(ניו יורק ג'ואיש וויק באמצעות JTA) – במשך רוב חייה, בילתה הפסנתרנית המקצועית נאוה פרלמן פרוֹסט לפחות חלק מכל יום באימוני נגינה כהכנה להופעה קרובה. אולם כשניחתה מגפת הקורונה במארס 2020, המוזיקה חדלה. אולמות הקונצרטים נסגרו. הרסיטלים בוטלו.
בהתחלה, חשבה פרוסט בת ה-51 על התרוקנות לוח ההופעות שלה כעל "רגע טוב לטעון מחדש את המצברים שלי", היא סיפרה בראיון. לא עלה על דעתה שעם חלוף החודשים, הקריירה שלה תעבור תפנית חדה.
פרוסט, ילדה שגדלה באַפֵּר וֶסט סַייד היוקרתי בניו יורק, נולדה למשפחה מוזיקלית. בעצם, כשאבא שלך הוא הכנר הוירטואוז העולמי יצחק פרלמן, המוזיקה היא דרך חיים. פרוסט החלה ללמוד פסנתר כשהייתה בת 6 והופיעה באופן מקצועי לראשונה בהיותה בת 15. כאשר החלו הסגרים בשל המגפה, כבר היו מאחוריה 35 שנות עבודה כמוזיקאית.
אך פרוסט מצטיינת גם בבישול ובאפייה, ואת שני הדברים האלה עשתה בהתלהבות בעבור בעלה, ארבעת ילדיה, משפחתה המורחבת וחבריה. כשהמציאות שהכתיבה המגפה הפכה לשיגרה והחודשים נקפו, מצאה פרוסט את עצמה עוסקת באובססיביות, לא כל כך במוזיקה – אלא בזיגוג בקרם חמאה.
פרוסט סיפרה שאינה יכולה להפסיק לחשוב על דרכים יצירתיות להשתמש בקרם חמאה כדי לקשט את המאפים שהכינה. יום אחר יום נשאבה אל המטבח והמאפים שהוציאה תחת ידיה הלכו ונהיו מורכבים יותר, יפים יותר, ולא פעם – מעוררי תדהמה.
"האמנותיות שהפגינה כמוזיקאית תורגמה ליופי של המאפים שהכינה", אמרה גיסתה סטפני פרלמן. "לא רק בטעם שלהם – הם היו מעולים – אלא גם במראה שלהם".
פרלמן – יחד עם חברים ובני משפחה נוספים – האיצו בפרוסט לנסות למכור את יצירותיה. אך היא התלבטה. ניו יורק, שיש בה כבר מגוון רחב של מאפיות מן השורה הראשונה, לא זקוקה לעוד קונדיטורית, היא אמרה.
אלא שאף אחד אחר בעיר הגדולה הזו לא קישט עוגות יפה כמוה. "יוצא מגדר הרגיל", תיארה דורי גרינספן, הקונדיטורית המפורסמת ומחברת ספר הבישול זוכה פרס ג'יימס בירד, את עבודתה של פרוסט. "מה שהיא עושה הוא מיזוג פלאי של אהבה עזה לאמנות שלה, מיומנות טכנית וסקרנות ללא גבולות", אמרה גרינספן.
העוגות של פרוסט מעוטרות בקישוטים מהעולם הבוטני, שנראים כל כך מציאותיים עד שהמביט בהם יכול להישבע שלפניו פרחים רעננים. היא ידועה בעיקר ב"זרי" הקאפקייקס שלה – צרורות של קאפקייקס המכוסות בפרחי קרם חמאה בצבעים עשירים, המוגשים כאילו היו סידורי פרחים מהודרים.
אבל זה לא הכול: כמחווה, אולי, לתואר האקדמי שלה בהיסטוריה של האמנות מאוניברסיטת בראון, פרוסט גם נהנית לשחזר יצירות אמנות בקרם חמאה. לאחרונה היא יצרה עוגת קאסה אזול (Casa Azul), בהשראת ביתה של האמנית פרידה קאלו במקסיקו סיטי, שצבעו כחול קובלט.
בתה, סיפרה פרוסט, היא שהכתירה את הקונדיטוריה הטרייה בשמה: Frosted by Navah. בתחילה, היא מכרה את עוגותיה רק לקבוצת חברים ובני משפחה מסורים. אך השמועה פשטה מעבר לגרעין הקטן הזה, והאינסטגרם האיץ את העניינים עוד יותר. אז הקימה פרוסט אתר אינטרנט, והעסק החל לפרוח כבר בדצמבר 2020, פחות משמונה חודשים לאחר שהחלה לאפות ולזגג בקביעות.
אחת מלקוחותיה, אולריקה סיטרון, סיפרה שכדי לחגוג את סיום לימודיהם של בנה וחברתו בבית הספר לעסקים, הזמינה לכבודם שתי עוגות: האחת יצירה בטעם בננה, והשנייה בטעם שוקולד-פטל ללא חלב. "העוגה שמקבלים יפה כמו בתמונה", אמרה. "את מקבלת בדיוק מה שרואים באינסטגרם".
אמנם "התפנית" שלה – כפי שמתארת פרוסט את שינוי הקריירה שעשתה – נראית אולי חריגה, אך פרוסט רואה דברים משותפים לנגינה בפסנתר ולעיטור עוגות. שתי צורות האמנות מצריכות עבודת ידיים מורכבת. הנגינה בפסנתר במשך שנים רבות כל כך הביאה את זריזות ידיה ואת השליטה בהן לשלמות, וזה מה שמאפשר לה כעת לעצב את דוגמאות הפרחים המדוייקות שלה.
וישנה גם הפרשנות שהיא מביאה לשני התחומים. "אני יכולה לנגן את אותה סונטה של בטהובן 10 פעמים, אבל בכל פעם אני מנגנת אותה קצת שונה מאשר בפעם הקודמת משום שאני לא מכונה", אמרה. "יכול לעלות בראשי משהו שלא עלה בפעמים האחרות שבהן ביצעתי את אותה יצירה. כך גם לגבי העוגות שלי. אני לא עושה העתקים בנייר קופי. העבודה שלי היא יותר אמנות מאשר מדע. אף אחד מהתוצרים לא ניתן לשיבוט".
איך הגיבו הוריה לשינוי בקריירה שלה? "ההורים שלי חושבים שזה נהדר", אמרה. "הם מאוד תומכים. מה שהפתיע אותם בעניין קריירת האפייה שלי היה החלק הדקורטיבי כל כך, שלא היה דבר רגיל אצלי עד לנקודת הזמן הזו".
לאחרונה, לכבוד יום הולדתו של אביה, היא הכינה לו עוגת יומולדת מיוחדת – ולא, היא לא הייתה בצורת כינור. הממתק האהוב על אביה הוא קיט-קט, ולכן הכינה עוגה יפהפיה מעוטרת בפרחים ובתוכה הפתעה: בין העוגה לקרם, היו שכבות של אצבעות קיט-קט.
מתי תפסיק לאפות ותחזור לקריירה המוזיקלית שלה? "אני לא מופיעה יותר", אמרה פרוסט. "אני מנסה לסדר את הכול בראש, מנסה לא לרוץ יותר מדי קדימה. אני כל כך נהנית שקשה לחשוב על לעזוב את זה. אבל אי אפשר לדעת".
עד אז, תמצאו אותה מנגנת רק קונצ'רטי לקרם.
