(JTA) – היוצר הדוקומנטרי סטיבן אדוארדס עדיין לא מבין כיצד הסיפור שמאחורי סרטו ״תסמונת K״ לא סופר עד כה.
"זה 'נאום המעלית' הטוב ביותר בהוליווד" ,אמר אדוארדס. "סיפורם של שלושה רופאים, אחד מהם יהודי, שפועלים בזהות בדויה, ומצליחים להערים על ה-SS עם מחלה מזויפת שהצילה יהודים מגירוש ודאי".
הסרט ״תסמונת K״, או “Syndrome K”, בשמו המקורי, עולה כעת לפלטפורמות דיגיטליות ול-VOD לאחד שהוקרן כמה פעמים בפסטיבלי סרטים יהודים. הוא מספר פרק כמעט לא מוכר בתולדות השואה: כיצד שלושה רופאים בבית חולים ברומא הגנו על קבוצת יהודים מפני הנאצים בשנים 1943-1944 על ידי המצאת מחלה מזויפת מידבקת מאד בשם תסמונת K. החשש מהדבקה במחלה הרחיק מבית החולים את הנאצים, שכבשו את רומא לאחר נפילת מוסוליני. היהודים שאושפזו בבית החולים החזיקו מעמד בזכות התרגיל הזה עד שבעלות הברית שחררו את העיר ביוני 1944.
אדוארדס, שברוב שנותיו המקצועיות היה מלחין, אינו יהודי – הוא קתולי שגדל בקרב הקהילה היהודית הגדולה בעיר אן ארבור שבמישיגן. אדוארדס סיפר שהרעיון לסרט עלה בדעתו כשראה בפייסבוק מם על סיפור "תסמונת K", ונדהם לגלות שאיש מעולם לא עשה סרט דוקומנטרי על הפרשה.
בית החולים פאטבנפראטלי היה ממוקם קרוב מאד לגטו היהודי ברומא. שלושת הרופאים גיבורי הסיפור היו ויטוריו סאקרדוטי, ג'ובאני בורומאו ואדריאנו אוסיצ'יני. סאקרדוטי היה יהודי, ושני האחרים קתולים. בורומאו, שבין השאר הגן על משפחתו של אחד ממוריו היהודים, הוכר לימים על ידי ׳יד ושם׳ כחסיד אומות העולם.
הרופאים דאגו להחזיק את היהודים בחדרי אשפוז של מי שהוגדרו כחולים מידבקים בצורה מסוכנת. "הנאצים חשבו שזה סרטן או שחפת, והם ברחו כמו שפנים", סיפר סאקרדוטי ל-BBC בשנת 2004.
מספרם המדויק של היהודים שניצלו אינו ידוע, טוען הסרט, אם כי דיווחים היסטוריים שונים מדברים על כמה עשרות.
"זו הסיבה שלדעתי הסיפור נשאר סודי כל כך– הרופאים לא התרברבו במה שהם עשו, ומיעטו לדבר על זה", אמר אדוארדס. הוא הוסיף שסיפור "תסמונת "K כה מעורפל עד כדי כך שהוא אפילו לא מוזכר בספרו של רוברט כץ המנוח, “The Battle for Rome: The Germans, the Allies, the Partisans, and the Pope, September 1943–June 1944,” שנחשב לספר המקיף על הכיבוש הנאצי של רומא.
כשאדוארדס התחיל לעבוד על הסרט לראשונה בשנת 2018, נודע לו שאוסיצ'יני עדיין חי והוא בן 98. לאחר שיצר עימו קשר באמצעות אריאלה פיאטלי, עיתונאית איטלקית-יהודייה, נסעו אדוארדס והמפיק שלו לרומא וראיינו את הרופא. במסע הזה הוא ראיין גם זוג אחים ששרדו בבית החולים בילדותם, וכן את פייטרו בורומאו, בנו של ג'ובאני בורומאו. אוסיצ'יני ובורומאו הצעיר הלכו לעולמם בתוך שנה ממועד הריאיון.
לצורך ראיונות עם אנשים נוספים המופיעים בסרט, אדוארדס נעזר ב'קרן שואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה' (USC Shoah Foundation). הקרן אספה ושמרה בארכיון ראיונות ולמעלה מ-55,000 עדויות שהגיעו לאוניברסיטת דרום קליפורניה.
