(JTA) – הנוצרים האוונגליסטים הם בין התורמים הגדולים ביותר לישראל כיום, ובמקרים רבים מדובר בסכומים גדולים יותר מאלו שתורמות קבוצות יהודיות אמריקניות. בעוד ממשלת ישראל מקבלת בברכה את התמיכה הזו, יש מבקרים שעומדים על כך שמאחורי כוונותיהם מסתתרים מניעים אפלים, ששורשיהם נטועים בתיאולוגיה תנ"כית פונדמנטליסטית המדברת על סכסוך דמים בארץ הקודש, שבסופה המרת דתם של היהודים לנצרות.
בסרטה החדש "עד סוף העולם", יצאה מאיה זינשטיין, יוצרת סרטים דוקומנטריים ישראלי-רוסית, לחקור את מערכת היחסים בין האוונגליסטים לישראל – ובמיוחד את תמיכתם הגוברת בהתנחלויות. הסרט זמין עכשיו לצפייה דיגיטלית באמצעות פלטפורמות קולנועיות. לזינשטיין נוקבת על מה שהיא מכנה ״האג'נדה הימנית הברורה״ של האוונגליסטים, אולם היא מכירה בכך שתמיכתם בישראל היא עניין מורכב יותר.
"אפשר לבחון את מערכת היחסים הזו ברבדים רבים: רובד האמונה, הרובד הפוליטי, הרובד האישי בינך לבין השכנים שלך", היא אומרת. "וזה מורכב. זה אף פעם לא שחור או לבן".
הסרט הדוקומנטרי עוקב אחר דמויות שונות במערכת היחסים הישראלית-אוונגליסטית, וביניהן כומר ממחוז בֶּל במדינת קנטקי, בו למעלה מ-30% מהתושבים חיים בעוני. הכומר מפציר בקהילה שלו לשלוח אלפי דולרים לישראל על בסיס ההבטחה התנ"כית שאלוהים יברך את אלה המברכים את היהודים (בראשית 12, פסוקים 1-3); יעל אקשטיין, מנכ"לית הקרן לידידות, שעמדה בראש פרויקטים בין-דתיים של צדקה באזור; ודרך עיניהם של מתנחלים ישראלים שחוברים לאוונגליסטים כדי להטות את מדיניות ארה"ב לטובתם.
הסרט היה אמור להיות משודר ברשת השידור הציבורית של ארה״ב PBS בסוף מארס, אולם ברגע האחרון החליטה הרשת לעכב את השידור, זאת כדי לבדוק טענות שהסרט הוציא מהקשרם דברים שאמר הנשיא לשעבר טראמפ. ההחלטה התקבלה לאחר שארגון העוקב אחר פרסומים תקשורתיים הנוגעים לישראל מצא כי הסרט הציג קטע ערוך של טראמפ בנאום, כך שהשתמע כי הנשיא לשעבר הצהיר שיסכים להכיר בהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית בגלל ההיסטוריה התנכ״ית שלהן, בעוד שלטענת הארגון מדובר בחיבור מטעה של הדברים.
הצלילה אל תוך נקודות חיכוך בחברה הישראלית אינה זרה לזינשטיין: סרטה משנת 2016, "טהורה לעד", בחן את גרעין האוהדים הגזעני של בית"ר ירושלים.
בראיון ל-JTA, יחד עם שותפה הישראלי-אמריקני להפקה, אייבי טרואן, ישראלי אמריקאי, דיברה זינשטיין על משמעות התמיכה שיהודים מקבלים ממערכת היחסים הזו ועל התגובות לסרט בקרב יהודים אמריקנים.
JTA: למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על ה"תמיכה" האוונגליסטית האמריקנית בישראל? איך הגדרתם את המונח הזה בסרט?
