(JTA) – סקר רחב היקף שנערך במהלך השנה שחלפה מצא כי אף על פי שאמריקנים צעירים דוחים את הדת המאורגנת המסורתית, הם עדיין נמשכים לאמונה ולרוחניות, בהגדרתן הרחבה.
סוקרי מכון המחקר ספּרינגטַייד, ארגון המוקדש למחקר בנושא "החיים הפנימיים והחיצוניים" של צעירים, אומרים כי הסקר שלהם, שבו השתתפו יותר מ-10,000 אמריקנים בני 13 עד 25, הוא חסר תקדים בגודלו ובהיקפו. הם גם אמרו שהמשיבים היהודים – 215 בסך הכול, מדגם שאת גודלו הגדירו כבעל מובהקות סטטיסטית – נראים כמי שחייהם הדתיים והרוחניים משגשגים פחות מכולם.
התוצאות בקרב היהודים מאששות כמה תפיסות הרווחות בציבור על יהודי דור ה-Z באמריקה ומאתגרות אחרות. הן גם מעלות את השאלה הנשאלת מזה זמן רב לגבי מידת החשיבות שניתן לייחס לסקרים הבוחנים קבוצות קטנות של יהודים בארה״ב.
קשה לחקור השוואות בין יהודים לקבוצות דתיות אחרות משום שיש כאלה המזדהים כיהודים בתרבותם אך לא בדתם, אומר ריצ'רד פְלוֹרי, סוציולוג המשמש כמנכ"ל המרכז לדת ולתרבות אזרחית באוניברסיטה של דרום קליפורניה.
"אדם יכול לומר: 'אני אתאיסט, אבל אני יהודי'", אמר פלורי. "נו, אז מה עושים עם זה? זו בעיה".
חוקרי ספרינגטייד בחרו למיין את משיבי הסקר למגוון רחב של קטגוריות: יהודים מופיעים לצד זהויות דתיות אחרות וגם לצד אגנוסטי, אתאיסט, "שום דבר מסויים" או "משהו אחר".
המשיבים שהזדהו כיהודים התבלטו לעומת עמיתיהם מ"דתות עיקריות אחרות" – נוצרים פרוטסטנטים, קתולים, מוסלמים, בודהיסטים והינדים – בכמה היבטים. יהודים צעירים, יותר מחברי כל קבוצה אחרת, אמרו שהם "לא משגשגים" ביחסיהם עם חבריהם, משפחתם, מוריהם, או מבוגרים אחרים שהם בוטחים בהם. כך היה גם כאשר נשאלו על אודות בריאותם הגופנית, בריאותם הנפשית, חייהם החברתיים והמקוונים ו"חיי האמונה" שלהם.
שיעורם של היהודים הצעירים שדחו את המשפט, "באופן כללי, אני מרגיש מאוד חיובי לגבי עצמי", היה גבוה יותר מאשר של בני דתות אחרות.
זאת ועוד, כ-40% מן היהודים האמריקנים הצעירים במחקר, השיעור הגבוה ביותר בין הדתות העיקריות, אמרו שהם אינם זקוקים "לקהילה רוחנית" – ממצא שצפוי לעורר בהלה בקרב מנהיגי הקהילה שעדיין מאמינים כי ניתן להגדיל את מעורבותם של היהודים הצעירים בבתי הכנסת ובמוסדות יהודיים אחרים.
"זו צריכה להיות קריאה השכמה לבעלי תפקידים המטפלים ביהודים צעירים, כולל מורים, מעסיקים, מאמנים, ובמיוחד ראשי בתי הכנסת", אמר מנכ"ל ספרינגטייד ג'וש פַּקַרד. "יש צורך אמיתי והזדמנות להתחיל להוביל באמצעות מערכות יחסים שיסייעו ליהודים צעירים לשגשג".
