ברלין (JTA) — הטי ברג אינה נלהבת לדבר על עצמה, אבל סיפורה מהדהד את זה של יהודים רבים שנולדו בצל השואה.
ברג נולדה בהאג, ומשפחתה, כמו רבות מהמשפחות היהודיות בהולנד של אותם ימים, לא הדגישה את זהותם היהודית. זה לא משום שהתביישו ביהדותם, הסבירה ברג, אלא משום שרצו להיראות כהולנדים לכל דבר.
עם השנים, ברג הצעירה החלה לגלות עניין במורשת היהודית שלה, החליטה ללמוד יידיש ועברית, ואף נסעה לישראל לעתים תכופות כדי לבקר בני משפחתה.
כיום, ברג בת ה-58 היא המנהלת החדשה של אחד המוזיאונים היהודיים החשובים באירופה, ואולי בעולם כולו: המוזיאון היהודי בברלין, שבו היא משיקה כעת תערוכת חדשנית ומקיפה שכותרתה חיים יהודיים בגרמניה: עבר והוווה.
קודמה בתפקיד, פטר שפר, התפטר מתפקידו בעקבות ציוץ שעורר סערה.
בחודש מאי, לאחר שהפרלמנט הגרמני הכריז כי תנועת ה-BDS היא ארגון אנטישמי, צייץ המוזיאון ביקורת נגד ההחלטה, טען שהיא לא דמוקרטית, ושיתף מאמר שבו הביעו מספר חוקרים יהודים עמדה דומה. הציוץ הוביל לקריאות לפיטוריו של שפר ופתח ויכוח בשאלת תפקידו של המוזיאון היהודי בדיונים ציבוריים מסוג זה.
חודש אחר כך הגיש שפר את מכתב התפטרותו, "כדי למנוע נזק נוסף", כדבריו.
ברג נכנסה לתפקיד הטעון הזה, לאחר שבשלושים השנים האחרונות שימשה אוצרת ומנהלת במוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם. היא החלה את דרכה שם כמתמחה. כעת מתמקדת ברג בהחזרת המוזיאון בברלין לפעילות רגילה, לאחר שסגר את שעריו באמצע מארס בגלל התפרצות נגיף הקורונה.
התערוכה החדשה משתרעת על כ-3500 מ"ר, ומתמקדת בהיסטוריה ובתרבות היהודית בגרמניה. היא מחולקת לחמישה פרקים היסטוריים, החל מהחיים היהודיים באשכנז (שמו הקדום של חבל הריין בגרמניה). התערוכה מתחקה אחר תנועת ההשכלה והתקופה הנאצית וממשיכה משם גם לתקופה שאחרי 1945, בדגש על השבת רכוש, על יחסי הקהילה הגרמנית לישראל ועל ההגירה המחודשת מארצות דוברות רוסית.
בראיון ל-JTA, משוחחת ברג על החזון שלה למוזיאון ועל החיים היהודיים בגרמניה של ימינו.
JTA: אני סקרן ללמוד יותר על החיים היהודיים שלך בצעירותך. מה משך אותך ללמוד עברית ויידיש?
ברג: גדלתי בבית חילוני. זה היה בית הומניסטי מאוד, מעורב מאוד פוליטית. הוא לא היה בית דתי בכלל, אף שלא אכלנו חזיר וכן אכלנו מצה, רק לא בפסח אלא בחג הפסחא.
כשהייתי בת 14, החלטתי ללמוד שיעורים פרטיים בעברית כי רציתי לנסוע לבקר את המשפחה שלנו בישראל. מאז שמלאו לי 16, נסעתי לישראל כמעט כל שנה.
כשהתגוררתי בלונדון, התחלתי ללכת לבית כנסת. וכשחזרתי לאמסטרדם, הצטרפתי לקהילה היהודית.
מנין העניין הפתאומי הזה בבית הכנסת, כמי שגדלה בבית חילוני?
כל מה שהיה קשור ליהדות ולעצם היותנו יהודים היה טעון מאוד בגלל כובד משקלה של השואה. יהודים רבים בהולנד רצו להתרחק מהעבר הכואב מבלי להכחיש את יהדותם, אבל גם בלי לעשות איתה שום דבר פעיל מדי, לפחות לא באדיקות רבה.
