לונדון (JTA) — בשנים האחרונות, הקהילה היהודית של בריטניה נמצאת בכותרות יותר מתמיד. השילוב בין שערוריות אנטישמיות מבית היוצר של מפלגת הלייבור שזוכות לתהודה רבה בתקשורת, לעלייה החדה בתקריות האנטישמיות שמתרחשות בשטח הממלכה, הפכו את הקהילה היהודית לנושא חם בחדשות.
אבל כיצד נראית הקהילה היהודית בתקשורת הבריטית?
קית' קאהן-האריס, סוציולוג ומלחין שמלמד יהדות במכללת ליאו בק, החל לשים לב שברבות מהכתבות המוקדשות ליהודי בריטניה מתנוסס תמיד אותו צילום של סוכנות הצילומים Getty Images: שני גברים חרדים שעומדים בגבם אל המצלמה.
שכיחותו של הצילום הובילה את קאהן-האריס למסקנה שהתקשורת כולה רואה ביהודים החרדים סטריאוטיפ המייצג את הקהילה היהודית של בריטניה כולה — מעין "אחר" או "זר" מסתורי משהו, שקל לזהות בשל סממניו החיצוניים. הוא איתר את הצלם, רוב סטוטארד, בניסיון ללמוד עוד על הנושא.
סטוטארד סיפר לו שהתמונה צולמה בשנת 2015 כחלק מסיקור של הגברת הנוכחות המשטרתית הבריטית בשכונות יהודיות באותה תקופה. אבל גם הוא שם לב שמאז הפך התצלום למעין 'שטאנץ' עבור כל כתבה שנוגעת לקהילה היהודית.
סטוטארד, כך מסתבר, היה שותף לחששות של קאהן-האריס באשר לאופן השימוש ביצירה שלו. ב-2019 החליטו סטוטארד וקאהן-האריס לשלב כוחות וליצור יחד סדרת צילומים חדשה של יהודי בריטניה. במקום להפיק תמונות אילוסטרציה גנריות, הצמד החליט ליצור מעין פסיפס שישמש דיוקן לקהילה היהודית המגוונת של הממלכה.
התוצאה היא ספר הצילומים What Does A Jew Look Like ["איך נראה יהודי"] שראה אור באפריל, ומשלב בין הצילומים של סטוטארד — דיוקנאות של יהודים מרחבי בריטניה — לנרטיבים שחיברו המצולמים עצמם בניסיון להתעמק ברקע היהודי שלהם.
בראיון ל-JTA, סיפר קאהן-האריס על הפרויקט ועל תוצאותיו.
JTA: ההיסטוריה של הקהילה היהודית בבריטניה שונה בתכלית ממקבילתה האמריקאית. האם תוכל להסביר בכמה מילים איך התיישבו היהודים בבריטניה?
קאהן-האריס: זו קהילה בעלת שורשים עמוקים. למעשה, הקהילה היהודית של בריטניה מתוארכת לימי הביניים. היהודים גורשו ב-1290, ורק במאה השבע-עשרה הורשתה קבוצה קטנה של יהודים ספרדים מאמסטרדם לחזור ולהתיישב בממלכה. אותה קהילה הצליחה להיטמע היטב, והשתלבה בדרגים הגבוהים ביותר של החברה הבריטית. בעשורים האחרונים של המאה התשע-עשרה, הקהילה חוותה שינוי מסיבי בעקבות זרם של יהודים אשכנזים שהיגרו לבריטניה ממזרח אירופה.
חשוב להדגיש את ההיסטוריה הזאת, כי היא מרמזת לכך שהאנטישמיות אמנם קיימת בבריטניה, אבל מאז המאה השלוש-עשרה לא היה כאן אותו זן שצמח באירופה באמצע המאה הקודמת וקרא להשמדת היהודים. היו אמנם פליטים שהתיישבו בבריטניה גם אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל רוב הקהילה היהודית כבר הייתה אז מבוססת מאוד. בעשרים או שלושים השנים האחרונות, הקהילה סוערת מתמיד בשל החשש מהתבוללות ומרדיפות. מבחינה היסטורית אמנם שמרנו על עצמנו, אבל עכשיו אנחנו הרבה יותר מוכנים וערוכים לנקוט עמדה פומבית בנושאים כמו אנטישמיות.
מהי ההבנה התרבותית הרחבה יותר של היהודים בבריטניה של ימינו? איך הם מוצגים בתקשורת?
אני חושב שהתשובה היא כנראה שהם מיוצגים בצורה מבולבלת מאוד. אבל אני גם די מבין מנין נובע הבלבול הזה. הקהילה היהודית של בריטניה מונה כ-300,000 איש, אבל היא מרוכזת מאוד בכמה אזורים בודדים במדינה. ולכן, חלקים עצומים מתושבי המדינה בכלל לא נתקלים בנו ביום יום, למעט אולי בתקשורת, שמפגינה הטיה מסוימת נגד אורח החיים היהודי. בדרך כלל זה מסתכם בתוכן אנטישמי, שבא לידי ביטוי לדוגמה בצילומים של יהודים חרדים, וזה גורם לאנשים לחשוב שכך נראים היהודים הכי "אותנטיים". או שאתה רואה יהודים חילוניים לחלוטין בסיטקומים כמו Friday Night Dinner. מי שהולכים לאיבוד הם היהודים שאינם אשכנזים, או המסורתיים שאינם חרדים — כולל היהודים האורתודוקסים המודרניים, וגם הליברליים [המקבילה הבריטית ליהדות הרפורמית] — וכמובן גם הנשים היהודיות.
