(JTA) – ביום שבו "חיי: מהלכה למעשה" ((My Unorthodox Life עלה בנטפליקס, מושא הסדרה, ג'וליה הארט, לא חגגה. היא חשה תסכול מגל הביקורות השליליות, בעיקר מצד היהודים שחיים כפי שהיא חיה בעבר.
"לפני שתמתחו ביקורת על הסדרה, אולי כדאי שתצפו בה?" הארט אמרה בראיון ל-JTA בניסיון להגיב לאלו שטענו כי סדרת הריאליטי היא בסך הכול האחרונה בסדרות הריאליטי המבקשות להשיג פופולריות באמצעות הלעגת העולם האורתודוקסי היהודי.
"בכותרת הסדרה מופיעה המילה unorthodox [בתרגום מילולי – לא אורתודוקסי , אך בכפל משמעות – לא שגרתי] ולכן אנשים הניחו אלף הנחות מבלי לטרוח להאזין למה שיש לי לומר בסדרה עצמה", הסבירה הארט, המנכ"לית של סוכנות הדוגמניות הבינלאומית "עילית". "אם בכל זאת יצפו בסדרה…יהיה להם קשה לטעון שאני לא מזכירה דברים חיוביים".
ובכל זאת, המסר של הארט ודאי לא ישמח את הצופים והמבקרים שכבר יצאו בעבר נגד ניסיונות קודמים של נטפליקס לבסס סדרות על סיפוריהם של יהודים שעזבו את העולם החרדי.
השם My Unorthodox Life "מתכתב" עם הלהיט של נטפליקס מ-2020, שזכה בפרס האמי Unorthodox שמו – "המורדת" – שהעביר למסך הקטן את זיכרונותיה של דבורה פלדמן, שהוריה השיאו אותה בגיל 17 ושעזבה את הקהילה החסידית המחמירה בה חייה אחרי שילדה את בנה הבכור. לסדרה הזאת קדם סרט תיעודי מ–2017 One of Us – "אחד מאיתנו" – העוקב אחר חייהם של שלושה יהודים חסידיים לשעבר בהתמודדותם עם ההתרגלות לאתגרי חייהם החדשים, כשאחד מהם מתמודד עם השלכות התעללות מינית.
אולם בשעה שמבקרי הסדרות האלה יכלו לטעון – ולפעמים אף עשו כך – שההתעללות והטראומות שהניעו את הדמויות לעזוב את קהילותיהם נבעו מהתנהגותם של קומץ עשבים שוטים בקהילות החרדיות, הארט מצביעה על בעיה שלטענתה רווחת בקרב יהודים חרדים: נשים הנישאות בגיל צעיר, יולדות ילדים רבים ולרוב נמנעות מלרכוש השכלה גבוהה או לפתח קריירה משלהן.
"מה שהייתי רוצה לראות הוא שלנשים תינתן הזדמנות לרכוש השכלה ממשית, ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, לא להינשא בגיל 19 בשידוך. אני רוצה שנשים יוכלו לשיר בציבור או לרקוד בפרהסיה, אם הן מעוניינות בכך. אני רוצה שהן יהיו יוצרות, רופאות, עורכות דין או כל מה שהן רוצות להיות. אני רוצה שידעו שיש להן ערך כשלעצמן , לא רק כרעיות או כאימהות", אומרת הארט .
רצף של פרסומים בכלי התקשורת לקראת השקת הסדרה הפכו את סיפור חייה של הארט לנחלת הכלל. היא נולדה כג'וליה לייבוב בבריה"מ לשעבר. הוריה היו דתיים, אף שזה היה קשה באותה עת בבריה"מ – לא היו בנמצא מקוואות, למשל, אז אמה של ג'וליה נהגה להיטהר במימי הים השחור, גם בשיא החורף.
המשפחה הגיעה לארה"ב בשנות השבעים של המאה הקודמת והתיישבה באוסטין, טקסס. הארט הייתה היהודייה היחידה בבית הספר הפרטי שבו למדה. כשהגיעה לכיתה ד' עקרה המשפחה לעיירה החרדית מונסי, שבקרבת העיר ניו יורק, לאחר שהמשפחה הפכה לאדוקה יותר. את הארט רשמו לבית ספר דתי לבנות ולראשונה בחייה, חיה בעולם שבו אינה נתקלת בחיי היום יום שלה באנשים שאינם יהודים.
לדבריה, השינוי גרם לה הלם תרבותי עמוק. "תמיד התגאיתי מאוד ביהדותי שכן אני אוהבת את זהותי היהודית", אמרה הארט. "פשוט לא הבנתי שזה אומר להתנתק לחלוטין משאר העולם".
