(JTA) – אחת התמונות הראשונות ב"The Shrink Next Door" (הפסיכיאטר מהבית הסמוך), מיני סדרה חדשה של Apple TV+, היא של אדם חייכן, חובש כיפה גדולה, מפטפט במסיבה בהמפטונס.
המסיבה, כך יגלו הצופים מאוחר יותר, מתקיימת בבית הקיץ של מרטי מרקוביץ, סוחר בגדים שהפסיכיאטר שלו, אייזק (אייק) הרשקופף משתלט בהדרגה על חייו. הסדרה מבוססת על סיפור אמיתי שסופר לראשונה על ידי העיתונאי ג'ו נוסרה בהסכת (פודקסט) פופולרי משנת 2019 שנשא את אותו שם.
פול ראד מגלם את דמותו של הרשקופף ו-וויל פארל מגלם את מרקוביץ בסיפור שמתרכז, כפי שמרמזת אותה כיפה, בנתח מובהק של הקהילה היהודית הדתית והפילנתרופית של ניו יורק בשנות ה-80 המוקדמות. אפילו העיתון הקהילתי 'ניו יורק ג'ואיש וויק' ממלא בסדרה תפקיד משני: הרשקופף כתב טור מזדמן לעיתון במשך למעלה מעשור.
הרשקופף האמיתי קיבל את מרקוביץ כמטופל בשנת 1981. במהלך שלושים השנים הבאות, כך מספרים ההסכת והסדרה, הוא הופך למעשה את המטופל למשרת שלו. הוא משכנע את מרקוביץ לנתק את יחסיו מבני משפחה ומחברים. הוא מפקיע את ביתו של מרקוביץ בהמפטונס, ומציג את עצמו כבעל הבית. הוא מחדיר את עצמו בעורמה לעסקיו ולכספיו של מרקוביץ. בשנת 2010, מבין מרקוביץ מה קרה ומסיים את מערכת היחסים שלו עם הרשקופף, שאיבד את רישיון הפסיכיאטר שלו השנה.
מאז, העלו מטופלים אחרים של הרשקופף טענות דומות נגדו, אם כי על התנהגות פחות קיצונית.
הסדרה "The Shrink Next Door" נוגעת בנושאים אוניברסליים, כמו אופיים הטעון של הטיפולים בבריאות הנפש, הגבול הדק שעובר לפעמים בין חברוּת ומניפולציה, והשאלה על מי מהאנשים בחייך אתה באמת יכול לסמוך. אבל הסיפור גם מתרחש בסביבה מאד מסוימת: הקהילה היהודית האורתודוקסית-מודרנית והאמידה של ניו יורק.
אפשר למלא דפים שלמים בפירוט ההתייחסויות וההדהוד לנושאים יהודיים בסיפור. מי שהכיר בין הרשקופף ומרקוביץ היה הרב שלמה ריסקין, מנהיג אורתודוקסי ליברלי שהקים קהילה עצומה בבית הכנסת לינקולן סקוור במנהטן לפני שעלה לישראל; מרקוביץ עבד ברובע האופנה היהודי ההיסטורי בניו יורק; שני הוריו של הרשקופף שרדו את אושוויץ; נקודת השבירה בסיפור מגיעה כשמרקוביץ מקיים בר מצווה שנייה, וכך הלאה.
אבל בראיונות שהעניקו השבוע, אמרו מרקוביץ ונוסרה ל'ג'ואיש וויק' כי הם אינם רואים פה סיפור ייחודי על הקהילה היהודית. הם גם לא חושבים שרבנים שהכירו את שני גיבורי הסיפור, והגיעו למסיבות בבית בהמפטונס, נושאים באחריות כלשהי למה שקרה.
מרקוביץ סיפר שהרשקופף התקרב לרבנים בולטים מאותן סיבות שהוא ניסה כל הזמן להצטלם עם שחקנים: היה לק קיבעון לסלבריטאים. שלא לדבר על כך שרבנים היו גם מקור נוח להפניית מטופלים אליו.
"שיטת הפעולה שלו הייתה לטפח מערכות יחסים עם הרבנים של ניו יורק – לא רק של מנהטן, אלא גם ברוקלין, כל מקום, קווינס, מה שתרצה – והם היו מפנים אליו מטופלים", אמר מרקוביץ, כיום בן 79. "הוא היה לקקן, הוא אהב את הרבנים".