וישנה גם העובדה שאנחנו לא מתאימים בקלות לקטגוריות המסורתיות של דת או של מוצא אתני, כי אנחנו גם וגם. ולכן הייצוג המקובל של יהודים נוטה להיות כזה שיכול להשתלב באופן חד משמעי באחת מאותן קטגוריות.
איך בחרת מי יופיע בספר?
החלטתי מלכתחילה שלא אתייחס לכל אחד כאל נציג הקהילה היהודית שלו. מיעוט קטן מהמצולמים הכרתי אישית, על אחרים שמעתי אבל מעולם לא פגשתי אותם, והיו גם כאלה שהגיעו אליי בעקבות המלצות מאנשי קשר.
מוטיב אחד ברור שעובר כחוט השני בכל הנרטיבים שבספר הוא שכולם מורכבים. זו לא דמוגרפיה, מדובר באנשים. לפעמים בחרתי מצולם כזה או אחר משום שהכרתי פן אחד מאוד מסוים שלו. אבל אולי הוא דווקא לא מדגיש את זה בנרטיב שהוא בוחר. הספר מתמודד גם עם זה, כי הוא מציע שלקטגוריות ולהכללות יש חשיבות בהקשרים מסוימים, אבל חובה להסתכל על היחיד בדיוק כמו שהוא, כיחיד.
יש בספר פריסה גיאוגרפית רחבה מאוד, גם בתוך לונדון וגם מחוצה לה. כששוחחת עם המצולמים שלך ברחבי בריטניה, האם למדת תוך כדי תהליך על הגיוון הגיאוגרפי של הקהילה?
הדבר הראשון שחשוב לציין בהקשר זה הוא שלא מדובר רק לונדון מול שאר חלקי המדינה. הקהילה היהודית הולכת ומתרכזת במה שמכונה "הליבה היהודית", למעשה חלקים קטנים מצפון מערב לונדון ומדרום הרטפורדשייר. ככל שהאזורים האלה הולכים ומצטופפים, שאר הקהילות היהודיות של לונדון חוות דעיכה.
עד לאחרונה, היו קהילות יהודיות משמעותיות גם במקומות אחרים בבריטניה. יש אזורים בצפון מזרח המדינה, כמו סאנדרלנד, שהתאפיינו בעבר בקהילות יהודיות גדולות, אבל הן כבר לא קיימות יותר.
זה לא אומר שכל היהודים מתרכזים רק בכמה אזורים. ישנן גם קהילות יהודיות חדשות שצצות בחלקים אחרים בממלכה, ולא פעם הן מקבלות לתוכן חברים שמפוזרים על פני שטח נרחב ביותר. אז גם אם הספר שלנו לא בהכרח מייצג מבחינה דמוגרפית, הוא כן מראה שהקהילה היא הרבה יותר מצפון מערב לונדון.
מה אתה מקווה להשיג באמצעות הפרויקט הזה?
הספר נועד לעשות כמה דברים במקביל. בראש ובראשונה, להגיע למסקנה אחת פשוטה: שלא כל היהודים נראים אותו דבר. אנחנו מתכננים לשלוח עותקים מהספר לאנשי תקשורת, בעיקר כאלה שמתוקף תפקידם בוחרים בתמונות, כדי לתת להם חומר למחשבה.
זה גם משאב חינוכי עבור מי שאינם יהודים. בדיוק בגלל זה, הוספנו בסוף הספר גם מילון מונחים. חשוב לנו מאוד לערב בנושא גם את מי שאינם יהודים, כי הם מהווים נכס עצום לקהילה היהודית. הם מאפשרים לנו להימלט מהקרתנות העצמית שלנו, ולחשוב על דברים שרובנו מתייחסים אליהם כאילו היו מובנים מאליהם. וזה בהחלט תקף גם לאופן שבו ניגשנו אל הפרויקט מלכתחילה. רוב, שאינו יהודי ולא ידע הרבה על הקהילה היהודית, דחף את המצולמים לחשוב בצורה ביקורתית יותר על האופן שבו הם רוצים להיות מיוצגים.
כך בעצם קרה שהספר זכה לקבלת פנים חמה מאוד בקרב יהודי בריטניה — וזו לא באמת הייתה מטרת הספר. ובכל זאת, נחמד לראות שאנשים רואים את עצמם בתוך הספר, גם אם יהודים "מהסוג" שלהם לא באמת מופיעים בו. נראה שהקהילה היהודית התחברה מאוד לרעיון הזה שלא כולם נראים אותו דבר.
