(JTA) – לפני שנים אחדות הלכה רייצ'ל פּיקאדוֹ לצפות במשחק של קבוצת הכדורסל יוטה ג'אז בסולט לייק סיטי יחד עם הדיפלומט הישראלי איתן נאה, שהגיע לביקור מלוס אנג'לס. בשניות הסיום של המשחק, שבו ניצחה יוטה ג'אז, שמעו השניים שיר מוכר מתנגן ברמקולים באולם הספורט ״וִיוִינט ארנה״ שבו משחקת הקבוצה המקומית.
"הבטנו זה בזה בהשתאות: מה פתאום הם מנגנים את 'הבה נגילה'?" נזכרה פיקאדו.
היא שאלה את אנשי הצוות של יוטה ג'אז שאירחו את החבורה שלה לפשר הבחירה המוזיקלית, והם "לא הבינו מה קשה לנו להבין", אמרה פיקאדו.
"הם אמרו, 'מה, זה לא שיר לחגיגות? אנחנו חוגגים את הניצחון. זה לא שיר מתאים לזה?'" היא סיפרה.
לקבוצות ספורט מקצועניות רבות יש שיר קבוע שהן משמיעות אחרי ניצחונות ביתיים. היאנקיז משמיעים את "ניו יורק, ניו יורק" של פרנק סינטרה. הדודג'רס והלייקרס מלוס אנג'לס מנעימים לאוהדיהם את "איי לאב אל. איי." של רנדי ניומן, ואילו הקליפרס, גם הם מלוס אנג'לס, מעדיפים את "קליפורניה לאב" של טופאק שאקור.
ובמשך יותר מעשור, יוטה ג'אז חוגגים נצחונות ביתיים בנגינת "הבה נגילה", אותו פזמון יהודי שאין לו שום קשר נראה לעין לא ליוטה, לא לג׳אז ולא לקבוצה.
מכיוון שבקבוצה אין שחקנים יהודיים, והיא פועלת באזור שבו מתגוררים יהודים מעטים יחסית, הבחירה בשיר הזה מתמיהה ומשעשעת אוהדי כדורסל ביוטה ומחוצה לה כבר זמן רב. הנהלת יוטה ג'אז, כשהתבקשה להסביר את התופעה, ציינה את "הקצב הקליט" של השיר.
"צהלת האוהדים והקצב הקליט של השיר הוכיחו את עצמם כדרך פופולרית לציין ניצחון של הג'אז", כתבה מדליין קראנדל, מנהלת קשרי הקהילה של הקבוצה.
אמנם שחקני יוטה ג'אז הם אלה שמכתיבים את רשימת השירים שיושמעו בזמן החימום שלפני המשחק ובהפסקת המחצית, אך ישנם בקבוצה שני עובדים בכירים שתפקידם לבחור את המוזיקה המושמעת בזמן המשחק. "הבה נגילה", הוא ולא אחר, משמש כשיר הניצחון "מאז שהם זוכרים", אמרה קראנדל. "הקונצנזוס הוא… שהוא נותן תחושה של חגיגה וכיף וזה פשוט נשאר".
די-ג'יי ג'וּן, הדי-ג'יי הרשמי של הקבוצה, שתפקידו, כפי שתיאר אותו לא מזמן בסרטון באינסטגרם, הוא "לדגום את האווירה" באיצטדיון ויוינט, אמר שהמסורת קדמה לכניסתו לתפקידו בשירות הקבוצה.
"אני לא ממש יודע איך המסורת הזאת התחילה, אבל בשביל אוהדי ג'אז זה שיר סיום נהדר למשחק ניצחון", אמר.
מה דעתם של יהודי יוטה על כך שהקבוצה אימצה שיר עם שורשים יהודיים עמוקים?
"זה קצת שונה, אני חייב לציין", אמר הרב סמואל ספקטור, שעומד בראש בית הכנסת הגדול ביותר ביוטה, קהילת קול עמי בסולט לייק סיטי. "אני מקווה שזה יוצר אצל אנשים אסוציאציה טובה עם היהדות והקהילה היהודית, אם הם מקשרים את המוזיקה שלנו עם כיף ונצחונות".
כיום ישנם ביוטה שמונה בתי כנסת וגרים בה כ-6,500 יהודים; כרבע מהם משתייכים לקהילת קול עמי, המסונפת הן לתנועה הקונסרבטיבית והן לתנועה הרפורמית. לעומת זאת, על פי נתונים סטטיסטיים של הכנסייה, יותר משני מיליון תושבים – כלומר שני שלישים מאוכלוסיית המדינה – משתייכים ל"כנסיית ישו הנוצרי של הקדושים המאוחרים", המוכרת בשם הכנסייה המורמונית.
ספקטור אומר שהקשרים בין המיעוט היהודי הזעיר לרוב המורמוני ביוטה, הם טובים.