זינשטיין: זו שאלה מצוינת. ואני חושבת שהתשובה טמונה במילה "תמיכה". מפני שאנשים, לדעתי, נוהגים להשתמש במילה "תמיכה" כמשהו אובייקטיבי. אבל זה למעשה מונח מאד סובייקטיבי.
לפני ארבעים שנה, הקשר הזה נחשב לסוד מלוכלך. הרב יחיאל אקשטיין [מייסדה המנוח של הקרן לידידות, ואביה של יעל] גורש מבית הכנסת שלו מפני שעבד עם נוצרים. מאז ועד היום חל שינוי עצום. היום התמיכה הזאת מצטיירת כמשהו שלא ניתן להתווכח איתו, מפני שרק מי שנגד ישראל, ידחה "תמיכה" בישראל. אבל אני חושבת שצריך לבחון את מערכת היחסים הזו, מפני שרבים מהדברים שהקהילות האלה מקדמות נתפסים על ידי ישראלים רבים כמנוגדים להגדרה של ״תמיכה״ בישראל.
אתן לך דוגמה אחת. כאשר רואים בסרט את הארגון האמריקני הנוצרי 'נוצרים מאוחדים למען ישראל' מבקר בוושינגטון, אתה רואה 5,000 אוונגליסטים לומדים מה הם צריכים לומר לנציגים שלהם בגבעת הקפיטול. הם מתבקשים בעצם להפעיל לחץ על מי שהיה אז הנשיא, דונלד טראמפ, לקצץ בסיוע לפלסטינים. באותו רגע, כישראלית, אני עומדת שם ומקשיבה לזה, ויודעת שהאחראים על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל מתנגדים בתוקף לקיצוץ בסיוע מפני שהם יודעים מה המשמעות של משבר הומניטארי בגבולות המדינה שלנו. אז רגע, האם זו תמיכה בישראל? או האם מדובר בקידום סדר יום ספציפי מאד, סדר היום של הימין הקיצוני בנוגע למקום הזה?
ואתה יודע, דקה אחרי האירוע הזה, טראמפ באמת קיצץ את הסיוע לפלסטינים. ואז, חצי שנה מאוחר יותר, ביבי נתניהו פנה לטראמפ וביקש ממנו להחזיר את הסיוע. וטראמפ סירב.
טרואן: הדמוגרפיה במקרה הזה ברורה. האומדן הנדיב של מספר היהודים בעולם עומד על מתחת ל-20 מיליון. האומדן הלא כל כך נדיב של נוצרים אווונגליסטים עומד על 600 מיליון, והמספר הזה הולך וגדל. זו אחת מהדתות הצומחות ביותר בעולם. וכשאנחנו חושבים על העובדה שהעם היהודי בישראל הוא חלק מהתיאולוגיה שלהם, אז אם אתה פוליטיקאי ישראלי או יהודי, אתה לא יכול פשוט להתעלם מזה ולהגיד זה לא רלוונטי עבורנו, מכיוון שזה מאד רלוונטי.
מה משך אתכם לעשות את הסרט הזה?
זינשטיין: התחלתי את התחקיר בקיץ 2017. לארצות הברית היה נשיא חדש, דונלד טראמפ, והיה ברור מאד שחלק נרחב מהתמיכה שלו בא מהקהילה האוונגליסטית. כמו כן היה ברור שבמהלך הקמפיין הובטחו הבטחות בהקשר לישראל. ומצד שני, כאן בישראל, כל השאלות על התמיכה הנוצרית, נענות על ידי ישראלים בדרך כלל בתשובות כמו 'אנחנו לא יודעים' או 'יש את הנוצרים האלה שאוהבים אותנו', וזהו. גיליתי שזהו תחום שממש לא נחקר. היום אני חושבת שהתחום הזה ממלא תפקיד עיקרי בפוליטיקה שלנו כאן, ביחסים שלנו עם הקהילה היהודית בארצות הברית.
