(JTA) – הקהילה היהודית בברייטון ביץ' , על חוף הים ברובע ברוקלין בניו יורק, מוכרת כ"אודסה הקטנה" על שם עיר הנמל באוקראינה ממנה הגיעו רבים מהתושבים המקוריים של האזור. השבועות האחרונים היו קשים עבור התושבים ורצופי פחד ואי-ודאות. ממקום מושבם בניו יורק הם עוקבים בדאגה אחר המתרחש באוקראינה הנתונה תחת התקפה רוסית חסרת רחמים.
רבים מיהודי ברייטון ביץ׳ מנסים לדמיין מה קרה – ומה עוד עלול לקרות – בערים האוקראיניות מהן הגיעו הם והוריהם, ושבהן מתגוררים גם כעת קרובי משפחה וחברים.
"זה מאוד מכאיב, מאוד לא הוגן כלפי הצבא, לא הוגן כלפי הילדים", אמרה לודמילה רודה, מהגרת יהודייה מאוקראינה העובדת במחסן המזון של מועצת הקהילה היהודית המקומית. "אנחנו זקוקים לעזרה".
השכונה שלחוף הים, שבה השפות השולטות הן רוסית ואוקראינית ושבה האנגלית נדחקת למקום שני, היא מעין מובלעת משגשגת של תושבים יהודים שעקרו לארה"ב בשנות השבעים, השמונים והתשעים של המאה הקודמת, כפליטים מבריה"מ לשעבר. השלטים בחזיתות המסעדות, בתי המרקחת והחנויות בשדרות ברייטון ביץ', הרחוב המסחרי הראשי של השכונה, כתובים גם באותיות קיריליות.
הוועד היהודי-אמריקני מעריך כי בניו יורק חיים כ–300,000 יהודים דוברי רוסית, שלהם תחושת השתייכות קהילתית עזה וקשר עם מדינות המוצא שלהם.
רודה, שבין עמיתותיה לעבודה מספר נשים שהיגרו מקייב במשך שלושים השנים האחרונות, מבלה כעת שעות ארוכות בטלפון בשיחות עם נכדיה המנסים לצאת את אוקראינה דרך פולין. היא גם פנתה לקונסוליות הפולנית והאוקראינית בניו יורק.
דניאל זלצר, אחד המנהלים הבכירים של המרכז הקהילתי היהודי של ברוקלין, מספר כי קיבל פניות מחברי קהילה רבים מהמחוז. "ניכר שיש רצון עז להפגין אנושיות ובאמת ובתמים לסייע בדרכים שונות, גם כספיות וגם אישיות", הסביר זלצר, "אבל יש גם בלבול, פחד ואימה עצומים בקרב המשפחות שמנסות ליצור קשר ולהבין מה המחיר בחיי אדם שכל זה יגבה. הכל עדיין כל כך חדש, זה רק החל ועדיין מתגלגל".
חלק מהפונים אליו הם אמריקנים שאין להם קשר אישי למלחמה או בני משפחה באוקראינה, אבל מוטרדים המצב הקשה והסבל האנושי הפוקד את חברי הקהילות היהודיות. אחרים הפונים לזלצר הם בני הדור הראשון והשני של המהגרים שיש להם עדיין עשרות בני משפחה, קרובים וקשרים אחרים באוקראינה. כולם מבקשים לדעת מה אפשר לעשות וכיצד הם יכולים לסייע.
זלצר מקשר את הפונים לעמיתיו במולדובה, שם הישיבה שבה למד בעיר הבירה קישינב הפכה בית לכ-200 יהודים מאוקראינה שמנסים להשיג אשרות לרומניה, ואחרי כן לעבור לישראל. הוא עוזר באיסוף ביגוד ושאר מוצרים הדרושים להם כאשר יעלו לארץ.
זלצר מסביר גם כי היהודים, שלרבים מהם שורשים במזרח אירופה, מבקשים שקולם יישמע. בימים האחרונים הוא הפנה אנשים להפגנות בחזית בניין האו"ם וברחבי מנהטן ועודד אותם לפנות לנציגיהם בבית הנבחרים.
