(JTA) – בסוף השבוע הראשון של סגרי הקורונה בעיר ניו יורק במארס 2020, החליטה הרבה רייצ’ל אֵיין שבית הכנסת הקונסרבטיבי שלה יקיים את תפילות השבת באמצעות זום, עוד לפני שזום הפך להיות מונח שגור בכל בית.
מבחינה טכנית, הצעד הזה הפר את ההחלטה של הסמכות ההלכתית של התנועה הקונסרבטיבית משנת 2001, שהתקבלה ברוב מוחץ בשעתה, שלא לאפשר לכנס מניין באופן מקוון בשבת או בחג. אולם איין לא ראתה מוצא אחר.
"הקדמתי אותם", אמרה איין, שמובילה את בית הכנסת סאטן פּלֵייס בעיר ניו יורק. "קיבלתי את ההחלטה בשביל הקהילה שלי על סמך מה שהבנתי שהקהילה שלי צריכה באותו רגע".
כעבור כמה ימים אימצו ראשי הוועד לענייני הלכה ותקנים של התנועה הקונסרבטיבית באופן רשמי את החלטתה של איין, ואיפשרו לרבנים להתעלם זמנית מן הפסיקה משנת 2001 למשך המגפה. בנפרד מכך פירסמו תשובה הלכתית שבה התירו שימוש מוגבל בזום בשבת, למרות האיסור על שימוש במכשירי חשמל.
החלטה זו, כמו פסיקות רבות אחרות שיצאו ברחבי העולם היהודי במהלך הימים הראשונים, המבהילים, של המגפה העולמית, דיברה מפורשות על "שעת הדחק" – עיקרון בהלכה המאפשר להנהיג בעיתות חירום הקלות מסוימות.
כעת מתכוונת התנועה הקונסרבטיבית לשקול רשמית אם ההיתר לקיים מניין בזום ישאר על כנו גם אחרי המגפה.
בוועידת כנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית שנערכה בפברואר השתתפו עשרות רבנים בקבוצת מחקר שנועדה להנחות את ועד ההלכה בבואו להחליט על עתיד השימוש בזום. ברקע ריחפה מורשתה של החלטה אחרת שקיבלה התנועה הקונסרבטיבית בתגובה למה שנתפס אז כמהפך בלתי נמנע בחיי הקהילה היהודית, שהיה צורך להסתגל אליו או להסתכן בחוסר רלוונטיות של התנועה: נהירתם של היהודים אל הפרוורים.
מתוך הכרה בכך שמספרים גדולים של יהודים שעזבו את העיר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה כבר לא חיו במרחק הליכה מבית כנסת, קיבלה התנועה בשנות ה-50 של המאה העשרים החלטה מכרעת להתיר למתפללים לנהוג במכונית בשבת לבית הכנסת – אולם אך ורק לבית הכנסת. השינוי הוביל לשגשוגם של בתי כנסת קונסרבטיביים בעשורים האמצעיים של המאה העשרים, אך בחוגים מסוימים ההחלטה עדיין נתפסת כטעות וכצעד שהחליש את מחויבות התנועה הקונסרבטיבית לשמירת שבת על כל דקדוקיה.
"אנחנו כותבים תשובה חדשה שהיא כמו התשובה בעניין הנהיגה", אמר הרב אברם רייזנר, חבר ותיק בוועד ההלכה, הנתפס בעיני רבים כדמות המסורתית ביותר בוועדה, בהתייחסו לבחירה להרשות שידור בזום בשבת.
רייזנר סולד מן ההחלטה בעניין הנהיגה מאותן סיבות שבגללן הוא חושש מן המקום שאליו מתקרב הוועד בשאלת הזום. בעיני רבים מחברי התנועה הדבקים במסורת, מה שאמור היה להיות החלטה מוגבלת, במטרה לספק פתרון למשפחות שאינן מסוגלות ללכת ברגל לבית הכנסת בשבת, הפך בפועל לרישיון גורף לנהוג ששחק למעשה את שמירת השבת בקרב הציבור.
רייזנר חושש שהתנועה עומדת לחזור על אותה הטעות.
"מבחינה סוציולוגית, ברגע שאתה מרשה לטלוויזיה ולמחשב להיכנס לשבת שלך, הלכה השבת. עפה מהחלון. שינית את האווירה של שמירת השבת", אמר רייזנר, שפרש מכהונתו כרב בית כנסת בבולטימור ב-2015.
כמו ההחלטה בעניין הנהיגה, השידור באינטרנט פתח את ההשתתפות במרחב הדתי בפני אלה שלא היו יכולים לעשות זאת בלעדיו. בתי כנסת אחדים הוסיפו תפילות יומיות במהלך המגפה, מכיוון שטכנולוגיית השידור האינטרנטי איפשרה השתתפות רבה יותר. רבים מדווחים שיותר אנשים מתחברים כדי להשתתף בתפילות המקוונות מכפי שהגיעו לתפילות אי פעם.
כך קרה בבית הכנסת בית אל בניוּ רוֹשֶל, ניו יורק, שם תפילת קבלת השבת באמצעות זום – המשודרת לפני כניסת השבת – מושכת 100 מתפללים מדי שבוע. לפני המגפה היו מגיעים בדרך כלל 15.
ובכל זאת הרב דיויד שוּק נמנע מלהתיר תפילות אינטראקטיביות בשבת או החשבת משתתפים באינטרנט למניין לתפילת אבלים בימות השבוע. למעשה, במארס 2020 כתב דעת מיעוט כנגד הפסק של התנועה הקונסרבטיבית המתיר את שני אלה בשעת הדחק.
