(JTA) – השף דויד הרץ, אחד מיזמי האוכל המובילים בעולם, רואה במזון כלי לשינוי חברתי. ואת השינוי האישי שלו הוא מייחס לשתי תחנות בחייו: הקיבוץ בישראל, והפאבלה בברזיל.
בגיל 18, לאחר שגדל בעיר קוריטיבה שבדרום ברזיל, הרץ נסע לקיבוץ חצרים כדי לחוות חיים משותפים עם ישראלים ויהודים מכל רחבי העולם.
"גיליתי את עצמי ואז יצאתי לחרוש את העולם. ישראל הייתה החופש שלי", הוא אמר. "שם הבנתי לראשונה שיש עולם גדול יותר, ושאני יכול לחפש אחר הסיפור שלי, יהיה אשר יהיה. מה שהיה אמור להיות טיול בן שנה לחו"ל, הפך למסע שנמשך שבע שנים".
בין גיל 18 ל-25, הוא ביקר בתאילנד, סין, וייטנאם, הודו, אנגליה וקנדה. שיעור הבישול הראשון בו השתתף היה בתאילנד, ובהודו הוא גילה את הצד הטקסי של הבישול. כשהגיע לטורונטו והחל לעבוד בתעשיית משלוחי האוכל והחליט להיות שף. רק אז חזר לברזיל ונרשם ללימודים במכללה לגסטרונומיה בסאו פאולו.
ואז, בשנת 2004, הרץ הוזמן לעצב פרויקט מטבחים בתוך פאבלת יגואר – אחת משכונות העוני הרבות של ברזיל, המאופיינות באוכלוסיה בעלת הכנסה נמוכה, מוכות אלימות עירונית וסחר בסמים, שכונות שסובלות מהזנחה היסטורית של הממשלה. זו הייתה הפעם הראשונה בה ביקר בפאבלה.
"כשנכנסתי לאותו מטבח ראיתי עולם חדש", סיפר הרץ. "החזון היה לעשות משהו שיתרום להפחתת האלימות ולחלוק את הידע שלי עם הצעירים החיים שם, שלעתים קרובות חשו אבודים, ללא תחושת שייכות למקום. זה הפך לפרויקט חיי, למשימת חיי".
בשנה שלאחר מכן, בעזרת המתמחה שלו, אורידיאה קוסטה, הוא החליט להקים בית ספר שיתמקד בהכשרת שפים צעירים מאזורי עוני, שלעתים קרובות סובלים מתת תזונה וממחסור במזון. הארגון החדש, 'גסטרומוטיביה', יצא מהתנור.
גסטרומוטיביה מפעיל רשת של 55 'מטבחי סולידריות' ברחבי ברזיל ומקסיקו. אחד המטבחים פועל מתוך בית הכנסת החביב על הרץ, 'קוֹמוּנידדה שלום' שבסאו פאולו. לאחר שנשא שם דברים בשנה שעברה, החליט בית הכנסת להפוך ל'מטבח סולידריות' והיום מתבשלות בו 1,250 ארוחות בחודש, שנמסרות לחסרי בית ולנזקקים באזור.
הרץ, היום בן 46, הוא גם אחד ממקימי תנועת 'גסטרונומיה חברתית', רשת של קהילות מקומיות שפועלות "כדי לטפל באי שוויון חברתי, לשפר תזונה, ולגרום לאנשים למנף את כישוריהם לטובת החברה" ולטפל "בכל רמות שרשרת ייצור המזון – החל מזריעה, דרך קציר היבול ועד להכנת ארוחות וניצול פסולת מזון". הוא הציג את הפרויקט שלו בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שוויץ, בינואר 2018.
על עבודתו ב'גסטרומוטיבה' זכה הרץ בפרס צ'רלס ברונפמן לשנת 2019, המוענק על עבודה חדשנית המבוססת על ערכים יהודיים ומלווה במענק בסכום של 100 אלף דולר. הוא גם עבד בשיתוף פעולה הדוק עם תכנית המזון העולמית של האו"ם, שזכתה בפרס נובל לשלום בשנה שעברה. שני הגופים שיתפו פעולה במאבק ברעב עולמי במקומות רבים, כשהמאמץ האחרון התמקד בהקלה על משבר הרעב שחוללה מגפת הקורונה. עד סוף 2021, מספר מטבחי הסולידריות צפוי להכפיל את עצמו כמעט, ויגיע ל- 108 מטבחים, שיקומו גם במדינות אחרות בדרום אמריקה.
"המאבק ברעב ובפסולת מזון הוא אתגר עולמי שדורש פעולה משותפת. תוך שיתוף פעולה זה עם זה, אנחנו מכפילים את השפעתנו על העולם. אני מחפש דרך איך להאכיל את האנושות באנושיות", הוא אמר בשנה שעברה למגזין הברזילאי 'וז'ה' ((Veja.
