(JTA) – בראשית 2020 עמדה פבלינה סולקובה לעשות היסטוריה בעיר הולדתה: היא מצאה חלל שבו יוכל לשכון המרכז הקהילתי היהודי הראשון בן ימינו ברפובליקה של צ'כיה.
הבניין השוכן בתוך מבוך של גגות אדומים, סמטאות וגשרים שהופכים את הרובע העתיק של פראג למוקד משיכה תיירותי, רווי קסם. הוא נבנה במאה ה–18 ויש בו מבואה וגינה. וחשוב מכל, המחיר היה בהישג יד.
סולקובה שבה זמן קצר לפני כן משהות בת עשר שנים שבמהלכן עבדה בתל-אביב מטעם משרד החוץ של הרפובליקה הצ'כית. היא ידעה שמצאה מיקום שיוכל להפיח מעט מהרוח היהודית הישראלית בקהילה היהודית בפראג.
אלא שאז פרצה מגפת הקורונה. ברחבי העולם נסגרו שערי המרכזים הקהילתיים היהודיים, ורובם נאלצו לבטל את כל תוכניותיהם ולפטר עובדים.
סולקובה יכלה לפרש את פרוץ המגפה כאות שאין זה הזמן למיזם המחדש, אך היא בחרת דווקא להעלות הילוך והצליחה ליצור מרכז יהודי קהילתי מקוון שישרת את כ-7000 יהודי מדינתה. זה היה המרכז הקהילתי היהודי היחיד שפתח את שעריו אשתקד, זאת לדברי המרכז הקהילתי היהודי העולמי, ארגון המאגד יותר מ–1000 מרכזים כאלה בעולם.
"אני לא אוהבת לחכות, בעיקר כשאיני יודעת כמה זמן אצטרך לחכות", הסבירה סולקובה.
המרכז הקהילתי הווירטואלי של פראג השיק פודקאסט – הסכת – פופולרי בצ'כית בנושא יהדות, והחל לאפשר צפייה זמינה בסרטונים בנושאים יהודיים לילדים. כמו כן השיק המרכז שיעורי בישול להכנת מאכלים יהודיים בבית. לקראת חג הפסח הפיק המיזם הגדה במבנה של קומיקס – הטקסט הראשון לפסח שהודפס בשפה הצ'כית זה שנים.
חוסר הסבלנות של סולקובה – תכונה שלדבריה רק התעצמה בישראל – לא היה הסיבה היחידה לתחושת הדחיפות שחש צוותה. הם ידעו היטב שפראג היא מקום משכנם של יהודים רבים שזהותם היהודית התעמעמה כתוצאה מהשואה ומעשרות שנות החיים במשטר קומוניסטי. אנשים אלה הולכים ומזדקנים ואם יש בכלל סיכוי לעורר מחדש את הזדהותם עם יהדותם, הרי שהיה צורך לעשות זאת במהירות.
"אין זמן", אומר דויד הרצקי, יו"ר לשכת המסחר והתעשייה ישראל-צ'כיה, שהוא חבר הנהלת המרכז היהודי בפראג. "המטרה הייתה מלכתחילה להגיע לא רק ליהודים לפי ההלכה, אלא להגיע גם לאנשים עם פינה חמה בלב ליהדותם ועם שורשים יהודיים", אומר הרצקי.
הרצקי הביא לדוגמה שר בכיר בממשלה שסיפר לו לפני מספר שנים שסבתו מצד אימו הייתה יהודייה, ולפיכך הוא יהודי לפי ההלכה היהודית, אך הוא עצמו אינו יהודי. הרצקי סבור שהמרכז היהודי יכול לפנות אל אנשים כמותו. "אנחנו מאבדים אנשים מדי יום", הוא אמר. "חלון ההזדמנויות עומד להיסגר ולכן עלינו למשוך אותם אלינו או שנאבד אותם לעד".
מספר האנשים המזדהים כיהודים ברפובליקה הצ'כית ירד במחצית בחמישים השנים האחרונות ועומד כיום על כ–7000 איש לעומת 14,000 ב–1970, זאת לפי נתוני מחקר דמוגרפי שנערך בשנה שעברה. סקר אחר, של מכון פיו, אשר נערך ב-2017, מצא שצ׳כיה חילונית הרבה יותר מאשר שכנותיה באירופה המרכזית והמזרחית.
"היהדות כדת מאורגנת אינה נהנית ממעמד מזהיר ברפובליקה הצ'כית״, הסביר הרצקי. "אלא שהתרבות ולא הדת היא האפיק שבאמצעותו ניתן להגיע לאותם אלפי אנשים המשתייכים כך או אחרת לעם היהודי אך לא רואים עצמם כיהודים".
בפראג יש לפחות חמישה בתי כנסת לרבות שתי קהילות קטנות לא אורתודוקסיות – בית שמחה ובית פראהה, המוכנות לקבל אל חיקן חברים שאמותיהם אינן יהודיות. בעיר גם מוסדות יהודיים אחדים נוספים, לרבות בית גיל הזהב ותוכניות לנוער.
