בית הכנסת תצא לפועל, עם מרפסת גג ואולם אירועים עד שנת 2024. לעת עתה, חסידי בית הכנסת חוגגים את מה שמרגיש כמו לידה מחדש. ומכיוון שהבניין נמצא בבנייה, השנה הם יערכו את תפילות חגי תשרי דווקא בכנסיות שבשכונה, כולל בכנסייה שהייתה פעם בית כנסת.
