(JTA) – עוד טרם שיפוצו, בעלות של 8.35 מיליון דולר, היה המוזיאון היהודי של מנצ'סטר מוסד בולט בסביבתו.
הוא שוכן בבניין בית כנסת לשעבר לצדי דרך סואנת באזור התעשייתי של העיר הגדולה בצפון אנגליה, ובולט למרחוק בין מכוני רחצת המכוניות, המרכולים והחנויות הודות לחזית הלבנים האדומות שלו. מראהו משלב בין אדריכלות ויקטוריאנית לבין הסגנון המורי, שהיה חביב על בני הקהילה היהודית הספרדית מיוצאי פורטוגל וספרד, שהקימו אותו ב–1874.
עם התרחבותה והתברגנותה של הקהילה היהודית של מנצ'סטר, שהייתה מורכבת ממגוון של פועלים מרחבי בריטניה ומזרח אירופה שהגיעו לעיר בעקבות מפעלי הפלדה ותעשיות אחרות שהיו בה, עקרו חבריה לפרברים הירוקים שמצפון למרכז הסואן.
אך בניין בית הכנסת, העתיק מבין אלה ששרדו במנצ'סטר, נותר סמל קהילתי גם זמן רב אחרי שהקהילה התפזרה בשנות השמונים של המאה הקודמת. הוא הפך למוזיאון, היחיד מבין מוזיאוני בריטניה השוכן בבניין בית כנסת לשעבר.
בזכות מענק גדול של מפעל הפיס של בריטניה ותורמים אחרים, שופץ המוזיאון ונפתח מחדש עם תוספת של אגף גדול חדש בעל חזית מסיבית מעוטרת בסגנון מורי על רקע מתכתי בצבע חלודה. השיפוץ מדגיש את חלוף העיתים ואת הרקע התעשייתי של הקהילה היהודית, תוך שחזור הצבע האדום האופייני ללבני הבניין.
"זה רגע גדול בשבילנו", אמר מקס דאנבר, מנהל המוזיאון, שנחנך רשמית ב–2 ביולי לאחר שנתיים של שיפוצים.
המדובר בשדרוג ניכר – נוספה קפטריה צמחונית כשרה, שבתפריטה פרטים על ההיסטוריה של מנות המזון היהודי שמוגשות בה. יש בה גם "מטבח לימודי" שבו מוצע למבקרים ללמוד בסדנאות כיצד להכין אוכל יהודי.
תכני המוזיאון הודקו, הותאמו למאה ה–21 ומוצגים באורח ידידותי למבקר כך שהוא כבר אינו "מציג תצוגה מיושנת שנראית עייפה", הסביר דאנבר.
לפני השיפוץ, כללה התצוגה מוצגים מיושנים כמו טלית שלצידה פיסת נייר מצופה ניילון שבה מידע בסיסי על המוצג או כרזות שמסרו מידע כללי של תאריכים ונתונים סטטיסטיים.
ההסברים "המנויילנים" הפכו כעת ללוחות מידע איכותי שתכניהם נוסחו מחדש.
מבין המוצגים המרתקים ניתן לראות שמלה שהייתה שייכת להלן טייכנר, שורדת שואה שהגיעה למנצ'סטר ב–1946 אחרי שהסתתרה במרתף פחמים בעיר הולדתה קטוביץ' שבפולין. השמלה – תפוחה ומעוטרת בפרחים לא מחמיאים לנערה – תלויה לצד הדרכון ותיק המסמכים מעור של הלן, כדי להדגיש את זרותה ואת הניגוד העז בין גילה הצעיר לבין הזוועות שחוותה.
גם יומנה מוצג בתערוכה.
היא כתבה בו ביום שבו קיבלה את אשרת הכניסה לבריטניה: "אושרי אינו יודע גבולות".
החלק הזה "מסביר מדוע יהודים רבים הגיעו למנצ'סטר, ומאילו מקומות שונים, ומה מוצאם של בני הקהילות היהודיות במנצ'סטר", אמר דאנבר. "אבל זה מוצג בצורה אישית ולא באופן אקדמי יבש".
אבל המוזיאון המחודש תוכנן כך שיהיה לאו דווקא בסגנון ההיי-טק והוא אינו כולל הרבה מסכי מגע או תצוגות אלקטרוניות אחרות.
