(JTA) – בשנו ה-70׳ של המאה הקודמת, לא היה תושב ניו יורק שלא הכיר את ״קרייזי אדי״, אדי המשוגע, רשת חנויות אלקטרוניקה שהייתה ידועה לא רק במחירים הזולים של מוצריה, אלא גם בפרסומות הצעקניות שצצו בכל פינה. היו גם מי שבחרו לראות בקרייזי אדי סיפור הצלחה יהודי – משפחה של מהגרים יהודיים מסוריה שנמלטה מרדיפות ובנתה עסק מצליח בניו יורק.
אלא שהבועה הזאת התפוצצה לכולם בפנים. העסק של קרייזי אדי היה בנוי כולו על הונאה.
ספר חדש שיוצא כעת בארה״ב מביא את הסיפור המלא על עלייתו ונפילתו של אדי אנטר ורשת "קרייזי אדי". את הספר, "Retail Gangster: the INSANE Real-life story of Crazy Eddie " ( גנגסטר הקמעונאות: סיפור חייו המטורף של אדי המשוגע), כתב העיתונאי החוקר הותיק גרי וייס.
רשת קרייזי אדי שנסגרה ב–1989 ביצעה עשרות מעשי הונאה במקביל. במשך שנים שלשלה החברה לכיסה את כספי מסי הקנייה שגבתה במקום להעבירם למדינה. בנוסף, ביצעה עבירות מרמה חשבונאיות, רימתה את לקוחותיה בנוגע לאחריות על המוצרים שרכשו, מכרה מוצרים מיד שניה כחדשים, והעלימה הכנסות. ההתעקשות של אדי אנטר לנהל את כל העסקים במזומן, הפכה את מעשי ההונאה האלה לקלים יותר.
הכול תם כשהרשת קרסה ורבים ממנהליה מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח.
וייס מתמחה בכתיבה על פרשות הונאה בעסקים והסיפור על קרייזי אדי הוא אחד הססגוניים ביותר בהם נפגש עד כה. בראיון ל-JTA סיפר וייס כי החל להתעניין בסיפור כאשר בן דודו של אדי, סם אנטר, שהיה שותפו לעסקים ובסופו של דבר גם עד מרכזי נגדו, החל להשתתף באורח פעיל בבלוג של וייס בראשית שנות האלפיים. וייס עובד על הספר, בהפסקות, מאז 2008.
"זה סיפור ענק, עם כל כך הרבה הסתעפויות," אמר וייס. "זה סיפור על משפחה, סיפור על עסקים, סיפור על עולם הקמעונאות, סיפור על הונאה. וזה גם סיפור על ניו יורק של שנות השבעים והשמונים…נדרש לי זמן מה כדי לעבד את כל הכיוונים האלה לכדי נרטיב מסודר".
וייס, שהוא יהודי ותושב ניו יורק, סיפר שלצורך כתיבת הספר ראיין את בני משפחת אנטר ומקורות אחרים הקשורים לפרשה, זאת לצד עיון ברשומות ציבוריות עבות-כרס מההרשעות השונות, מהחקירות, מתביעות וממשפטים.
לא כל מי שמעורב בפרשה הסכים לשוחח עם וייס, ואדי אנטר נפטר ב–2016, לפני שהמחבר הצליח לראיין אותו. אבל וייס לא חושב שספרו יצא נפסד מכך. "היה לי משהו טוב יותר מריאיון, היו לי הצהרות בשבועה של רבים שהיו שם באותה עת…למעשה, הפרשה הובאה מפיהם ממש זמן לא רב לאחר ההתרחשויות עצמן".
אדי אנטר התרחק מהתקשורת וצולם לעיתים נדירות, אך הוא הותיר מאחוריו שובל של סיפורים עסיסיים, לצד התיק הפלילי הגדוש שלו. בחייו הפרטיים הוא היה נשוי פעמים ושמותיהן של שתי נשותיו היה דבי, ולכן כונו על ידי חבריו דבי 1 ודבי 2. רבים האמינו כי אנטר הוא זה שמקריין את הפרסומות המפורסמת שלו "המחירים אצלו מטורפים" למרות שהיה זה שחקן הפרסומות ג׳רי קרול.