הארט סיימה את בית הספר התיכון במונסי והמשיכה ללמוד בסמינר דתי לבנות בישראל במשך שנה, לפני ששבה לארה"ב כדי לפתוח במסלול השידוכים. בגיל 19 היא נישאה ליוסף הנדלר והם עקרו לשכונת פלאטבוש בברוקלין, שם למד הנדלר בישיבה.
מאוחר יותר שבו למונסי והפכו למה שמכונה בעגה היהודית האמריקנית ״ישיביש״, אורתודוקסים שעיקר חייהם סביב הישיבה. במידה מסוימת קהילה זאת פחות מסוגרת מהקהילה החסידית שאותה נטשו פלדמן וגיבורים אחרים בסדרה "המורדת", כיוון שרוב האנשים בה דוברי אנגלית ויש ביניהם גם כאלו שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה.
בעלה של הארט נימנה עימם – הוא סיים את לימודיו בתוכנית וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה לפני שנעשה יותר דתי. הנדלר עבד בתחום האנרגיה וכאשר הוצעה לו מישרה באטלנטה שבג'ורג'יה בשנות התשעים, שמחה הארט לעקור לשם. קהילות אורתודוקסיות שמחוץ לניו יורק רבתי נחשבות לפתוחות יותר ולא אחת מאפשרות דרגות דתיות שונות מאשר קהילות החרדים בניו יורק ובניו ג'רזי.
"התלהבתי מאוד. מובן שלא עלה בדעתי לעזוב את העולם החרדי אבל חשבתי שלפחות מחוץ לאזור ניו יורק ההחמרות יהיו פחות קשות. אטלנטה הייתה התחלת הכול", הסבירה הארט.
הארט הפכה למנהיגה בקהילה האורתודוקסית שם כשהיא מרצה על נושאים יהודיים בפני קהל רב ושמה יצא לפניה כמורה מרתקת. לא אחת ערכה סעודות שבת מרובות משתתפים, ובממוצע סעדו אצלה מדי שבוע כארבעים איש. ביניהם סטודנטים בקולג' המקומי ואחרים שנזקקו לסעודת שבת או שרצו ללמוד עוד על השבת.
המפגשים האלה הביאו להיכרות עם יהודים חילונים, שלאורחות חייהם נחשפה לראשונה. היא החלה לפקוד את חנות הספרים "בארנס אנד נובל" שם קנתה ספרות חילונית. אחר כך רכשה מקלט טלוויזיה והחלה לבקר בבתי קולנוע דרייב-אין עם בעלה. (היא מסבירה שהם העדיפו דרייב-אין כיוון שאז "לא ישבנו עם לא יהודים').
אך כאשר ניסתה הארט לשלב חלק ממה שלמדה על העולם החילוני לתוך חייה שלה, נתקלה בחומר בצורה.
"נמאס לי שאמרו לי כל הזמן – ג'וליה את בולטת מדי, ג'וליה הבגדים שלך הדוקים מדי, צבעוניים מדי, תפסיקי למשוך תשומת לב", היא נזכרה. ״נמאס לי שדרשו ממני להפוך לבלתי נראית".
היא ניסתה לדבר עם מורים ורבנים על מאבקיה בקהילתה. הרבנים אמרו לה לומר תהילים.
"התגובה החביבה עלי היא זאת של מי שאמר לי – ג'וליה, היכן כתוב שאת צריכה להיות מאושרת? זה לא כתוב בתורה", הוסיפה.
כאשר בתה הבכורה, בת-שבע, נישאה בגיל 19 ב–2012, ידעה הארט כבר מספיק על "העולם שבחוץ" כדי לרצות להגיע אליו. שבוע לאחר חתונת בתה, עזבה הארט את הקהילה החרדית ולקחה עמה את בתה הצעירה, מרים. (בן מבוגר יותר, שלמה, עקר אחרי כן לניו-יורק אך המשיך לשמור שבת, אולם הסיר לאחרונה את הכיפה. הארט ובעלה בעלי משמורת משותפת על בנם הצעיר, אהרון, בן 14 שלומד בבית ספר חרדי. כל הילדים משתתפים בסדרה).
שנה לאחר עזיבתה השיקה הארט חברה לייצור נעליים בשם "הארט". בתוך זמן קצר הוזמנה לשמש כמנהלת הקריאייטיב של חברת הלבנים "לה פרלה", שם מילאה תפקיד מרכזי בהחלטתה של קים קרדשיאן – שסדרת הריאליטי המשפחתית שלה סללה את הדרך ל"חיי: מהלכה למעשה" – ללבוש חזייה כבגד עליון. ב–2019 מונתה הארט לתפקיד הבכיר של ניהול הטאלנטים בסוכנות הדוגמניות הבינלאומית "עלית", שהיו"ר שלה הוא בעלה האיטלקי.