ולגבי הרבנים הוסיף מרקוביץ, "הוא בגד באנשים האלה. זוהי בגידה רצינית. הם בטחו בו. הם הפנו אליו מטופלים, הם סמכו עליו שיעשה את הדבר הנכון ויעזור לאנשים, ומה הוא עושה? הוא פגע באנשים".
בשנות ה-80׳, הורה הרשקופף למרקוביץ להקים קרן פילנתרופית בשם 'קרן ירון'. מימונה של הקרן היה בעיקר מכספו של מרקוביץ, אך הרשקופף שימש בה כנשיא. מסמכי המס של 'ירון' מאפשרים הצצה לאופן שבו השתמש הרשקופף בכספו של המטופל שלו כדי להתחנף ולהשיג טובות הנאה ממוסדות אורתודוקסים בולטים באזור.
המסמכים של 'ירון' משנת 2003, לדוגמה, מפרטים תרומות בסך 1,000$ או יותר לבית הכנסת לינקולן סקוור של הרב ריסקין וכן לבית הכנסת 'פארק איסט', לבית הספר רמז, לבית הכנסת 'המפטונס' ולקרן להבנה אתנית (FFEU) בניהולו של הרב מארק שנייר. לינקולן סקוור, פארק איסט, בית הכנסת המפטונס ורמז קיבלו כל אחד לפחות 1,800$ מהקרן גם בשנת 2006. כל המוסדות האלה נוהלו על ידי רבנים אורתודוקסים משפיעים.
כמה רבנים שניהלו קשרים עם הרשקופף שומרים על שתיקה מאז שהתפרסם ההסכת שחשף את ההתנהגות הפסולה שלו. ריסקין אמר ל-JTA ש"אין לו זיכרונות, מחשבות או תובנות בעניין". הרב חסקל לוקשטיין, מייסד בית הספר רמז, ושנייר, שגם מנהל את בית הכנסת המפטונס, לא הגיבו השבוע לבקשות לתגובה בנושא.
הרב יוסף טלושקין, שכותב על מוסר וערכים יהודיים, וציטט בספריו את הרשקופף בספריו כסמכות בתחום בריאות הנפש, אמר ל-JTA השבוע כי הרשקופף 'הוא חבר שלי' וכי אין לו תגובה על ההאשמות נגדו.
אבל נוסרה, כתב ובעל טור לשעבר ב'ניו יורק טיימס', אמר כי הרבנים לא ידעו על מעשיו של חברם.
"רובם לא ידעו על אייק כמי שמפעיל מניפולציות על מטופלים", אמר נוסרה. "הוא לא חשף את זה. אלא אם היית חלק מהמעגל הפנימי של מטופליו, לא ידעת שאייק עושה את הדברים האלה. אם הם שאלו אותו על הבית, הוא נהג לומר 'קנינו אותו עבור החברה'.
אחד האתרים היהודיים שנתנו להרשקופף במה היה ה'ג'ואיש וויק' בניו יורק. לאור התנהגותו הפסולה, מתלווה לחלק מהטורים שלו צליל של אירוניה, כמו טור שבו הוא מדגיש את הצורך של הורים להפריד את עצמם מילדיהם הנשואים כדי שהזוג הצעיר יוכל ליצור בית חדש. הרשקופף ייעץ לכאורה להורים לנתק קשרים עם משפחותיהם, וחלקם הפכו מנוכּרים לקרובי משפחתם בעצתו. בעת ובעונה אחת הוא התנגד לניסיונותיו של מרקוביץ לנתק את קשריו עימו.
ההתאהבות שלו בידוענים נוכחת גם בכל הטורים שלו, ובהם אחד שבו הוא כותב כי בין המוזמנים לביתו לליל הסדר גם "סופרים של רבי מכר, שפים שזכו לכוכבי מישלן, שחקנים מפורסמים, ידועני ספורט, כוכבי רוק ועוד".
קטעים אחרים, שנכתבו אחרי שמרקוביץ שם קץ למערכת היחסים ביניהם בשנת 2010, נשמעים כמעט כמו חשבון נפש. באחד הקטעים שפורסם בשנת 2013, מתאר הרשקופף את מלכודות הפסיכיאטריה. "כשנדמה לנו שאנחנו הטובים ביותר, כשאנחנו מאבדים את הענווה, זו בדיוק הנקודה שכרופאים או כהורים אנחנו הופכים לפגיעים ביותר לטעויות קטסטרופליות אמיתיות", כתב.
גארי רוזנבלט, שהיה המו"ל והעורך של ה'ג'ואיש וויק' כשהרשקופף כתב את טוריו, אמר כי לא ידע על התנהגותו הפסולה של הרשקופף בזמנו, וכי אין לא תגובה נוספת.