מה הרגשתם כשביקרתם בכנסיה בקנטקי ששולחת אלפי דולרים לישראל, ומה הייתה תגובתם לביקור שלכם שם?
טרואן: סקרנות. אלה אנשים שדגל ישראל מתנוסס מחוץ לכנסיה שלהם, ורבים מהם מעולם לא פגשו בישראלי, שלא לדבר על יהודי. זה העלה שלל שאלות, כשהמצלמה צילמה, וגם כשלא.
הדברים שראינו שם, מבחינה חזותית, מדהימים: מגן דויד על הצלב, ראשים של רונלד רייגן בקנה מידה עצום, מתנוססים על מוסכים של אנשים. אני חושב שמצידם היה רצון גובר והולך לראות אם נתנצר. בסופו של יום, הם רצו להטביל אותנו לנצרות מול המצלמה.
למדנו הרבה זה על זה כבני אדם. התקווה שלנו הייתה להבין מהי משמעותה של אמונה. אני חושב שקיבלתנו כמה תגובות לשאלה הזו. וגם, איזו משמעות יש לאמונה בקהילה מרוששת [מחוז בֶּל הוא אחד המחוזות העניים ביותר במדינה], ואיזה תפקיד ממלאת ישראל בדמיון, בתקווה ובחלומות של הקהילה הזו.
דיברתם גם עם מספר יהודים שתמרנו בתוך מערכת היחסים הזו כדי להשיג את מטרותיהם. מה חשבתם עליהם?
זינשטיין: זה היה מדהים לראות איך אנשים מהצד היהודי של הקשר הזה לא נכנסים לתחומי דיון מסוימים, מפני שאילו היו נכנסים אליהם, כל המבנה הזה היה קורס. היה מאד מעניין לראות איך הם מנווטים ללא הרף בתוך הדבר הזה. כמובן שאני יודעת, והם יודעים, שיש פיל עצום בתוך החדר.
כאשר סונדרה אוסטר ברס, [מייסדת ארגון 'חברים נוצרים של קהילות יהודיות', ארגון המעודד נוצרים לתמוך בהתנחלויות בגדה המערבית], עומדת שם, אוחזת בתנ"ך ואומרת "זה התנ"ך שלי, ולכם יש קצת כאן, אבל אנו חולקים בכל זה" – ה'קצת' הזה הוא ישו! זה לא קצת, זה בעצם גדול למדי. ועם זאת, היא עדיין נשמעת מאד משכנעת. היא יודעת איך לנהל את השיחה הזו ופשוט להתעלם ממצבים מסוימים שבהם האירוניה פשוט צועקת לך בפרצוף.
טרואן: האנקדוטה החשובה שאני יכול לחלוק היא הרגע שבו חשתי הכי יהודי בחיי, וכשחשתי מהי באמת המשמעות של להיות מיעוט. צילמנו את [המתנחל הישראלי] ראש המועצה האזורית שומרון מבקר בוועדת המחקר הרפובליקנית, שהוא הארגון השמרני הגדול ביותר בגבעת הקפיטול. זה היה חדר מלא בחברי קונגרס חשובים, סנאטורים ועוזריהם, ראשי קרנות, כולם דתיים, נוצרים. הם התחילו בתפילה. לאחריה הם שיבחו את העובדה שבאותו יום נאסר על טרנסג'נדרים לשרת בצבא ארה"ב. החדר התמלא בפרץ מחיאות כפיים באווירה אופורית.
ולאחר שזה קרה, עלה לבמה ראש המועצה האזורית שומרון לבמה להציג את הפרזנטציה שלו על התגשמות הנבואה ולהסביר מדוע אנחנו, בהתנחלויות, זקוקים לתמיכת הנצרות האוונגליסטית. הוא פתח ואמר, "אנחנו ואתם חברים נהדרים". וזה היה כמעט קומי, לראות את החדר מתמלא במאות נוצרים ובמשלחת יהודית זעירה שאומרת, "אנחנו חברים טובים", כאילו שאנחנו בסיפור הזה יחד. וזה היה מאד לא קומי להבין שהוא אמר את הדברים מיד אחרי שהחדר פרץ במחיאות כפיים סוערות על כך שנאסר על טרנסג'נדרים לשרת בצבא ארה"ב.