משפחת אנטר הייתה חלק מהקהילה היהודית הסורית העניפה של ניו יורק. סבו וסבתו של אדי נמלטו מחאלב, שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מנית, בראשית המאה העשרים, והגיעו לברוקלין. הייתה זאת קהילה מלוכדת, שנמנעה מנישואי מעורבים, אפילו עם יהודים אשכנזים, וניצלה קשרי קהילה ומשפחה כדי להצליח בעסקי הביגוד והאלקטרוניקה. רשת חנויות אלקטרוניקה אחרת, שאף היא כבר אינה עמנו, The Wiz (ילד הפלא), נוסדה אף היא בידי יהודים ממוצא סורי. "חסידי "סיינפלד" מתבלבלים לפעמים בין שתי הרשתות, בשל פרק בסדרה שבו הסיסמה הקבועה של קרול כאדי המשוגע, שולבה עם הסיסמה האמתית "אף אחד לא מנצח את ה-וויז" – Nobody beats the Wiz. יתכן שהבחירה בשני בתי עסק אלה לסדרה קשורה לעובדה שאמו של ג׳רי סיינפלד היא מהקהילה הסורית-יהודית של ניו יורק.
היותו בן לקהילה הסורית-יהודית "עיצב את אדי אנטר, במובן זה שהוא היה תוצר של קהילה מסוגרת מאוד, קהילת מהגרים שנרדפה בידי העות'מנים והערבים במשך מאות ואולי אלפי שנים. היסטוריית הרדיפות הביאה כנראה לכך שהם פיתחו הרגלים עסקיים מסוימים שבהם מזומנים מחליפים ידיים , והם אינם סומכים על הממשלה", אמר וייס.
יחד עם זאת הוא אומר ש"תהיה זאת טעות להתבונן באדי כאילו הוא סוג של טיפוס יהודי אופייני, או יהודי סורי אופייני. הוא פשוט היה פושע". וייס מוסיף שבראיונות מאוחרים בחייו האשים אדי אנטר "את התרבות" שעיצבה את גורלו. "אבל התרבות של יהודי סוריה לא הייתה תרבות עבריינית. הייתה זאת תרבות שצמחה מתוך רדיפות" ,אמר וייס. "אולי לא כל כך רצו לתת כסף לסולטן. אולי אצלך הכסף מחליף ידיים פעמים רבות. אולם תרבותה של קהילת יהודי סוריה הייתה תרבות של הישרדות לנוכח משטר עוין. יש להיזהר מקיטלוג אדי כהתגלמות התרבות של יהודי סוריה. הוא בהחלט לא ייצג אותם".
אדי אנטר הגדיר עצמו כיהודי אך רמת האדיקות הדתית שלו הייתה קלושה. הוא החביא סכומי עתק בישראל, וב-1990, לפני הרשעתו בארה"ב, נמלט לישראל. הוא המשיך בפשעיו ובהונאותיו בעת שהותו בישראל, לרבות החלפת שמו ל"דוד יעקב לוי כהן". גם הגנגסטר הידוע מאיר לנסקי – כך כותב וייס בספרו – הקפיד על החוק במהלך גלותו הקצרה בישראל בשנות השבעים.
אדי אנטר התגורר בישראל כשנתיים וחצי, עד שהוסגר לארה"ב למשפטו. הוא האשים את השופט במשפטו באנטישמיות, למרות שלא הציג כל ביסוס לטענה זו. "קשה להאמין שאדם שניצל לטובתו את חוק השבות יהיה בעל אמונה דתית עמוקה," אמר וייס.
בשיאה מנתה רשת קרייזי אדי יותר מ–40 חנויות, וקמו לה חקיינים רבים, אפילו אחד שכינה את חנותו "משוגענע אייק". בסופו של דבר, היא קרסה אחרי שראשיה לא יכלו עוד לזייף את ספרי החשבונות.