אין בסדרה הרבה פרטים על עלייתה המטאורית של הארט מאם חרדית למנכ"לית אופנה חובקת עולם. לצורך זה, אומרת הארט, תצטרכו להמתין לספר הזיכרונות שלה, העומד לצאת לאור באביב הבא (בפרקי הסדרה הראשונים מוזכר הספר פעמים רבות מאוד, שכן הארט אינה מסכימה עם חלק מילדיה אם אכן זכותה לגלות פרטים אישיים עליהם).
הארט אומרת שהמסע שלה מהעולם הדתי לחילוני היה הדרגתי יותר. היא למדה על העולם שמעבר לקהילתה החרדית במשך שמונה שנים לפני שעזבה, כשהיא מתנסה לאיטה בהשלכות על חלקים מחמירים מסוימים מחייה הדתיים.
"אנשים חושבים שפשוט קמתי יום אחד ועזבתי. זה לא מה שקרה", היא אמרה. "נדרשו לי יותר משמונה שנים כדי לעזוב, ובמשך שמונה השנים האלה הפכתי לפחות ופחות אדוקה בדתי. כך שמי שהכיר אותי בשנים האחרונות לפני שעזבתי, הכיר אישה שונה לגמרי מזאת שהייתי עד גיל 35."
אין פירוש הדבר שהיא אימצה את העולם החיצוני לקהילה באותו אופן שבו היא מופיעה בסדרה, שבה היא לובשת בגדים חושפניים, מחלקת בחופשיות עצות בנושא ויברטורים ואוכלת מזון לא כשר. במהלך שנות חייה באטלנטה, לפני שעזבה, היא לימדה בבית ספר דתי ונתנה שיעורים לנשות קהילתה. אפשר למצוא ברשת סרטונים של חלק מהרצאותיה .
"כשאני אומרת שהפכנו ליותר ויותר חילוניים, הכוונה שעדיין עמדנו מחוץ למאפייה והתבוננו מבחוץ פנימה אך לא נכנסנו ובוודאי שלא קנינו קרואסון", מספרת הארט. "במשך שמונה השנים האלה פשוט התבוננתי".
יעל רייזמן, מארגון "פוטסטפס", העוזר למבקשים לצאת בשאלה להסתגל לחיים החילוניים, אומרת שסיפור חייה של הארט יכול לעורר השראה. אך היא מוסיפה שהוא יכול גם להוליך שולל באורח מסוכן.
"חברינו באמת שרויים במאבק כי העזיבה גובה מחיר יקר. אני חוששת מכך שהסדרה אינה עוסקת במורכבות שבעזיבת כל העולם המוכר שלך מאחוריך", אמרה רייזמן.
הארט ובני משפחתה מדברים על האתגרים הניצבים בפני מי שעוזב את העולם החרדי. חתנה, בנימין ויינשטיין, מסביר שהוא נכנס לעסקי הנדל"ן כי במקצוע זה די בתעודת בגרות. הארט מבכה לא אחת את החינוך הדל שקיבלו היא וילדיה במונסי. בפרק אחר מתלונן שלמה על כך שהיה חייב להשלים פערי השכלה בקולג' הקהילתי לפני שיכול היה להתקבל לאוניברסיטת קולומביה.
אך אין תמימות דעים בין הארט לילדיה בנוגע לדרך שבה יש לסייע למי שרוצה לעזוב את קהילתו החרדית. באחד מפרקי הסדרה מזמינה הארט אישה המבקשת לצאת בשאלה לדון בתהליך של בניית חיים חדשים. במקום להציע לה עצות בנוגע לעתידה המקצועי, כפי שבת-שבע ובן סבורים שצריך לעשות, מעניקה הארט לאישה שינוי תדמית מכף רגל ועד ראש עם תסרוקת חדשה, איפור ומכנסי ג'ינס. לצערם של ילדיה היא גם נותנת לאישה ויברטור.
"אם אתה בא ממונסי ומעולם לא ביקרת במשרד גדול ומפואר או פגשת מנכ"ל, מה הגיוני שיהיה הצעד הבא שלך?" שואלת בת-שבע. "אני הייתי מתפעלת מהכול וחושבת שגם אני רוצה להשתלב בשוק העבודה ובעולם. יחד עם זאת הייתי מרגישה אבודה כי לא הייתי יודעת איך להגיע לשם".
