(JTA) – בַּרבּ ברקוביץ נהייתה בת מצווה בגיל 42.
ברקוביץ ו-11 נשים נוספות בכיתת הבת-מצווה לבוגרות בטמפל עמנואל בניו הייבן, קונטיקט, למדו אצל הרב ג'רי בריגר במשך חודשים. כמה מהן אך זה למדו לקרוא עברית, ואילו אחרות צפו בבניהן מתכוננים לבר המצווה שלהם. כל אשה קראה בטעמים פסוקים אחדים מפרשת השבוע, והשמיעה מתובנותיה לקהילה.
"התאהבתי", אמרה ברקוביץ.
זה היה ב-1989. כיום, ברקוביץ היא "אחראית תורה" בטמפל עמנואל, שם תפקידה הוא למנות את הקוראים בתורה. בשבוע שעבר, הנחה אותה הרב לבחור רק נשים כקוראות, לכבוד יום השנה ה-100 לבת המצווה הראשונה שנערכה בארצות הברית.
"ואמרתי, 'טוב, זה ממש קל, כי כמעט אין לנו גברים ממילא'", היא התלוצצה.
טמפל עמנואל הוא אחד מלמעלה מ-100 בתי כנסת שציינו בסוף השבוע החולף את יום השנה המאה לבת המצווה של ג׳ודית קפלן ב-1922, הטקס הראשון אי פעם שנחגג לילדה יהודייה אמריקנית. יום השנה צוין כחלק מקמפיין שאירגנו בית הכנסת במנהטן שייסד אביה של קפלן, ארכיון הנשים היהודיות ושלל ארגונים יהודיים ברחבי ארצות הברית.
בין האירועים – תוכניות המוקדשות למוזיקה יהודית שנכתבה בידי נשים, ואירועים המספרים את סיפורה של ג׳ודית קפלן, בהם גם חשבון אינסטגרם שנפתח כדי לציין את המאורע המכונן.
בבית הכנסת טמפל עמנואל, הוזמנו כל חברות הקהילה שנהיו בנות מצווה בבגרותן לעלות לתורה יחד. הרב מייקל פַרבּמן גם דאג לאסוף את סיפורי כיתות בת המצווה מדורות קודמים ולשתפם מעל דפי עלון בית הכנסת.
"הן התחילו להחזיר לי מכתבים עם זכרונות מדהימים והשפעה עמוקה באמת של מסע שכלל לימוד יחד, להיות יחד, להשיב לעצמן משהו שלא זכו לחוות בזמנן", אמר. "חשבתי שזה יפהפה. ואיזו דרך נהדרת גם לחגוג את ג'ודית, וכל ציון דרך, וגם לומר, 'וואו, תראו כמה רחוק הגענו'".
בשנות ה-20 של המאה שעברה, האווירה סביב הכללתן של נשים בכל צורות החיים האמריקניים הלכה והשתנתה. בת המצווה של ג'ודית קפלן התקיימה שנתיים בלבד אחרי אישור התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, שהעניק סוף סוף לנשים את זכות ההצבעה. ובהיותה בתו של הרב מרדכי קפלן, מייסד היהדות הרקונסטרוקציוניסטית ו-SAJ, היא גם הייתה במקום הנכון בזמן הנכון.
הרבה קרול בֵּיילין, פרופסור אמריטה להיסטוריה בהיברו יוניון קולג', אמרה כי מרדכי קפלן לא התכוון שהטקס של בתו יהיה זהה לטקס בר המצווה, טקס ההתבגרות של בנים. "הוא חשב על זה כהשלמה לבר מצווה", אמרה ביילין. "הוא ראה בזה תיקון להדרתן של בנות מן החינוך היהודי במשך אלפי שנים, כעיקרון, אבל הוא לא ראה בזה מקבילה שווה".
טקס בת המצווה של ג'ודית קפלן "לא נראה כמו מה שאנחנו חושבים עליו היום כבת מצווה", אמרה ביילין. בבתי כנסת לא-אורתודוקסיים רבים, בנות מצווה מובילות פעמים רבות את התפילה כחזניות; עולות לתורה (כלומר אומרות את הברכות שלפני ואחרי קטע הקריאה בפרשה); קוראות ישירות מספר התורה, וצועדות כשהן נושאות את ספר התורה סביב היכל בית הכנסת.
״ג׳ודית קלפן אמרה את ברכות העלייה לתורה, אבל לא על ספר תורה, ואז קראה מן החומש שלה, וזהו זה", אמרה ביילין.