סמואל קליגר, ראש הדסק לענייני רוסיה ואירו-אסיה בוועד היהודי אמריקני, הסביר שרוב היהודים דוברי הרוסית בניו יורק מביעים הזדהות עם אוקראינה ותומכים בשלמותה הטריטוריאלית, בלי קשר למדינה ממנה היגרו לארה״ב. הוא הוסיף שרבים מבני הקהילה השתתפו בהפגנות מחאה באזור השגרירות הרוסית בניו יורק.
בתוכם ישנו מיעוט הסבור שלרוסיה זכות לגיטימית לפלוש לאוקראינה אבל לא בתוקפנות צבאית כזאת, ורק מיעוט קטן עוד יותר תומך בפלישה הצבאית. אך המחלוקת היא יותר בגלל השקפות פוליטיות מאשר בשל תמיכה במולדתם.
"אין הבדל של ממש בין יהודים רוסים או אוקראינים, כי הם מזדהים בראש ובראשונה כיהודים ולא כל כך לפי ארצות המוצא שלהם״, אמר קליגר. הוא הוסיף שבעשור האחרון רבים מיהודי הקהילה מזהים עצמם בכוונה תחילה כיהודים אוקראינים או כיהודים דוברי רוסית, לא כיהודים רוסיים, וזאת מגמה שסביר שתתגבר לאחר הפלישה.
"הדעה הרווחת בקהילה כאן היא שהפלישה היא דבר מאוד שלילי ורוסיה היא האשמה," הוא אמר. גם קליגר מעודד את מי שפונה למשרדו לכתוב לחבר הקונגרס המייצג את האזור שלו, לחתום על עצומות ולהשתתף בהפגנות מחאה, אף אם כרגע לא נראה שזה מביא הרבה תועלת.
היהודים דוברי הרוסית מברייטון ביץ', שהיא קהילה שמרנית ברובה שהצביעה בבחירות 2020 לדונלד טראמפ, נראית כמי שלא קונה את הטיעונים של חלק מהפרשנים הרפובליקנים המביעים הערצה לנשיא פוטין או טוענים שתביעותיו מוצדקות.
אינה וורניקוב, פעילה רפובליקנית שנבחרה לאחרונה לחברה במועצת העיר, נולדה באוקראינה והיגרה לארה"ב בגיל 12. עם תחילת הפלישה, נקטה וורניקוב עמדה ברורה כאשר גינתה בפומבי את רוסיה ואת פוטין.
"איני יכולה לשתוק כשרודן תאב-כוח, הנשיא פוטין, פותח במתקפות חסרות הגיון אשר כבר גבו מחיר בחיי אדם וימשיכו לעלות בחייהם של גברים, נשים וילדים חפים משפע. כיהודייה אמריקאית ממוצא אוקראיני אני מגנה בתקיפות את מעשה התוקפנות כנגד העם האוקראיני", אמרה וורניקוב בישיבה של מועצת העיר ביום חמישי שעבר.
"אנחנו חשים נבגדים בידי פוטין ורוסיה", הסכימה עמה אישה ממעון היום לקשישים "כנסת" בברייטון ביץ', שם לא מעודדים את המבקרים לדון בנושאים פוליטיים כדי לשמור על מידה של נייטרליות. "אנחנו פשוט רוצים שהשלום ישוב לשכון".
זלצר מסביר שרבים בקהילה היו בהלם מעצם הפלישה של רוסיה לאוקראינה. "מאז ומתמיד היה קשר עמוק בין שתי האומות ולכן איש לא האמין שזה יקרה", אמר זלצר.
זלצר עקר לארה"ב עם משפחתו כשהיה בן 16. "כרגע אני בבית עם ילדיי בני שבע וחצי ושמונה חודשים ואני שומע סיפורים על אנשים שארזו מה שיכלו ויצאו כשהם חובקים את ילדיהם. אני צופה בנעשה באינטרנט, אבות מחבקים את בנותיהם ומשלחים אותן לאזורים הבטוחים בעוד הם עצמם שבים על עקבותיהם כדי להילחם. זה מזעזע", הוא אמר.