אנטר ישב כשש שנים בבית הסוהר וגם כעת, שנים אחרי מותו, כמה מקורבנות ההונאה שלו עדיין מנסים להשיב לעצמם את הכספים שנגנבו מהם.
וייס מאמין שגם בימינו היה קשה לגלות הונאה מהסוג שביצע אדי אנטר.
"איני חושב שהאנליסטים סקפטיים יותר היום מאשר אז, לפני שלושים שנה. אני לא חושב שהציבור סקפטי יותר, איני חושב שהרגולטורים טובים יותר היום וגם לא שחברות רואי החשבון טובות יותר מבעבר. אני חושב שכל הסביבה, כל הרקע הרגולטורי והמסחרי שאדי ידע לנצל דומה כיום מאוד למה שהיה בזמנו של אדי. איני חושב שהאווירה כיום אינה מאפשרת הונאות בידי רבי-אמן כמו אדי. נראה לי שההוכחה לכך נמצאת בפרשת ברני מיידוף. כשבוחנים את פרשת מיידוף רואים שהצליח להמשיך במעשי המרמה שלו עד לעשור הראשון של המאה העשרים ואחת״, אמר וייס.
הספר רצוף בשמות מוכרים של יהודים רבי השפעה בניו יורק. איל הנדל"ן סטנלי צ'רה, שהיה גם חבר קרוב של דונלד טראמפ, היה קרוב משפחה של משפחת אנטר. מיכאל צ'רטוף, שהיה השר לבטחון המולדת בממשל בוש, שימש כתובע במשפטו הפלילי של אדי אנטר. ראול פלדר, פרקליט הגירושין הידוע שמככב בצהובונים של ניו יורק, ייצג את דבי 1 כאשר התגרשה מאדי.
בני משפחת אנטר ניסו לא פעם להחיות את המותג, אולם ללא הצלחה. קבוצת פייסבוק שבה כ-900 חברים מורכבת מעובדי הרשת לשעבר אשר משתפים בסיפוריהם על עבודתם ברשת.
היו גם מספר ניסיונות כדי להפוך את הפרשה לסרט. ב–2009 הכריז דני דה-ויטו על כוונתו להפיק ולביים סרט על קרייזי אדי, בשיתוף פעולה עם אדי אנטר שהיה אז עדיין החיים, אך המאמצים עלו בתוהו שנה לאחר מכן מחשש שהנושים יגישו תביעה נגד יוצרי הסרט.
ב–2019 הודיע הבמאי ג'ון טורטלטאוב כי החל לעבוד על סרט שיקרא ״משוגע״ יחד עם התסריטאי פיטר סטיינפילד. אולם נראה שגם הפרוייקט הזה תקוע ועד עתה , שלוש השנים אחרי ההודעה, לא נמסר דבר על ליהוק או על התחלת העבודה על הסרט.
את ספרו הקדיש וייס מוקדש ל"קרבנות" ההונאה.
מדובר, ראשית, באשתו הראשונה של אדי, דבי, שטענה שבעלה היכה אותה פעם אחת וכי לא עמד בהסדרי הגירושין. היא זכתה בסופו של דבר בנצחון משפטי, אולם הוא היה ריק מתוכן כי באותה עת כבר לא נותר דבר מהונו של אנטר.
והיו קרבנות רבים אחרים שאיבדו את כספם בגלל שהאמינו באנטר ובחברה שלו.
"נראה לי שהקרבנות הם בעלי המניות, אלה שקנו את מניות החברה", אמר וייס. "משקיעים, צרכנים שנפגעו מסוגי הונאות שונים החל מפיתוי הלקוחות לרכישות ואז החלפת המותגים שקנו בזולים יותר וכלה במכירת סחורות יד שניה כחדשות. שמעתי מחסידיו של אדי המשוגע ש׳הם קיבלו דיל מעולה׳. אבל לא כך היה. קרייזי אדי יצרו לעצמם תדמית שהם מוכרים בזול, אבל למעשה, זה היה לא נכון".