בשבילי זו הייתה הכרה בעובדה שאנשים שהם טרנסג'נדרים, בדיוק כמו אנשים שהם יהודים, הם סמל בדמיונה של הקבוצה הגדולה הזו. ולהיות סמל במוחם של אנשים אחרים זה מקום מוזר מאד להיות בו.
זינשטיין: כאשר הצד היהודי בקשר הזה אומר, "אנחנו חברים טובים, אנחנו עובדים יחד", אני מרגישה שיש פה פיל ענק, ועל גבו נמלה זעירה.
אחד מהנוצרים אמר לי – ומאד הערכתי את כנותו – הוא אמר לי, "תקשיבי, את צריכה להבין. כשהם אומרים שהם אוהבים אתכם, הם מתכוונים שהם אוהבים את ישו. זה לא אישי אליכם. אתם המפתח, אנחנו לא נצליח בלעדיכם. ואנחנו יודעים מה קורה עם המפתח כשהדלת נפתחת". וזה היה רגע שבו אמרתי לעצמי, "עכשיו אני מבינה את זה".
מה אתם רוצה שיחשבו יהודים אמריקנים שראו את הסרט שלכם?
זינשטיין: לאייבי ולי היו כבר כמה שיחות בפסטיבלי סרטים יהודיים, בבתי כנסת. אני חושבת שהנושא הזה באמת מטריד את הקהילה היהודית. ורבים מהם אמרו לי, "סוף סוף מישהו מדבר על זה". כישראלית, הנושא הזה מדאיג גם אותי, לאן הולכת מערכת היחסים הזו. ומה זה אומר כשראש ממשלת ישראל אומר לכומר ג'ון הייגי שהוא החבר הטוב ביותר שלנו. אני באמת חושבת שהקהילה היהודית בארצות הברית, והקהילה הישראלית, צריכות לקיים דיון בנושא הזה.
זה נכון שיש להם עכשיו נשיא חדש, ביידן, אבל הנוצרים האוונגליסטים, הם לא עומדים להעלם. הכוחות האלה כאן כדי להישאר. היום, במספרים, שליש מכל תכניות העלייה ממומנות על ידי נוצרים אוונגליסטים. שיעור כספי התרומות מיהודים בירידה, ושיעור הכספים הנתרמים מנוצרים בעליה. מה יקרה בעוד עשר שנים? איך ישפיע הקשר הזה על דורות צעירים יותר של יהודים אמריקנים?
ערכנו מפגשים עם קהילות יהודיות מרתקים על הסרט באזורים כפריים וקטנים, ואני לא אגלה איפה, אבל זה לא בניו יורק ובלוס אנג'לס. מקומות שבהם הקהילה היהודית קטנה, הם ממש נאבקים במערכת היחסים הזו. הם חוששים לבוא למפגשים. הם שואלים "האם הפדרציה היהודית מתכוונת להשתמש בלוגו שלה על הפרסום? או, האם הם צריכים להיות זהירים יותר?" אלה אזורים שבהם הקהילה היהודית היא נקודה זעירה בתוך קהילה עצומה של אוונגליסטים. וברמה מסוימת הם עובדים יחד, הם צריכים לשתף פעולה. והם חשים באופן ממשי שזוהי מערכת יחסים בלתי שוויונית.
אני יודעת שיש כל כך הרבה אנשים אוונגליסטים חביבים. פגשתי אותם. הם פתחו את ביתם בפני. זה אף פעם לא שחור ולבן. אבל יש שאלות שצריכות להישאל. מהן ההשלכות של המעשים שלהם?
