(JTA) – אינני יכולה להפסיק לחשוב על פלורי יאגודה, ג'וזף ששון וקיטי ששון – שלושה יהודים אמריקאים בשנות התשעים לחייהם שנפטרו השנה. כיהודייה אשכנזייה, אין לי אותו רקע משפחתי כשלהם, אבל מותם ציער אותי מאוד, מפני שהם היו מאחרוני הדוברים כשפת אם של לשונות יהודיות נכחדות – שפות שאני מנסה לתעד לפני שיהיה מאוחר מדי.
פלורי יאגודה הקדישה את רוב חייה לשימור אחת משפות אלו. היא גדלה בבוסניה ודיברה לדינו, ספרדית-יהודית, שבה דיברו אבותיה מאז גירושם מספרד בשנת 1492. היא שרדה את השואה, בין היתר, הודות לכישוריה המוזיקליים, כאשר ניגנה באקורדיון ושרה בסרבו-קרואטית. במשך עשרות שנים, היא כתבה ושרה שירים בלדינו ושמרה על המסורות הספרדיות העממיות של הנונה (סבתא) שלה, חידשה אותן וחשפה אותן לקהל הרחב.
התוודעתי ללדינו בזכות המוזיקה של יאגודה אשר הובילה אותי להתעניין בלשונות יהודיות. בכיתה ה' בבית הספר היהודי שבו למדתי, חברי לכיתה ואני למדנו את השיר הקליט שלה "אוצ'ו קנדליקס" (שמונה נרות) יחד עם שירי חנוכה בעברית ובאנגלית. כנערה, שמעתי את יאגודה בהופעה בפסטיבל פולקולור יהודי – שאותו ייסדה – ורכשתי קלטת שלה "לה נונה קנטה" (הסבתא שרה). אני עדיין מאזינה לשירים אלו ומשמיעה אותם – במיוחד את השיר האהוב עלי "לאס טיאס" (הדודות) – לסטודנטים שלי כאשר אני מלמדת על שפות יהודיות. חודש בלבד לפני שנפטרה, תלמידי קראו מאמר על פועלה של יאגודה לקידום השפה והתרבות הספרדית.
יאגודה נמנית אמנם עם אחרוני דוברי הלדינו כשפת אם, אולם ישנם צעירים שממשיכים את עבודת שימור השפה שלה, כמו ארכיון המכתבים, הספרים ואוצרות היסטוריים אחרים בלדינו של דווין נער, המחקר ושיעורי הלדינו של בריאן קירשן, והמוזיקה העכשווית וספרי הילדים בלדינו של שרה ארואסטי. הודות למאמצים אלו, יהודים אמריקאים מכירים את השפה. כאשר אני שואלת אנשים שפות יהודיות הם מכירים, הם בדרך כלל מזכירים עברית, יידיש ולדינו.
שפות אחרות, כמו שיראזית יהודית (מאיראן), מלאיאלאם יהודית (מהודו) וארמית חדשה יהודית (מאזור הכורדים) – מוכרות פחות ונמצאות על סף הכחדה. הניבים הרבים של ערבית יהודית הנמצאים בסכנת הכחדה תועדו במידה זו או אחרת, ממצרים ועד מרוקו, מסוריה עד תימן. ישנם צעירים ששומרים על המסורת המוזיקלית של לשונות אלו בחיים, כפי שעושה נטע אלקיים למסורת המרוקאית יהודית, A-WA לתימנית יהודית, ואשר שאשו לסורית יהודית. עם זאת, רוב היהודים האמריקאים מעולם לא שמעו על ערבית יהודית. בכל פעם שנפטר דובר של לשונות אלו, אנו מאבדים הזדמנות ללמוד וללמד עוד על דקויות השפה ועל תרבות עשירה זו.
ג'וזף וקיטי ששון נפטרו מקורונה בהפרש של 12 שעות זו מזה, כמה חודשים לאחר יום נישואיהם ה-76. שניהם היו ילדים להורים מבגדד שדיברו ערבית יהודית כשפת אם. ג'וזף וקיטי, שגדלו ברנגון, בורמה, ובכלכותה, הודו, היו דוברי מספר שפות, אבל הוריהם דיברו ערבית יהודית כשלא רצו שהילדים יבינו. כמו ילדי מהגרים רבים שנולדו בארצות הברית, הם קלטו חלקים מהשפה.
כמבוגרים בלוס אנג'לס, ג'וזף וקיטי דיברו הינדית ואנגלית ביחד, אך לא היו להם הרבה הזדמנויות להשתמש בערבית יהודית. עם זאת, הנכדות שלהם זוכרות שהם השתמשו בכמה מילים וביטויים. קיטי נהגה לכנות את הנכדים "עבדלנואנה" לבנים ו"עבדלקי" לבנות (שמשמעותם המילולית היא "כפרה") ואמרה לעיתים קרובות "משאללה" (מה שאלוהים רצה) כאשר הביעה גאווה ושמחה. ג'וזף קרא לאימו אום שלום (אם הבן הבכור שלום), כנהוג בערבית יהודית וכינה בבדיחות דעת את הנכדים "חראמי" (גנב) ו"ממזרים" (ביטוי שנמצא בשימוש מספר לשונות יהודיות).
הזוג ששון הם דוברים אופייניים לשפות נכחדות. שלא כמו יאגודה, הם לא הקדישו את חייהם לשימור התרבות, הידע שלהם בשפה לא היה אחיד – ג'וזף דיבר בילדותו יותר ערבית יהודית מאשר קיטי. אנשים המתעדים שפה מעדיפים אמנם דוברי שפה שוטפת, אך גם דוברים שמדברים חלקית את השפה יכולים לספק מידע חשוב, במיוחד כאשר השפה על סף הכחדה.
מדי יום, ובמיוחד במהלך מגפת הקורונה, נפטרים עוד דוברים של שפות נכחדות. אם לא נראיין אותם כעת, נאבד הזדמנות זו לעולם. למרבה המזל, מספר ארגונים עוסקים במלאכה חשובה זו, ביניהם Endangered Language Alliance, ה-Jewish Language Project ו-Wikitongues בארצות הברית, וכן פרויקט "לשון הבית" בישראל.
זו אינה סוגייה יהודית בלבד. מתוך 7000 שפות העולם, כמחצית נמצאות כיום בסכנת הכחדה. ארגונים כאלה הם התקווה האחרונה לתעד אותן לפני שאחרוני הדוברים ילכו לעולמם. כולנו יכולים להירתם למשימה על ידי תרומה, התנדבות או חיבור בין הפרויקטים לבין דוברי שפות נכחדות.
יהי זכרם של פלורי יאגודה וג'וזף וקיטי ששון ברוך- וראוי שישמש גם קריאת השכמה: עלינו לפעול כעת כדי לשמר את השפות והתרבויות שלהם כל עוד אנו יכולים.
על המחברת:
שרה בונין בנור היא פרופסור לחקר יהדות עכשווית ובלשנות ב–Hebrew Union College בלוס אנג'לס. היא עומדת בראש Jewish Language Project ועורכת את כתב העתJournal of Jewish Languages.