ארכיון זה כולל ראיון עם הרופא היהודי סאקרדוטי, מסביבות שנת 2000, שהתקיים זמן קצר לפני מותו, ונראה כי זו הפעם היחידה שהוא דיבר למצלמה. הרופא מעולם לא נישא, אין לו ילדים, ולא ידוע היכן הוא קבור.
אדוארדס לא חוסך בשבחים ל'קרן שואה', שהוקמה על ידי סטיבן שפילברג, על כך שהתקינה בארכיון מערכת תיוג שאפשרה לו למצוא ראיונות עם ניצולים מבית החולים, ראיונות שיוצרי סרטים לא היו מודעים להם קודם לכן.
"ללא סאקרדוטי לא היה לנו סרט", אמר אדוארדס. "אם אי פעם אפגוש את שפילברג, אני מתכוון להודות לו".
אוסיצ'יני ופייטרו בורומאו אינם המשתתפים היחידים בסרט שהלכו לעולמם שהוא יצא לאקרנים. השחקן המפורסם, ריי ליוטה, סיפק את הקריינות לסרט. הוא מת ב-26 במאי, בגיל 67, בזמן שצילם סרט ברפובליקה הדומיניקנית.
אדוארדס סיפר שהזדמן לו להכיר מעט את ליוטה, כשבנותיהם למדו יחד באותו בית ספר. הוא פנה לשחקן כדי לבדוק את מידת העניין שתהיה לו בקריינות של הסרט, "ושבועיים אחר כך הוא התייצב באולפן שלי״. ליוטה הקליט את כל הקריינות בשלוש שעות, ביום אחד, בסוף שנת 2019.
אדוארדס הוסיף שביום הגעתו של ליוטה הוא הצטרף אל העורך והכותב שלו כדי לצפות ב-30 הדקות הראשונות של הסרט 'החברה הטובים' ( "Goodfellas"), תפקידו המפורסם ביותר של ליוטה, שבו השחקן מבצע קריינות שאדוארדס דירג כאחת מ"חמש הטובות ביותר בכל הזמנים."
אדוארדס, המחזיק באזרחות איטלקית דרך אימו המנוחה, העריך במיוחד את הקלות שבה הסתדר ליוטה עם ריבוי שמות האנשים והמקומות האיטלקיים הקשים להגייה.
"הוא נכנס, וזה לא ג'וב קל: בית חולים פאטבנפראטלי, אדריאנו אוסיצ'יני, ג'ובאני בורומאו, ויטוריו סאקרדוטי, כל השמות האיטלקיים, בנוסף לכל השמות הגרמנים, כל אוצר המילים הזה" ,אמר אדוארדס. "והוא היה בחור שכיף לעבוד איתו, סוּפֶּר מצחיק, מקצוען ברמה הגבוהה ביותר, טיפוס בוטה, הרבה מילים גסות, פשוט צחקנו, חגגנו… מאד הצטערנו שאיבדנו אותו”.
מלחמת העולם השנייה תמיד ריתקה את אדוארדס. שניים מבני דודו השתתפו במלחמה כחיילים בצבא ארה״ב. אבל הוא זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה שמע על השואה.
"הייתי כנראה בן 12 או 13, צפיתי בטלוויזיה בשבת בבוקר, וראיתי את אחד מהסרטים התיעודיים על השואה, שבו הציגו את כל הזוועות והאימה. אני הייתי מבועת. לא היה לי מושג. עדיין לא הגעתי לשיעור ההיסטוריה הזה בבית הספר". הוא שאל את אביו, וזה הסביר לו.
השואה יכולה כמובן להיות נושא כבד משקל ומדכא, במיוחד כאשר שקועים בו במשך תקופה ממושכת. איך אדוארדס התמודד עם הנטל?
"הסיפור עצמו עסק יותר באיום שבזוועות," הוא אמר וציין ש-80 אחוז מהיהודים האיטלקים שרדו את השואה, שיעור הישרדות שונה מאד מזה שברוב מדינות אירופה. "זה סיפור על אנשים שהיו בשיאם ובמיטבם אל מול האנשים הנוראיים ביותר, וזה מה שמשך אותי לסיפור״.
בנוסף לסרט התיעודי, סיפר אדוארדס כי החל לבדוק את האפשרות ליצור גרסת סרט עלילתי לסיפור 'תסמונת K'. בינתיים, הוא מעריך את האירוניה של עיתוי יציאתו של הסרט התיעודי.
"אתה לא יכול להמציא את הדברים האלה", הוא אמר. "ליצור סרט על מחלה מזויפת בעיצומה של מגפה עולמית זה כל כך אירוני".