בשנות השמונים, החל פתאום גל של ילדים לניצולי שואה שיצאו לחפש לעצמם את אותה תרבות ואת אותה הדת. הם שאלו את עצמם מהי היהדות ומה זה להיות יהודי, הדבר הזה שבשמו נהרגו רבים כל כך מבני משפחתם? בטוח היה שם משהו רב משמעות.
איך החלטת להפוך את זה לקריירה?
זו לא הייתה החלטה שקיבלתי מראש. זה היה צירוף מקרים, עניין של מזל. אבל כדי להתחקות אחרי אותה היסטוריה משפחתית, כדי ללמוד את נושא השבת הרכוש, המוזיאון היהודי באמסטרדם היה המקום המושלם. במובן זה, הוא גם טיפח מאוד את הסקרנות שלי. הזהות היהודית שלי מוצאת את ביטויה גם בעבודה שלי, והיא ניזונה ממנה. זו דרך אינטנסיבית מאוד להתמודד עם התרבות, הדת וההיסטוריה של העם היהודי.
מה גרם לך לקבל על עצמך את המשרה בברלין, אחרי תקופה כה ארוכה באמסטרדם?
המוסד הזה הוא המוזיאון היהודי הגדול והחשוב ביותר באירופה. יש לו משמעות מיוחדת בחברה הגרמנית, והוא משמש מרחב רלוונטי לדיון בנושאים אקטואליים. זה מה שהופך את העבודה כאן לאתגר מעניין במיוחד, אבל גם לכבוד גדול לנהל מוסד שכזה.
מה לדעתך מצב הדיאלוג הנוכחי בנושאים יהודיים בגרמניה?
ברלין היא המקום שבו צמחה תנועת ההשכלה היהודית, מקום שבו התקיים הניסוי הגדול ביותר בהסתגלות תרבותית, ובימי רפובליקת ויימאר, גם המקום שבו התרחשה סימביוזה מדהימה בין היהודים לבין גרמניה, בעיקר בחיי התרבות. כמובן שזה גם המקום שבו נולד והוצא אל הפועל 'הפתרון הסופי'. ברלין עמדה במרכז לאורך כל התקופה הנאצית.
לאחר המלחמה, זה הפך להיות גם המקום שבו התקיים הרבה מאוד משימור הזיכרון ומתהליך ההתמודדות עם העבר של הגרמנים.
גם היום ישנם, מצד אחד, ביטויים אלימים מאוד של אנטישמיות. אבל מצד שני, ישנה תחייה של החיים היהודיים על כל קשת הגוונים המדהימה שלהם, שמוצאת את ביטויה בחיי דת וחברה מכל הסוגים. אז הרבה דברים קורים כאן בברלין, כי זו עיר שמושכת יהודים מכל מקום אפשרי, ויש להם רעיונות חדשים, וזה מה שהופך את העיר למקום מרגש לחיות בו. בדיוק לזה אני רוצה שהמוזיאון יעניק במה — לכל אותם רעיונות חדשים ויוזמות חדשות.
האם את מתקשה לדון בנושא תנועת BDS, ישראל והאנטישמיות בגרמניה?
זו השאלה ששואלים אותי יותר מכל, אבל אני המנהלת של אחד המוזיאונים היהודיים הגדולים והמעניינים ביותר, ויש עוד כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם בתחום התרבות היהודית עצמה והמגוון העצום של חיים יהודיים בברלין ובגרמניה כולה. אנחנו לא מתמקדים במה שמתרחש במזרח התיכון ובישראל. אנחנו פה. אנחנו עוסקים בהיסטוריה ובתרבות של העם היהודי בגרמניה, בעבר ובהווה; בדינמיקה שקיימת בחברה הגרמנית, בין יהודים ללא יהודים. אני חושבת שאלו הנושאים שצריכים להעסיק אותנו.
בתערוכת הקבע החדשה שלנו, האנטישמיות היא נושא לדיון, ואנחנו עוסקים בין השאר גם בשאלה איך מתמודדים איתה היום, כי מטבע הדברים מדובר בנושאים חשובים מאוד. יש לנו, לדוגמה, 'חדר עימותים' שבו מתנהלים דיונים על אנטישמיות, ואנחנו מציעים גם תוכנית חינוכית סביב הנושא. אנחנו רוצים שאנשים יחשבו על הנושאים האלה בעצמם. מהי אנטישמיות? היכן היא מתחילה?
מה דעתך האישית על תנועת BDS?