אולם האם יהודים באמת שונים כל כך ממקביליהם בקבוצות הדתיות האחרות? השאלות בסקר ספרינגטייד על "חיי האמונה" ועל "קהילת האמונה" אולי לא שיקפו את אופני המעורבות הדתית הקיימים אצל יהודים מדור ה-Z, או אצל הוריהם, אמרה רונית שטאהל, מרצה באוניברסיטה של קליפורניה בברקלי החוקרת את ההיסטוריה של העת האחרונה וחברה במרכז לחקר הדת ולמרכז ללימודים יהודיים של האוניברסיטה.
"זה נשמע לי כשפה נוצרית מאוד", אמרה שטאהל. "אם תשאלו צעירים יהודיים על מערכת היחסים שלהם עם הקהילה היהודית, תקבלו תשובה שונה מאוד מאשר אם תשאלו אותם על מערכת היחסים שלהם עם קהילת האמונה שלהם, משום שיהודים בדרך כלל לא מדברים על החיים היהודיים כעל להיות חלק מקהילת אמונה".
מקובל יותר שסקרים על מעורבות ועמדות של יהודים מתמקדים במדדים פחות פתוחים לפרשנות, כגון השתייכות לבית כנסת ותדירות קיומם של מנהגים מסויימים. כך הדבר בסקרים שערך מכון המחקר פּיוּ, שהאחרון שבהם שהתמקד ביהודים התפרסם מוקדם יותר השנה ומצא גם הוא ראיה לירידה במעורבות המוסדית בקרב יהודים צעירים.
ספרינגטייד נוקט גישה מחקרית אחרת מזו של מכון פיו. לדברי פקרד, הארגון מנסה להבין ולתמוך בצעירים בשעה שהם "מתעמקים בשאלות הגדולות ביותר בחיים" כגון "מדוע אני כאן? איך עליי לחיות? מה יקרה כשאמות?"
מכון ספרינגטייד, שהוקם ב-2019, פועל בתוך המשרדים של הוצאה לאור קתולית ללא מטרת רווח הקרויה יוזמות החינוך והמחקר ע"ש לַסַליאן, אך שני הגופים עצמאיים זה מזה, ולספרינגטייד התחייבות לחקור צעירים מנקודת מבט נטולת השתייכות דתית.
פקרד מכיר בכך שקיים קושי למצוא שפה אוניברסלית שתתאים לנשאלים בני כל הדתות, אבל אמר שהסקר שאל שאלות בדרכים רבות כדי ללכוד את זוויות הראייה השונות. הוא גם ציין שספרינגטייד מסתמכת על חבר יועצים הכולל נציגים ממסורות רבות וביניהן יהדות.
"אפילו בעזרת כל זה, עדיין קשה למצוא שפה ומושגים שהם נגישים לצעירים, במונחים רחבים", אמר פקרד. "השפה המובנת למוסלמים צעירים לא תמיד מדברת אל נוצרים או יהודים, ואותם 40% כמעט מן הצעירים שאינם משוייכים אולי לא מבינים שפה דתית כמעט בכלל".
הוא אמר שצוותו פתוח לתיקונים בשיטות הסקר והוסיף כי בשנה הבאה מקווה הארגון לערוך מחקר ארצי שיתמקד כל כולו ביהודים צעירים.
אם יעשה זאת, מדדים אחרים מרמזים כי ייתכן מאוד שיגיע למסקנות דומות.
פלורי, הסוציולוג מאוניברסיטת דרום קליפורניה, אמר שממצאי ספרינגטייד תואמים את מה שכבר ידוע היטב בתחומו. הוא מתייחס לעבודה של הסקר הארצי על צעירים ודת שפירסמה אוניברסיטת נוטרדם ולספרו שלו שראה אור בשנה שעברה, "אלוהים בכיס האחורי: דת ורוחניות בחייהם של מבוגרים בהתהוות", המבוסס על עשור של מחקר.