"הם היו נדיבים מאוד כלפינו, תמיד שמחים לעזור ותמיד היו חברים נהדרים", אמר. "אפילו כשיש בינינו חילוקי דעות, לא מדובר בויכוח רציני מספיק שיאפיל על הידידות בינינו״.
פיקאדו, שעובדת בתחום ביטוח הבריאות והגיעה למשחק עם הדיפלומט הישראלי, אמרה שהיא מרגישה נוח יותר כיהודיה בסולט לייק סיטי מאשר בסיאטל, שם התגוררה לפני כן ונתקלה "בהרבה רגשות אנטי-ישראליים חזקים מאוד שבהחלט זלגו והשפיעו על הקהילה היהודית". היא ציינה כי הכנסייה המורמונית עזרה לכבד את ההיסטוריה היהודית במדינה בכך שסייעה, למשל, להקים ציון היסטורי לזכר החלוצים היהודיים שהקימו ב-1911 מושבה חקלאית בקלריון, במרכז יוטה.
ריאן ואשלי סמית, הבעלים של קבוצת יוטה ג'אז, הם חברים בכנסייה המורמונית, כפי שהיו גם הבעלים הקודמים, לארי וגייל מילר. כמו קבוצות רבות באן.בי.איי, מקיימת הקבוצה בכל עונה ערב מורשת יהודית, בדרך כלל במהלך חנוכה. מאז 2015 עורכים שליחי חב"ד המקומיים, הרב בני ציפּל ובנו, הרב אבריימי ציפל, טקסי הדלקת נרות חנוכה בהפסקת המחצית במשחקים אלה. אבריימי שר "מעוז צור".
השיר "הבה נגילה", שבוצע לראשונה בירושלים ב-1918 כדי לחגוג את הצהרת בלפור, משלב מילים שעובדו על פי ספר תהילים – "נגילה ונשמחה" – עם ניגון חסידי. במשך הזמן, לדברי החוקרים אדווין סרוסי וג'יימס לפלר, הוא הפך משיר של תנועות נוער ציוניות לנעימה קבועה בחתונות יהודיות, ול"מזמור שמחה כללי". זו כנראה הסיבה לכך שהוא מושמע לא פעם באירועי ספורט בארה״ב וגם באירופה.
"פעם הוא נתפס כהמנון ציוני מלהיב, עד כדי כך שאסרו להשמיע אותו בחלקים מן העולם הערבי", סיפר לפלר, מרצה להיסטוריה יהודית באוניברסיטה של וירג'יניה. "כיום, תודות לנוכחותו בכל מקום, הוא נהיה 'פרווה' עד כדי קיטש פוסט-יהודי".
ובכל זאת, יש אוהדי כדורסל יהודים שאמרו כי הם חשים אי נוחות מן השימוש בשיר כדי להלל קבוצה לא יהודית.
"אני חושב שזה לא ראוי שאיזו שהיא קבוצת אן.בי.איי תשתמש בשיר של תרבות כלשהי כשיר ניצחון, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במועדון בעיר בלי שום קשר אמיתי לתרבות שהשיר הזה מייצג", אמר ג'ון קאופמן, אוהד שמנהל חנות מזכרות ספורט ב-eBay ועוקב אחרי יוטה ג'אז באדיקות מביתו בפורטלנד. "אם הם היו חוגגים עם שיר מורמוני, היה בזה היגיון כלשהו". אבל זה שהקבוצה "לוקחת משהו תרבותי שהוא לא שלהם, ומנכסת אותו לפי רצונה, זה פשוט לא בסדר".
לבן דַאוּסֶט, עיתונאי וצלם וידאו שגר בסולט לייק סיטי ומסקר את האן.בי.איי, השימוש בשיר אינו מפריע. אדרבה, דאוסט, שהוא יהודי, אמר שהקהילה היהודית וקהילות מיעוט אחרות "צריכות להיות פתוחות לדברים מהסוג הזה כשזה מתאים, כל עוד האלמנטים התרבותיים שמתייחסים אליהם לא מוּצאים מחוץ להקשר או שנעשה בהם שימוש פוגעני, ואני לא סבור שזה המקרה כאן".
הרב אבריימי ציפל הולך למשחקים של הקבוצה כבר 25 שנה, ואף על פי שהוא נאלץ להחמיץ את המשחקים השלישי והרביעי של סדרת הגמר נגד דאלאס מאבריקס בגלל חג הפסח, הוא לא איבד תקווה לראות את קבוצתו זוכה יום אחד באליפות הראשונה שלה.
"אני מצפה למשחק 7 בגמר האן.בי.איי, במהרה בימינו", אמר, "ושהג'אז ישמיעו את 'הבה נגילה' וגביע לארי או'בריאן [גביע אליפות האן.בי.איי] יונף באוויר".