כמעט בכל ריאיון אמרתי שאני דוחה את הרעיונות של תנועת ה-BDS, משום שהיא לא רק מבקשת להחרים את מדינת ישראל, אלא גם את כל האמנים ואנשי האקדמיה של ישראל. אני לא מאמינה שזה יכול לקדם שום דיון.
מהי התוכנית שלך עבור המוזיאון?
לדעתי, הדבר החשוב ביותר הוא שהמוזיאון היהודי בברלין יהיה מקום ליהודים וללא יהודים כאחד, משום שההיסטוריה היהודית של גרמניה היא היסטוריה משותפת. עד עכשיו, אחוז משמעותי מכלל המבקרים, 75 אחוז, הגיע מארצות אחרות, וזה נפלא. ואני באמת מקווה שבעתיד הקרוב הם יוכלו לחזור ולבקר כאן במספרים גדולים.
אבל המטרה שלי היא לפנות במיוחד לתושבי ברלין ולגרמנים עצמם, כי אני רוצה שהמוזיאון יהיה מקום רלוונטי מבחינה חברתית, שיהיה לו תפקיד משמעותי בחברה. וכדי להשיג זאת עלינו להגיע אל האנשים שמרכיבים את החברה, כלומר אל כל האנשים שחיים היום בגרמניה. במיוחד בגלל כל אותם נושאים שדיברנו עליהם כאן: שייכות והדרה והסתגלות תרבותית ושמירה על זהות וגיוון חברתי ודתי. אלה הנושאים החשובים ביותר בימינו, אך הם היו חשובים גם לאורך ההיסטוריה.
מלבד התערוכה הקבועה, אילו סוגים אחרים של תערוכות יכולים המבקרים לראות כאן?
התערוכה המתחלפת הראשונה שלנו תיפתח בפברואר ותיקרא 'גאולה עכשיו'. זו תהיה תערוכת היחיד הראשונה של יעל ברתנא בגרמניה. היא במקור מישראל, אבל היא מתגוררת זה שנים רבות באמסטרדם, וכיום היא חולקת את זמנה בין ברלין לאמסטרדם. יעל ברתנא היא אחת מאמני המולטימדיה הטובים ביותר והיא מתמקדת בעיקר בנושאים יהודיים. המוזיאון היהודי בברלין גם הזמין ממנה מיצב וידיאו חדש על ברלין, שייקרא 'מלכה גרמניה'.
השנה הבאה היא בעלת חשיבות רבה, כיוון שימלאו 1700 שנה לחיים היהודיים בגרמניה. יום השנה הזה יצוין בשלל דרכים, ובכל רחבי גרמניה. חוץ מזה נחגוג גם 350 שנה לקהילה היהודית בברלין, ואנחנו אישית גם נחגוג את יובל העשרים שלנו בשנה הבאה. לרגל חגיגות 350 השנים ליהדות ברלין, נקיים תערוכה שתוקדש למשה מנדלסון, שהיה כמובן דמות חשובה מאוד לא רק לברלין ולגרמניה אלא ליהדות כולה. ותהיה גם תערוכה של יצירות של הצלם פרדריק ברנר, שהכין פרויקט מיוחד על הנוכחות היהודית בברלין של ימינו.
בהמשך הדרך, אין ספק שנקיים תערוכה גם בנושא החיים היהודיים בגרמניה המזרחית. זה נושא שלא נחקר לעומק.
מה חדש במוזיאון הילדים שנמצא בבנייה בארבע השנים האחרונות?
ב-18 במאי היינו אמורים לפתוח בקול תרועה רמה ובחגיגה גדולה את תערוכת הקבע החדשה שלנו וגם את עולם הילדים במוזיאון היהודי בברלין (ANOHA). מוזיאון הילדים החדש שלנו מספר את סיפור תיבת נח ומתמקד בנושאים כמו קיימות, אקלים, דו קיום, התמודדות עם משאבי הטבע וטיפול בבעלי החיים השונים שצריכים היו לחיות יחדיו בתוך התיבה. אמנים יצרו מחומרים ממוחזרים מעל 150 בעלי חיים. זה מיצג פשוט יפהפה.
מאחר שהוא אינטראקטיבי מאוד ודורש הרבה מגע, עדיין אי אפשר לפתוח אותו, לא לפני נובמבר. אבל זו בהחלט תהיה אטרקציה חדשה ומעניינת בשכונה. המוזיאון יהיה ידידותי מאוד למשפחות ופתוח לכל התרבויות, כך שאני באמת מקווה שיהפוך למרכז חשוב בחיי השכונה.