"אין כל הפתעה באף אחד מן הנתונים המראים כי צעירים באשר הם מתרחקים מן הדת הממוסדת", אמר פלורי. "אני יכול לומר מהן הקבוצות שמצבן אינו מזהיר: יהודים, פרוטסטנטים מהזרם המרכזי וקתולים. מצבם של אלה הוא הגרוע ביותר".
סוללת הארגונים היהודיים המבקשים לעורר בני נוער וצעירים יהודים למעורבות גדולה ומגוונת, החל מארגונים ותיקים עם נוכחות בקמפוסי המכללות כדוגמת הלל וחב"ד, ועד למודלים חדשים יותר כמו "בית מוישה", המפעיל רשת עולמית של בתים המשמשים כמרכזים קהילתיים, ויוזמות חדשניות כגון GatherDC, שזה עתה קיבלה מענק בסך מיליון וחצי דולר כדי להרחיב את פעילותה במה שנקרא "יהדות של יחסים" לכלל ארה״ב.
ראשיהם של כמה וכמה ארגונים דתיים שבחנו את המספרים של ספרינגטייד אמרו שאינם בטוחים עד כמה ניתן להתייחס לנתונים ברצינות, ודיברו באופטימיות על הסיכוי לעורר מעורבות אצל יהודים צעירים.
דיויד סיגילמן, מנכ"ל בית מוישה, ראה את חצי הכוס המלאה כשקרא כי אצל 41% מן המשיבים היהודים חיי האמונה אינם משגשגים. המשמעות היא שאצל 59% הם כן.
"כשאנו צופים קדימה אל העתיד, ומשקיעים בקבוצה הדמוגרפית הזו, איננו מתחילים כאן עם מיעוט, אנחנו מתחילים עם הרוב, שאותו אנחנו רוצים לראות גדל", אמר.
ומנקודת המבט של חב"ד, המספרים אינם משקפים בדיוק את מידת העניין שהם רואים במכללות.
"אנו רואים גל של צעירים יהודים בקמפוס המשוועים לקהילה, לחיים יהודיים ולמעורבות", אמר הרב יוסי גורדון, מנכ"ל ארגון הקמפוסים של חב"ד. "הם מחפשים דרכים משמעותיות לבנות את הזהות היהודית האותנטית העצמית שלהם".
אך ישנם בעולם היהודי מי שרואים בגישה של ספרינגטייד שינוי מרענן ורלוונטי למצבה של הקהילה היהודית האמריקנית. הרב ג'וש פייגלסון, העומד בראש המכון לרוחניות יהודית, אמר כי העובדה ששפת הסקר בעניין אמונה ורוחניות נראית זרה לתרבות היהודית היא משורשי הבעיה עמה מתמודדים יהודים צעירים.
"מסיבות רבות, התחמקה הקהילה היהודית האמריקנית משפה רוחנית גלויה", אמר פייגלסון. "איננו מדברים על נוכחות אלוהים בחיינו או מציעים מילות ברכה זה לזה בלי להרגיש מבוכה מסויימת. יש לזה מתאם עם הרגשה של ניכור וזה לא מפתיע אותי".
כסוציולוגית יישומית, טוֹבּין בֶּלזֶר עורכת מחקרים והערכות בכל רחבי העולם היהודי. ממצאיהם, המבוססים על כמה וכמה מחקרים העוסקים בנקודות המבט של צעירים יהודים ובחוויותיהם, מרמזים כי קבוצה דמוגרפית זו אינה מנוכרת ללא תקנה.
"צעירים לאו דווקא מתעניינים ברבנים המטיפים ממרומי הבימה", אמרה. "הם רוצים מישהו אמיתי ונגיש ואותנטי, שיהיה לו קשר אמיתי איתם. ובנוסף לכך, הם לא מחפשים בדרך כלל קהילה אחת שבה יוכלו להיות מעורבים באופן מלא, אלא מחפשים מגוון של אפשרויות שונות".