אלא שמי שמשתמש בשרותיהם של מוסדות קהילה אלה הם אנשים שכבר נוטים ממילא להשתייך לקהילה, הסביר פטר פפושק, נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברפובליקה הצ'כית. "ישנם בתי הכנסת, המוזיאון היהודי, בית גיל הזהב היהודי", הוא אמר. "אך אין חלל בין-דורי שאפשר למצוא במדינות סביבנו, כמו הונגריה ופולין".
דניאל קולסקי, בן 39, אב לשלושה המתגורר בפראג, סבור אף הוא שאין די אפשרויות למימוש החיים היהודיים בעיר. "בבתי הכנסת בפראג אפשר להגיע להתפלל וזהו, פחות או יותר", אמר קולסקי. לגבי המרכז היהודי, הוא סבור "שזה משהו חדש בקהילה שבה מעט מאוד קורה זה זמן רב".
קולסקי מאזין בהתלהבות רבה לסדרת ההסכתים המוערכים J-cast של המרכז היהודי הווירטואלי. באחד הפרקים התראיין רונן גינצבורג, המאמן הראשי יליד ישראל של קבוצת הכדורסל הלאומית לגברים של הרפובליקה הצ'כית. הקבוצה בהנהגתו הגיעה לראשונה ב–2019 לרבע הגמר גביע העולם של פיב"א. בהסכת אחר השתתפו ידין שרעבי וגל לוי, השפים והבעלים של מסעדת "פפריקה" האופנתית בפראג.
אך ההישג המזהיר ביותר של סדרת ההסכתים היה הראיום עם ששון גבאי, השחקן הישראלי, שאמנם אינו מתהדר בקשרים מיוחדים לצ'כיה, אך הישגיו על הבמה עוררו עניין רב אצל מאזינים יהודיים ברחבי העולם. הוא סיפר, בין היתר, על ההתנסות שלו בלימוד יידיש כחלק מהשתתפותו בסדרה "שטיסל", ועל התפקיד שגילם כגנרל מצרי בסרט זוכה הפרסים מ-2007, "ביקור התזמורת".
ההסכת הוא דוגמה לדרכים שבאמצעותם אפשר להגיע לבתי יהודי פראג, אפילו בתקופת מגפה.
"ידענו מלכתחילה שהמאזינים שלנו לא יגיעו אלינו אז היינו חייבים למצוא דרכים להגיע אליהם", הסבירה סולקובה, אשר השיגה תקציב באמצעות מימון המונים, מענקים מממשלת צ'כיה, ותמיכה מצד קרנות יהודיות.
בערוץ יוטיוב של המרכז הקהילתי היהודי של פראג ערכו סולקובה וצוותה לא מכבר הדרכה בצ'כית כיצד להכין בבית חלה.
והצוות נעזר בשירותי הדואר הישן והטוב כדי לשגר 1000 עותקים של הגדה הומוריסטית, הספרון שנכתב בצ'כית שמו "כבר הגענו, משה?" והוא פונה לקוראים שאינם ממש מתמצאים במשמעות החג.
הפניות האלה כבר הגבירו את העניין בלימודי יהדות ומנהגים בקרב אנשים שאינם בהכרח יהודים, וכאלה שאף אינם גרים כיום בפארג.
דניסה קרא, צ'כית לא-יהודייה בת 45 שנשואה לישראלי וחיה בישראל, סיפרה שהתכנים היהודיים בצ'כית השפיעו עליה עמוקות. "בזכות המרכז הקהילתי היהודי בפראג התחלתי לראשונה לחשוב על גיור", מספרת קרא, אם לבת. "בזכות זה הכול נשמע נגיש יותר".
מרטינה פוז'רובה, בת 48, שאף היא אינה יהודייה ובעלה תומאס, בן 47, שלו שורשים יהודיים רחוקים דרך סבו, הם חברים בקהילה היהודית משום ש"התאהבו בישראל" אחרי שגרו בה לפני עשור, כשתומאס שימש שגריר צ'כיה בישראל. שלושת ילדיהם למדו כולם בבית הספר היהודי בפראג על שם לאודר, הקולט גם ילדים שאינם יהודים.
מרטינה מסבירה שהמרכז הקהילתי היהודי של פראג מעניק למשפחה "דרך חדשה להשתייך לקבוצת האנשים הקשורים לישראל או לעם היהודי ואינם מממשים את הזיקה הזאת דווקא באמצעות בית הכנסת".
האפיק הווירטואלי כורך בתוכו גם מספר חסרונות ברורים ובכללם "אבדן התחושה הביתית ויחסי הגומלין הלא רשמיים, שהם הדבק של הקהילה", אמרה סולקובה. היא מקווה שהאפיק הווירטואלי הוא רק זמני ושבעתיד יהפוך לממשי בחלל הפיסי החדש, סביב בית קפה, ביסטרו ובר כשרים.
גם קולסקי ממתין בכיליון עיניים לרגע שבו ניתן יהיה להפוך את החוויה הוירטואלית למוחשית. "לראשונה מאז שאני זוכר החלו לזוז דברים בקהילה שלנו בפראג", הוא אמר. "אך איננו יכולים להמתין לעד כדי להיפגש, לפטפט, להתחבק ולשתות קפה ביחד. זה צריך לקרות בקרוב".
