(JTA) – כאשר אנה ג׳ונסון חיפשה לפני שלוש שנים בית כנסת להצטרף אליו, היא פנתה לקהילה קונסרבטיבית בלינקולן, נברסקה.
רוב בתי הכנסת היו וודאי מקבלים אותה ואת משפחתה לשורותיהם בשמחה. אבל ג'ונסון, אם לארבעה, בחרה לא למול את שלושת בניה ותהתה שמא זה יעורר בעיה.
בית הכנסת הודיע לג'ונסון שהיא תוכל לרשום את בניה כחברים בבית הכנסת, אך בלי ברית מילה לא יוכלו לקיים בו טקס בר מצווה. החלטה זאת עלתה בקנה אחד עם העמדה שעליה החליטה התנועה הקונסרבטיבית ב–1981, לפיה מותר לקבל כחברים בבית הכנסת משפחות שבניהן לא נימולו, אך לא לערוך להם בר-מצווה.
ג'ונסון חשה שזאת הדרה ולכן משפחתה בחרה בסופו של דבר בבית כנסת רפורמי סמוך.
"אני רוצה להקפיד יותר על המצוות, בקהילה המקפידה עליהן, אבל אני גם רוצה שילדיי יהיו מאושרים ויתקבלו ללא משוא פנים בכל מקום", היא הסבירה.
ארגון חדש שנחנך באחרונה שם לו למטרה להפוך זאת לאפשרי. הקבוצה נקראת "ברוכים" והיא מבקשת לנרמל את ההחלטה לא למול בנים יהודים.
"משפחות המקבלות החלטה כזאת, אסור שיחושו נחותות או שעליהן להסתיר זאת", אמרה ליזה בראוור מוס, נשיאה ומייסדת-שותפה של "ברוכים".
הקבוצה היא, למעשה, המשך לפעילות ציבורית שעושות מוס ושותפתה ליסוד הארגון רבקה וואלד משך שנים למען זכותם של יהודים שלא למול את ילדיהם. מוס יצאה לראשונה כנגד ברית המילה במאמר שכתבה ב–1999 ויחד עם וואלד גיבשו טקס חלופי, "ברית שלום" בספר שיצא לאור ב–2015. באותה שנה הן גם חילקו עלונים בנושא בכינוס של התנועה הרפורמית. וואלד ומוס פירטו בעלונים אלה דרכים שבאמצעותן יוכלו בתי כנסת לגלות פתיחות רבה יותר כלפי משפחות שבחרו להימנע מברית מילה.
"ברוכים" מבוסס על צוות של מתנדבים ובהם ג'ונסון, המשמשת יועצת אסטרטגית לרשתות החברתיות, וכן על מועצה של ארבעה יועצים רבניים. הקבוצה כוללת אנשים בעלי רקע מקצועי בכל הזרמים הלא-אורתודוקסיים של היהדות האמריקנית, כמו גם כמה אנשים שגדלו בקהילה החרדית.
בין יעדי הארגון – עידוד בתי כנסת להצהיר כי יקדמו בברכה משפחות שבהן הבנים אינם נימולים, בדומה ההצהרות שהוציאו ביחס ליהודים שאינם לבנים ויהודים חברי הקהילה הלהט"בית. הם גם מקווים שרבנים יציעו לחברי קהילותיהם טקסים חלופיים ליילודים במקום הברית המקובלת.
"ברית המילה מתוארת כסימן, סימן לברית, כך אני רואה זאת, ויש אפשרויות רבות לסימנים", אמרה הרבה אליס ווכטרמן, מנכ"לית תנועת הרקונסטרוקציה היהודית וחברה במועצה המייעצת הרבנית של "ברוכים". "אני חושבת שאין אופציה לא להכניס את ילדך לבריתו של אברהם אבינו. חובה לעשות זאת, או מן הראוי לעשות כן. אני רוצה להגדיר זאת כמטרה. אבל איך ייעשה הדבר – יש הרבה אפשרויות וכולן טובות".
לא ברור אם השאיפות של "ברוכים" ימצאו אוזן קשבת בקרב הקהילות היהודיות בארה"ב.
לתנועה הרפורמית אין מדיניות מגובשת בשאלה איך להתייחס למשפחות שבניהן אינם נימולים. ראש התנועה, הרב ריק ג'ייקובס הצהיר שברית המילה היא משהו שתנועתו ״תמיד תפעל עבורו", גם אם יש אפשרויות אחרות מקובלות.
"כאחד הטקסים העתיקים ביותר ביהדות אנחנו תמיד נסנגר על ברית המילה ונחנך את קהילתנו לראות את היופי והמשמעות של הטקס", אמר ג'ייקובס. אולם הוא הוסיף: "החיבור לקהילה היהודית יכול ללבוש צורות שונות ואנחנו מבינים שמשפחות מסוימות ויחידים בוחרים שלא לבצע את המילה כחלק מהטקס. יהיה תמיד מקום לכל אחד בקהילה הרפורמית, ואין זה משנה באיזו דרך הם או משפחתם בוחרים לבטא את אמונתם".