בימים אלה מדבר הרץ על קידום ערכי הליבה היהודיים של האכלת הרעבים ויצירת קהילה – אך הוא עבר תהליך חיפוש ארוך אחר המתכון ליהדות הפרטית שלו. בתחילה, בשל היותו הומוסקסואל, הוא חש שאינו שייך כלל לקהילה שלו.
"המשפחה שלי הייתה שמרנית מאד, והסיכוי שלי ללכת באותה דרך היה גבוה מאד", הוא סיפר ל-JTA. "הלכתי לבית ספר יהודי, הייתי חבר בתנועת הנוער הציונית 'הבונים דרור', והייתי מעורה בכל תחומי הפולקלור היהודי.
"אבל תמיד חשתי כמו דג מחוץ למים. כשיצאתי מהארון כהומו (בגיל 25), חשתי אי נוחות רבה. הייתי חלק מהכלל, אבל אף פעם לא יכולתי להיות מה שרציתי. תמיד הרגשתי כמו אאוטסיידר".
הוא גדל במשפחה עם קשר הדוק למורשת היהודית שלה. הורי אביו היו יהודים מגרמניה ומפולין שנמלטו מאירופה לריו דה ז'נרו בשנות ה-30 של המאה ה-20, שם הם נפגשו ונישאו. הורי אימו היו מהגרים פולנים לא יהודים שעברו לברזיל כדי לעבוד בחקלאות.
"אמי הייתה אחת המתגיירות הראשונות של הרב הנרי סובל", אמר הרץ בהתייחסו למנהיג הרוחני הרפורמי האיקוני של ברזיל, ופעיל זכויות אדם שעמד בראש הקהילה הגדולה ביותר בדרום אמריקה במשך עשרות שנים עד שהלך לעולמו בשנת 2019.
אימו של הרץ נפטרה כשהוא היה בן שנה, ואביו היה אחראי על החינוך היהודי שקיבל.
"ניהלתי מאבק קשה בתוכי על קבלת היהדות", אמר הרץ. "אני תמיד חשבתי שבגלל שאני הומו חוויתי דעה קדומה עמוקה ושורשית".
בשנות העשרה המאוחרות שלו גילה הרץ את ספרו של הרב נילטון בולדר, "הנפש הלא מוסרית: הפן החיובי של הבגידה". בונדר הוא אחד מהיהודים המשפיעים ביותר בברזיל. הוא עומד בראש בית הכנסת הקונסרבטיבי היחיד בריו דה ז'נרו, קהילת 'יודאיקה דו ברזיל' המונה 400 משפחות וכתב עשרות ספרים שהיו לרבי מכר בדרום אמריקה, רבים מהם תורגמו ברחבי העולם.
למרות האמונה הדתית הרווחת כי ציות לסדר מוסרי מבוסס מעניק את הגמול הגדול ביותר, טענתו של בונדר היא ש"הנפש האנושית ניזונה מהדחף לבגוד ולהפר את דרכי העבר". רעיון זה נגע עמוק בליבו של הרץ.
"הרב בונדר מהווה עבורי השראה גדולה במשך שנים רבות", אמר הרץ.
כשחזר לברזיל לאחר מסע תרמילאות ארוך ברחבי העולם ולמד להבין את אמונותיו הדתיות, הוא התחבר לקהילת 'קומונידדה שלום', שהחלה כקהילה רפורמית והיום היא מזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית.
"היא העניקה לי שכבה חדשה של זהות יהודית המתורגמת על ידי", הרץ אמר. "כאן זכיתי בתחושת שייכות".
היום, כשהוא חי בריו דה ז'נרו, הרץ הולך לבית הכנסת הקונסרבטיבי השוויוני בהנהגת הרב בונדר, בו מתקבלות בברכה משפחות בין-דתיות.
ביוני שעבר, כשברזיל הפכה למדינה השנייה, אחרי ארה"ב, בה נרשמו 50,000 מקרי מוות מנגיף הקורונה, ראיין הרץ את בונדר בסרטון ששודר בשידור חי באינסטגרם, שם הם מצאו הקשר יהודי בעיצומו של המשבר.
"בימי המגפה הקשים האלה, אני לא מסכים עם הרעיון שאנחנו כולנו באותה סערה, אבל כל אחד מאתנו נמצא בסירה נפרדת. אנחנו כולנו באותה אוניה, אבל חלק נמצאים בתאים העליונים, עם נוף לים, ואחרים נמצאים בתאים התחתונים. זה דגם שמזכיר את תיבת נוח״, אמר בודנר. "אנחנו צריכים יותר סולידריות. אנחנו יכולים להבין עכשיו שיש קשר בין כולנו. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שכולם מתמודדים עם מצב שבו אין לנו לאן לברוח. החופש שלנו, הכול היום תלוי בדברים קולקטיביים".
הרץ הסכים ותרם נדבך יהודי נוסף.
"יהודים בדרך כלל דואגים ליהודים", הוא אמר, "ואני חושב שאנחנו יכולים לעשות הרבה יותר אם נצא מגדרנו ונעשה מעל ומעבר".
