(JTA) – בכלי התקשורת היא כונתה בשם רוז. שמה המלא נשמר מחשש לשלומה. כאשר חשפה בשנה שעברה הסטודנטית לרפואה היהודיה את מסכת ההטרדות האנטישמיות שעברה בכיתתה, סיפורה של רוז הגיעה לכותרות. שרת החינוך הצרפתית פרדריק וידאל קבעה כי ההטרדות שעברה רוז הן ״בלתי קבילות בשום פנים ואופן". גם בקמפוס של אוניברסיטת פריז 13 היוקרתית, שם למדה רוז, התייחסו לתלונותיה ברצינות. ורוז עצמה, כפי שסיפרה בראיון למגזין Le Point בשבוע שעבר, פנתה גם למשטרה.
אולם שנה לאחר מכן, נראה שהרבה לא השתנה. רוז הועברה, בעצת הסגל, לאוניברסיטה אחרת ותלונתה במשטרה על דברי שטנה והטרדה גזענית נסגרה על-ידי התביעה בשל חוסר ראיות,.
המקרה של רוז בת ה-21, שגדלה בפרבר העני בּוֹבּיניִי, משך את תשומת הלב בצרפת, לא משום שאנטישמיות בקמפוסים היא תופעה נדירה במדינה זו, אלא משום שרוז תיארה תקריות המעידות על גסות-לב מזעזעת באחת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר ברפובליקה.
רוז סיפרה על דף פייסבוק של כיתתה, שבו רשמו הסטודנטים את בני כיתתם היהודים ודירגו אותם לפי רמת השתייכותם היהודית כחלק משורת בדיחות ברשת ובקמפוס, שהופיעו בהן דברי שטנה אנטישמיים.
"יהודי בדרגה 31, קשור אבל מסוגל לאינטראקציה עם גויים", הייתה לשון אחת ההערות על סטודנט יהודי בקבוצת הפייסבוק של הסטודנטים בפריז 13.
"יהודיה בדרגה 75, קטגוריה 4, תעשה הכול בשביל הקהילה", נכתב בהערה שנכתבה על רוז.
ובהערה שלישית נאמר: "דרגה 2, יודעת שיש חג שנקרא שבת".
הסטודנטים כתבו על סטודנט יהודי אחר שהוא "פחות מרוכז ממחנה ריכוז", אמרה רוז.
מסביבה, הוסיפה רוז ואמרה, שיחקו בני כיתתה משחק שנקרא "כיפה מעופפת", שבו זרקו כיפה זה אל זה כמו במשחק צלחת מעופפת, רק כדי להרגיזה. התלמידים נהגו להצביע עליה ולהשמיע עלבונות, והתעלמו מתחינותיה להפסיק.
בערוץ פייסבוק סטודנטיאלי המציאו אותם סטודנטים ואחרים תחרות כתוביות עליה, וביניהן הופיעו "אושוויץ 2019", "גירוש 2019" ו"נאצים נגד יהודים", בליווי ציור בגרפיקה ממוחשבת שנראית בו סטודנטית יהודיה עולה באש.
בתחילה, נראה היה כי הגורמים בסגל האחראים לטיפול בתלונותיה של רוז מתייחסים לבעיה ברצינות. שמונה סטודנטים זומנו להופיע בפני ועדת משמעת. "באותו שלב האמנתי שניצחתי: הקשיבו לי, לקחו אותי ברצינו ואמרו לי שאני צודקת כשאני מוקיעה את המעשים האלה", אמרה ל-Le Point.
אולם אחר כך גילתה רוז שהיא מוחרמת בקמפוס. כמה סטודנטים קראו לה "סרטן", כך סיפרה לה חברה. היא לא הוזמנה להשתתף בפעילויות חברתיות וכיתתיות. "הלכתי לאוניברסיטה בבטן מכווצת. אמא שלי הייתה צריכה ללוות אותי לאולם ההרצאות. אפילו לא העזתי ללכת לשירותים לבדי", אמרה. "הייתי אוכלת לבד בקפיטריה. אני הייתי הבוגדת, הייתי מבודדת לחלוטין. בגיל 21 הייתי מתה מבחינה חברתית".
כשהבחינו בכך רשויות האוניברסיטה, התחילו לדבר עם רוז על העברה, והיא בסופו של דבר אכן הגישה בקשה ועברה לאוניברסיטה אחרת, אולם לתחושתה "לא בדיוק הייתה לי ברירה" בעניין, כפי שאמרה למגזין.
החשיפה על האופן שבו טופלה תלונתה של רוז מצטרפת לעדויות אחרות על האופן שבו בתי ספר תיכוניים ואוניברסיטאות בצרפת הופכים למקומות שיהודים אינם רצויים בהם. בסקר מחודש מארס, 90 אחוזים מתוך 405 תלמידים יהודיים שנשאלו אמרו כי נפגעו מאנטישמיות שהתבטאה בעלבונות המבוססים על סטריאוטיפים, בבדיחות על השואה ועוד. ב-2016 אמר פרנסיס כליפת, נשיא ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת CRIF, שבאזור פריז "ממש אין יותר תלמידים יהודים בבתי ספר ציבוריים".
סמי גוזלן, קצין בכיר לשעבר במשטרה באזור פריז, העומד כיום בראש המשרד הארצי למאבק באנטישמיות, הזכיר בריאיון שהעניק לאחרונה ל-JTA את רצח הרופאה היהודיה שרה חלימי בפריז ב-2017. רוצחה, מוסלמי שקרא קריאות על אללה וכינה את חלימי "שֵׁדה" בזמן שהלם בה למוות, נמצא לאחרונה בלתי כשיר לשאת באחריות פלילית למעשיו, משום שעישן מריחואנה לפני שהרג את חלימי, שכנתו בדירה הסמוכה.
למרות דיבורים נחרצים מפי מנהיגים פוליטיים על הצורך להילחם באנטישמיות, אמר גוזלן ל-JTA באפריל, כבר אין לו "ביטחון מלא כי פשעי שנאה אנטישמיים בצרפת מטופלים כראוי".
רוז עברה לקמפוס פריז-דקארט. היא אומרת כי היא מרוצה שם וכי אין נטפלים אליה בשל יהדותה.
אולם מאבקה המשפטי נגד מי שגרמו לה סבל בפריז 13, לדבריה, נחל כישלון. העדות שמסרה במשטרה הוטלה בספק בכמה חקירות אף על פי שסיפקה למשטרה תצלומי מסך של השיח על היהודים שהביא אותה להגיש את התלונה. בינואר אמרו התובעים בבוביניי לרוז שהם סוגרים את התיק, ולמעשה ביטלו בכך את תלונתה.
היא לא תפנה לבקש המשך טיפול, אמרה ל-Le Point.
"הספיק לי. הרמתי ידיים", היא אמרה.