הרב אליוט דורף, המומחה הראשי לביו-אתיקה בתנועה הקונסרבטיבית ויו"ר המועצה הגבוהה שלה לענייני הלכה, אומר שאין בהלכה כל בסיס השולל ממי שלא נימול ליטול חלק בחיי הדת היהודית, ובכלל זה לערוך בר-מצווה. אך תנועתו לא יצאה בהצהרה רשמית כלשהי מאז חוות הדעת מ–1981 שבה הוחלט שילדים שלא נימולו לא יוכלו לחגוג את טקס בר המצווה שלהם במסגרת התנועה.
דורף הוסיף שהוא אינו מתכוון לתמוך בהפגנת פתיחות כלפי משפחות שלא מלות את בניהן, כפי שמבקשת תנועת "ברוכים".
"האם אני רוצה לומר בפרהסיה , גם אם זה נכון, שמי שמחלל שבת בציבור יתקבל בברכה בקהילתנו?" אומר דורף. "מובן שיתקבל בברכה אבל איני רוצה לומר קבל עם ועדה שטוב לחלל שבת".
אחד הרבנים הקונסרבטיביים מאזור סן פרנסיסקו שביקש שלא להזדהות בשמו מחשש שיהפוך למטרה למסרי שנאה, סיפר שסירב לקבל לבית הכנסת שלו, שבראשו הוא עומד 20 שנה, כחצי תריסר משפחות שלא מלו את בניהן.
"זאת מצווה", הסביר הרב בנוגע לברית המילה. "זה האות לברית וזה היסוד העמוק ביותר ליהדות. אם אתה לא נימול, אתה למעשה אומר שאתה מחוץ לברית. בטקס בר המצווה אתה אומר שאתה חלק מהקהילה המקיימת מצוות. למעשה אתה מתחיל בבסיס עם הרעיון שאינך עומד לקיים את אחת המצוות היסודיות ביותר ביהדות".
אין נתונים סטטיסטיים אמינים לגבי שיעור הגברים היהודים בארה"ב שהם נימולים, אף ההנחה היא שהרוב נימול. הסיבה לכך היא, בחלקה, שרוב הבנים בארה"ב עוברים מילה ללא קשר לדתם – כ–90% מהלבנים הלא היספניים, לפי מחקר מ–2014 , מה שהופך את ארה"ב לחריגה בעולם. אך נראה שהשיעור הזה הולך וקטן.
מבקרי ברית המילה מציינים ממספר סיבות, בהן הטראומה הגופנית והרגשית הפוקדת את הילד, האמונה שאינך רשאי לשנות את גופו של אחר בלי רשותו, וההסבר כי אין במילה כל תועלת רפואית. עמדתו של הממסד הרפואי בארה"ב היא שהיתרונות במילה עולים על הסיכונים.
הנתונים המספריים, המעידים על כך ששיעור האמריקנים באוכלוסייה הכללית המלים את ילדיהם הולך וקטן, וכן העובדה שרוב מקרב היהודים שנישאו בארה״ב בעשור האחרון בחרו בבני זוג שאינם יהודיים, מובילים למסקנה שמספר ההורים היהודיים המסרבים למול את בניהם צפוי לגדול עם השנים.
"בחנתי את הטיעונים הרפואיים וחשבתי רבות על הפן האתי. מסקנתי היא שאני לא מרגישה בנוח בנוגע לכך", סיפרה אם יהודייה החברה במועצת "ברוכים" וביקשה להישאר בעילום שם בשל רגישות הנושא. "האם אני היהודייה היחידה שחשה לא כל כך בנוח בנוגע לכך? התחלתי להבין שלא, אך האחרים חשו שאינם רוצים לדבר על כך".
ניסיונות לאסור בחקיקה עריכת ברית מילה – בסן פרנסיסקו, שבה מתגוררת מוס, ובמקומות אחרים – נתפסו כאנטישמיים. ארגון "ברוכים" מגביל את המעורבות ליהודים ומצהיר כי כל מי שהוא יהודי יכול לתרום ולבוא למפגשים בניסיון לסייע להורים המתלבטים ולתת להם תחושה שמותר להתלבט לגבי קיום המסורת היהודית הזאת.
"אנחנו זקוקים למרחב בטוח כדי לנהל את השיחות האלה בלעדי ההתערבות מבחוץ, שלפעמים היא שלילית ואף גדושת שנאה. לפעמים על אף הכוונות הטובות, הם פשוט לא מבינים את העניין", אמרה ג'ונסון. "זאת שיחה מהסוג שיהודים צריכים לנהל רק עם יהודים אחרים. ובזכות 'ברוכים' אנחנו מסוגלים להציע תמיכה וקהילה באופן שלא היה קיים עד היום".