בעשורים שלאחר בת המצווה של קפלן, וכשהטקסים הפכו נפוצים בכל רחבי ארצות הברית, החלו נשים, לדברי ביילין, "לדרוש יותר גישה לתפקידים טקסיים, ולא רק גישה אליהם אלא השתתפות סדירה בתפקידים אלה. ואז הן דרשו להיות בהנהלות בתי הכנסת ולהפוך לנשיאות בתי כנסת וכל השאר".
על פי ארכיון הנשים היהודיות, ישנן עדויות כי הכרה מסויימת בבנות מצווה החלה להסתמן כבר בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 בקהילות יהודיות מסורתיות בחלקים מאירופה והאימפריה העותומנית.
עם פרוש המאה ה-20, הרב יוסף חיים מבגדד "המליץ שנשים יציינו את יום הולדתן השנים-עשר דרך תפילה, עם אפשרויות הנעות מלבישת בגדים חגיגיים ועד אמירת ברכת שהחיינו".
רק בשנות ה-80 של המאה העשרים נהיו טקסי בת מצווה לנוהג מקובל בבתי כנסת אמריקניים – עובדה היסטורית שעשויה להפתיע בנות ונשים צעירות שרואות את השתקפות בת המצווה בתרבות הפופולרית מאז שהן זוכרות את עצמן.
"אנחנו כמעט לא יכולות לדמיין עולם בלי בת מצווה", אמרה הרבה קארן פֶּרולמן מקהילת בני ישורון בשוֹרט הִילס, ניו ג'רזי. "ובכל זאת אני חושבת שיש סכנה שניקח את זה כמובן מאליו אם לא נרומם את זה באמת ונאמר, 'זה משהו בעל משמעות, שראוי לחגוג, וראוי לציון ולהכרה'. אנחנו צריכות לדעת את הסיפור של ג'ודית קפלן".
לאחרים, ציון בת המצווה של ג'ודית קפלן והכללתן של נשים הוא גם רגע לחשוב על תפקיד המגדר בחיים היהודיים. בית הכנסת היהודי הרקונסטרוקציוניסטי באוונסטון מציע "ברית-מצווה", מונח נייטרלי מבחינה מגדרית, אחד מרשימה הולכת וגדלה של מונחים המשמשים לטקסים לא-ממוגדרים. הטקסים המכלילים זכו לתשומת לב כה רבה עד שאפילו היו הנושא של פרק סיום העונה בסדרה "פשוט ככה", ההפקה המחודשת של HBO לסדרה "סקס והעיר הגדולה".
הרבה רייצ'ל וייס, האשה הראשונה בתפקיד זה בקהילתה, הסבירה כי בעבור בני נוער רבים, מהותו של הטקס הוא יכולתם לשלב בין הזהות המגדרית לזהות היהודית, אך בעבור אחרים, הוא לא קשור למגדר כלל וכלל.
"האופן שבו אנחנו מציגים את זה הוא שאם הם נכנסו בברית היהדות כתינוקות, לא הייתה להם יכולת פעולה", אמרה וייס. "זו הייתה הציפיה של המשפחות שלהם. ועכשיו זו בעצם ברית מתוך בחירה".
על המונח "ברית מצווה", כלומר ברית המצוות, אמרה וייס, "מה שחשוב יותר מאשר באיזה ניסוח אנחנו בוחרים בסופו של דבר הוא התהליך והשיחה שאנחנו מנהלים יחד עם זה". תהליך זה, לדבריה, "מעניק הזדמנות לרבים כל כך מן הצעירים שלנו ממש לדבר על הזהות המגדרית שלהם, בשיח עם הזהות היהודית שלהם".
לכבוד מורשתה של ג'ודית קפלן, ארח בית הכנסת של וייס "שבת לימוד" שבה המתפללים שאלו שאלות על הקריאה בתורה.
בריצ'מונד, וירג'יניה, אמר הרב מייקל קנופף מטמפל בית אל כי את התפילה בקהילה שלו בשבת הובילו נשים מגיל 14 עד 84, ביניהן חזנית בית הכנסת, דארה רוזנבלט. כהכנה ל"שבת תעמוד" הוא חקר מעט על בית הכנסת שלו וגילה שבת המצווה הראשונה ב'בית אל' נערכה ב-1950. כעת, זכו לעמוד יחד על הבימה נשים שעשו בת מצווה בשנות ה-50, ה-60, וה-70 לחייהן, לצד בת המצווה הצעירה ביותר של בית הכנסת.
קנופף קרא ליום השנה לבת המצווה "הזדמנות נהדרת להחזיר אנשים ונשים לבית הכנסת למשהו ממש חיובי".