נוסרה אמר כי במובן מסוים, הרשקופף הצליח לנצל את הרשת הקהילתית של ה'ניו יורק ג'ואיש וויק' כדי למשוך אנשים, באופן המזכיר את ברני מיידוף, שנודע לשמצה כנוכל פיננסי שגזל מארגונים ומאנשים יהודיים מיליארדי דולרים בהונאת פונזי. עם זאת, הוסיף נוסרה, בהתחשב בגודל ובהיקף פשעיו של מיידוף, אין להשוות בין שני האנשים.
"ככל שהסיפור התרחב ואני למדתי יותר, בהחלט התחלתי לראות זאת כסוג של – איך קראו למה שעשה מיידוף? – פשע המבוסס על קרבה", אמר נוסרה. מצאתי הרבה אנשים שהיו קורבנות של אייק בצורה זו או אחרת, וכולם היו יהודים. רבים מהם היו ילדים של ניצולי שואה, כי הוא היה כזה".
כשהתבקש להרחיב על ההשוואה למיידוף, נוסרה אמר כי "מיידוף פעל בקנה מידה גדול בהרבה מאייק. אתה יודע, אייק תמרן וניצל אנשים רק מפני שהוא יכול. ברב המקרים לא היה מעורב כסף".
במהלך התחקיר על הפרשה, חשש נוסרה שכעיתונאי לא יהודי החושף שערורייה בקרב הקהילה היהודית, הוא יואשם באנטישמיות. אבל, לדבריו, "האדם היחיד שאי פעם הטיח בו את ההאשמה הזו, היה אייק".
הרשקופף לא השיב לבקשה להגיב. בשנת 2019, הוא אמר ל-JTA כי "90% מההסכת שקרי או הוצא מהקשרו", טענה שנוסרה מכחיש בתוקף.
הסדרה "השרינק" מרבה לעסוק בסביבה היהודית בה מתרחש הסיפור. בפרק הראשון, רבנים זוכים לאזכורים רבים (אם כי השמות משתנים) והרשקופף מדבר על הוריו ששרדו את השואה. הפרק השני נפתח בסצנת פלאשבק מבר המצווה של מרקוביץ.
היהדות זוכה להדגשה למרות העובדה ששניים משלושת הכוכבים בסדרה אינם יהודים: פארל וקתרין האן, המגלמת את אחותו של מרקוביץ. (ראד הוא יהודי). האן גילמה סדרת תפקידים יהודיים על המסך והיא מגלמת באופן משכנע דמות של אם חד הורית יהודיה כנה וישירה – שנשמעת לפעמים כמו סוזי אסמן בסדרת הטלוויזיה "תרגיע".
פארל, שהמבטא הניו יורקי שלו עולה ודועך לסירוגין, אינו עקבי במיוחד. אך מרקוביץ מרוצה מהופעתו של השחקן. מאוחר יותר בסדרה, אומר מרקוביץ, פארל מצדיק את עצמו היטב כשהוא אומר את הברכות לפני הקריאה בתורה בבית הכנסת, אם כי מרקוביץ ציין שהיה מעדיף תסריט שבו פארל אינו אומר במפורש את שמו של אלוהים.
מרקוביץ אומר שהרעיון שרק יהודים צריכים לגלם דמויות של יהודים הוא 'נארישקייט', המונח ביידיש לשטויות. נוסרה מסכים.
"אני חושב שזה טיפשי", אמר נוסרה. "שחקנים קתולים צריכים לגלם דמויות קתוליות? נו באמת. אני חושב שזה טיפשי. ודרך אגב, אני חייב לומר שהעברית של קתרין האן הייתה די טובה בסדרה".
ואיך מתמודד מרקוביץ עם צפייה בטראומה שלו כשהיא משוחזרת בטלוויזיה, שנתיים אחרי שסיפורו הגיע לראש טבלת ההסכתים? הוא אומר שלא אכפת לו. הרשקופף שלט בחייו במשך 30 שנה. עכשיו, הוא אומר, הוא ממשיך בחייו.
"הדבר הזה הסתיים לפני 11 שנים" ,הוא אמר. "התגברתי על הבחור הזה. אני לא מסתובב עם משהו על הכתפיים, שאומר לי תיזהר פה, ותיזהר שם. הוא כבר לא שולט בחיי".
"אני אף פעם לא אלך לפסיכיאטר שוב. אני לא זקוק לזה. אמרתי לך, אני בחור שמח", הוא הוסיף.