"בימינו הרבה מאוד מוזיאונים מצוידים במסכי מחשב, בלחצנים ובאורות בוהקים", אמר דאנבר. אך במוזיאון במנצ'סטר, "יש הרבה עץ, הרבה ריהוט רך. רצינו שהמבקרים ירגישו נינוחים ושיהיה להם נעים במרחב וכך יוכלו באמת להקשיב לסיפורים וללמוד על מה שקרה".
אחד הפריטים הישנים המוצגים התגלה במהלך השיפוצים – קפסולת-זמן עשויה זכוכית עבה שהכילה עיתונים, מסמכים של בית הכנסת וקומץ מטבעות משנות השבעים של המאה התשע-עשרה. חברי הקהילה הטמינו את הקפסולה בקיר ואשתקד היא נחשפה, לשמחתם הגדולה של הארכיאולוגים בעיר ושל הנהלת המוזיאון.
חלקו האחרון של המוזיאון מציג ציטוטים שנכתבו בגיר על לוח בידי 16 מתושבי מנצ'סטר . באחד מהם נאמר: "אני לא עומד להיפגש עם אלוהים מבלי להכיר אותו לפני שאני מגיע לשם". כל משפט מלווה במספר סידורי שהמבקרים יכולים לאתר בתחנת האזנה. הרעיון הוא שהמבקר יחפש את הציטוט וירכיב אוזניות כדי ללמוד יותר על הסיפור שבבסיסו, הסבירה אוצרת התערוכה, אלכסנדרה גריים.
לב תצוגת הקבע הוא החלק הפנימי ההיסטורי של מה שהיה בעבר בית הכנסת הספרדי והפורטוגלי של מנצ'סטר. הוא היה קטן, וכלל רק 100 מושבים, אך העיצוב שלו מפצה על ממדיו הצנועים. השטיח המפואר בצבע אדום עמוק, עיטורי הזהב המפוארים בעזרת הנשים המוגבהת, עמודי העץ ומושבי המהוגני המהודרים בצבע חום-אדמדם זוהרים באלומות אור ירקרקות המסתננות מבעד לחלונות הצבעוניים המתארים מחזות תנכיים.
שלא כמו מוזיאונים יהודיים רבים באירופה, המוזיאון במנצ'סטר אינו שריד לקהילה שנכחדה.
כ-30,000 יהודים גרים בעיר ובסביבותיה ויוצרים את הקהילה היהודית השנייה בגודלה בבריטניה, אחרי לונדון. (מחירי הדיור המאמירים בבירת אנגליה הם חלק מהסיבה לצמיחתה של מנצ'סטר). האוכלוסייה הגדלה יושבת בעיר בפרבר פרסטוויץ' , ויש רשימות המתנה למקומות בבתי הספר היהודיים המבוקשים ואף לגני הילדים. אפשר למצוא בה גם טייקאוויי סושי כשר לצד מסעדות כשרות אחרות.
ההתחדשות הזאת בפרברים מוצאת הד גם במוזיאון. אולם הוא גם משמר את זכר הימים שבהם היה הבניין מרכז החיים היהודיים באזור. מפת ענק של השכונה היהודית העתיקה בעיר, שהמוזיאון ממוקם במרכזה, מוצגת על רצפת המבואה. באזור עדיין קרוי אחד הרחובות – רחוב התורה – בשמו המקורי, היחיד בכל רחבי בריטניה.
האווירה במוזיאון ותפיסת התכנון שלו מסגירות עד כמה רבים מתושבי העיר, לרבות היהודים, מעדיפים את התחושה החברית, הלא רשמית והנגישה של העיר, לעומת המטרופולין הלונדוני.
"אנחנו לא מעוניינים שהתחושה שיעורר המוזיאון תהיה של מוסד פונקציונלי שאינו מסביר פנים״, הסביר דאנבר. "זה לא אנחנו. אנחנו מעין בית, בית רחוק מהבית, עם מזון וחללים מרווחים ומזמיני אורחים, שבעזרתם נוכל להעביר את החזון שלנו ולקוות שהמבקרים יחושו כמו בבית".