בן, בשיחה עם מרים, אומר: "נידמה לי שמה שבת-שבע אומרת הוא שעדיף היה שאמך תשב עם האישה ותחפש איתה משרות ותראה לה תוכנית פעולה, ולא תתעסק עם התסרוקת, האיפור והוויברטור".
בת-שבע מתעמתת עם אימה, שמגינה על הגישה שלה.
"אני מנסה לקדם ידע עצמי, וכיצד לענג את עצמך כאישה הוא חלק מהידע העצמי הזה", משיבה הארט בסדרה.
ברור שהארט מעדיפה שילדיה יהיו איתה בעולמה מאשר בעולם החרדי, ולא נוח לה שהם עדיין דוגלים בהיבטים מסוימים מהחיים שהותירה מאחוריה. בסדרה נצפית הארט דוחקת בילדיה להיות פחות דתיים, למשל כאשר היא מבקשת מבנה הצעיר לחשוב שוב על החלטתו לא לדבר עם בנות, ונוזפת בחתנה על שחש לא בנוח כשבת-שבע לובשת מכנסיים. אך ישנן גם סצנות שבהן רואים אותה מדברת על המזון הכשר וגם חוגגת את חג הסוכות עם ילדיה ואחת מאחיותיה שעודנה דתייה.
"בסדרה אפשר לראות שכולנו אוהבים אלה את אלה וגם אם אמי כבר לא דתייה…היא בכל זאת מקפידה וחוגגת את כל החגים איתנו, דואגת לנו לאוכל כשר, מכבדת את העובדה שאיננו נוסעים בשבת", מסבירה בת-שבע ויינשטיין המגדירה עצמה כדתייה מודרנית.
מבקרים בהקהילה האורתודוקסית טענו כי הסדרה אינה אלא הכפשה זדונית של כלל הקהילה וכי העובדה שהארט תומכת באלו שמבקשים לצאת מהקהילה מוכיחה שיש לה אג'נדה אנטי חרדית. הוועד האורתודוקסי היהודי לענייני ציבור מתח בטוויטר ביקורת על הסדרה, ונשים חרדיות כתבו ברשתות החברתיות נגד אופן הצגתן בסדרה, כשהן מספרות עד כמה הן מסופקות מחייהן כנשים אורתודוקסיות ומעלות צילומים של עצמן מחייכות, בכיסויי ראש ובגדים צנועים בהאשטאג #MyOrthodoxLife
"סיפורים עסיסיים אלה גורמים בפועל לאנשים לשנוא יהודים", כתבה קילייה אורה לובל ב- Jewish Journal. "היהודים האורתודוקסים לרוב אינם מגיבים כי הם עסוקים מדי בחייהם ואינם מחשיבים את מה שמוצג בכלי התקשורת. גם כשהם נוקטים עמדה אז כלי התקשורת המרכזיים בדרך כלל אינם מפרסמים את תגובותיהם. המדיה לא מעוניינת לשמוע מה שיש להם לומר, וכך חובטים בנו שוב ושוב".
ג'ני זינגר הכותבת ב"גלאמור" חלקה על הרעיון שצפייה ב"חיי: מהלכה למעשה" היא סוג של אקטיביזם פמיניסטי. תחת זאת עלולה הסדרה לגרום לכך שיהודים חרדים יהפכו עוד יותר למטרות לפגיעות אנטישמיות.
"לא יעלה על הדעת להטיל רפש במיעוט קטן כולו, ולא משנה כמה אתה לא מסכים איתו או עד כמה חלק ממנהגיו שליליים. זה לא עוזר לנשים החרדיות, זה פשוט מסכן את כלל הקהילה החרדית", היא כתבה.
רייזמן טוענת שהמחשבה שסיפורים כמו הסיפור של הארט גורמים לאנטישמיות, משוללי יסוד.
"זה מאוד בעייתי. סיפורים כאלה אינם גורמים לאנטישמיות. זאת פשוט עוד טקטיקה להשתיק אנשים. לדעתי חובה לבדוק את המנהגים האלה שגורמים לאנשים לעזוב את הקהילה״, אמרה.
הארט, כמובן, דוחה מכל וכל את הטענה שהסדרה אנטישמית או אנטי-חרדית. היא עודנה מאמינה באלוהים ומוקירה את ערכי החסד והצדקה שכלולים ביהדות, היא אומרת.
כל שהיא רוצה הוא שנשים אחרות לא יחושו את מעמקי הייאוש שהיא חוותה ככלה צעירה וכאם שתפקידה בקהילה מוגבל מאוד.
"שבת זה דבר נפלא. אתם חושבים שאני מעוניינת שאנשים יחדלו לשמור שבת? מובן שלא. אני פשוט רוצה שהם יפסיקו להכתיב לנשים מה לעשות", אמרה הארט.