ההיתר לתפילות מקוונות בשבת "ייצור נורמה חדשה בתפילה בציבור, שבטווח הארוך תחליש את הקשרים הקהילתיים, תפחית את המחויבות שאנו יכולים לצפות לה מאנשים להגיע זה למען זה, ותמעיט מקדושת השבת", כתב שוק.
הרב שוק הבין את השלכות הבחירה הזו במלוא חריפותן. ניו רושל הייתה בלב אחת ההתפרצויות הראשונות של נגיף הקורונה בארצות הברית, ובית הכנסת שלו היה בתוך אזור שרשויות המדינה הטילו עליו סגר כבר במארס 2020 בניסיון לבלום את התפשטות הנגיף. חברי קהילה רבים מתו באותם שבועות ראשונים.
"אני חושב שהיו לנו הרבה יותר מ-20 הלוויות", אמר שוק. "ועשיתי הלוויות של זוגות, כלומר קודם אחד מהם ואחרי שבוע בן או בת הזוג. זה היה ממש טראומתי".
הרב היה נתון ללחץ של ממש לאפשר לחברי בית הכנסת שלו להתפלל קדיש יתום בזום. גם לו עצמו היה עניין אישי בכך: אביו נפטר בנובמבר שלפני כן, והוא אמר עליו קדיש מדי יום בשעה שהמגפה פרצה.
אולם מתוך חשש מפני ההשפעות ארוכות הטווח של פסק לשעת הדחק, יצר שוק במקום זאת טקס חלופי. הוא החל להעביר באינטרנט מדי יום שיעור משניות קצר. לימוד משניות לפי אותיות שם המת נחשב גם הוא כדרך לעילוי נשמת הנפטר. הוא גם החל לומר תפילה שחיבר רב ישראלי כחלופה לקדיש יתום.
לא כולם בבית הכנסת שלו היו מרוצים מבחירתו זו, זוכר הרב.
"הבנתי את האכזבה שלהם מן ההחלטה שלי", אמר שוק. "אבל באופן כללי לא היה כאן מרד. ואני חושב שהיינו מאוד אפקטיביים, ואולי אפילו יותר אפקטיביים מאי פעם, מבחינת המענה על הצרכים הדתיים והרגשיים של מי שהיו צריכים לומר קדיש".
גם הרַבה איין התאימה את החובות הנוגעות לנוכחות אישית לתקופת המגפה – אך הגיעה למסקנה אחרת בשאלה אם להתיר מניין מקוון.
"מה שעשינו במניין היומי ובשבת במשך חודשים לא היה העתק מדוייק של מה שהמשתתפים היו חווים בנוכחות אישית בסך הכול, מפני שרציתי להפריד מבחינה רגשית, רוחנית ודתית בין מה שהיה ומה שלא היה", היא אמרה. "אבל כן החשבנו למניין, לא משנה מה".
בשעה שוועד ההלכה מתכונן לשקול את שאלת הזום, ההשלכות הפוטנציאליות של היתר לטווח ארוך לתפילות בזום מכבידות גם על לבם של מי שעודדו את השימוש בטכנולוגיה זו. הרב ג'וש הלר, שכתב את הפסק המתיר שימוש בזום בשבת, ואפילו נשא ונתן עם החברה כדי להכניס שינויים בתוכנה באופן שיפחית את הפוטנציאל לעבור על ההלכה, אמר שגם הנהירה לפרוורים וגם ההשפעה ארוכת הטווח של המגפה מהווים מעבר לעידן חדש בחיים היהודיים.
האופן שבו תגיב התנועה הקונסרבטיבית, אמר, יהדהד במשך עשורים רבים קדימה.
"העניין מדיר שינה מעיניי לילות רבים", אמר הלר. "אני באמת מרגיש כאילו במובנים מסויימים התנועה הקונסרבטיבית מגדירה את הזרם המרכזי של יהדות אמריקה והיא באמת הדבק שמחזיק ביחד את הימין והשמאל שרוצים כל הזמן לפנות לכיוונים שונים. ובמידה שכך, המקום שאליו אנחנו הולכים מספק הרבה מאוד הכוונה לקהילה היהודית האמריקנית בכללותה".
כעת, משהוקל מעט הלחץ שהורגש בתחילת המגפה, הרבה איין שוקלת בזהירות צעדיה כשהיא חושבת כיצד לבנות תפילות בעולם שלאחר המגפה ואומרת שתיקח בחשבון כל הכוונה שיספק ועד ההלכה של התנועה הקונסרבטיבית. אבל בית הכנסת שלה מצפה להמשיך להשתמש בזום בצורה זו או אחרת, בכלל זה האפשרות שנוצרה להציע השתתפות בתפילה לאלה שנמצאים במרחק גדול.
"מה שלמדנו הוא שאם אנשים נמצאים בבית וצופים ומנסים להשתתתף, הם רוצים שתהיה להם גם חוויה עם משמעות", אמרה איין. "זה לא שהם לא באים משום שהם לא אוהבים את בית הכנסת, הם לא באים כי משהו חוסם אותם מלבוא. ולכן אנחנו רוצים לתת להם חוויה משמעותית בבית. ולכן אנחנו בודקים איזה טכנולוגיות אנחנו צריכים בשביל זה".
איין אמרה שמספר משתתפים גדול פי שלושה נוכח בתפילות כעת לעומת לפני המגפה. הנוכחות בליל שבת קפצה מ-35 ל-70 מדי שבוע, אמרה, ועד פי ארבעה משתתפים בתפילות ימי החול.
"זה לא נתן להם תירוץ להתחמק, זה נתן להם דרך להיכנס לחיים הדתיים", אמרה איין. "וזה היה שינוי עמוק, שהגענו אל אנשים שלא ידענו אפילו שאנחנו יכולים להגיע אליהם".
