(JTA) — יהודי ברית המועצות לשעבר נמצאים בליגה משלהם באכילת מצות.
בראש הטבלה נמצאים 8,000 יהודי אזרבייג'ן, הצפויים לצרוך השנה 10 טון מצה.
1.22 קילוגרם לאדם – פי שלושה כמעט מהכמות המוקצית לחייל בצה"ל.
ברוסיה, שבה חיים כ-155 אלף יהודים, הצריכה הממוצעת נמוכה מעט מאשר אזרבייג'ן – כ-1.1 קילוגרם לאדם. בקהילה היהודית באוקראינה, שגודלה דומה, שיעור הצריכה צונח לכ-0.45 קילוגרם מצה לאדם, אך הוא עדיין גבוה מהממוצע לחייל צה"ל.
"יש כאן רגש מיוחד כלפי המצות שאין במקומות אחרים, כי במשך עשרות שנים, עם הרדיפות האנטישמיות בתקופה הקומוניסטית, פסח כנראה היה הדרך הבטוחה ביותר לשמור על קשר ליהדות", אמר הרב הראשי של רוסיה ברל לזר, שנולד באיטליה.
"יהודים דוברי רוסית קונים הרבה יותר מצות מאשר קהילות אחרות, ככל הידוע לנו. רבים ממשיכים לאכול מצות גם זמן רב אחרי פסח".
שני יצרני מצות קמעונאיים סיפרו כי קשה להעריך את הצריכה במדינות מערביות, כולל ארצות הברית, צרפת ובריטניה, מכיוון שיש בהן יבואנים ויצרנים רבים. ההיצע ברוסיה, אוקראינה ומדינות אחרות מברית המועצות לשעבר "מרוכז הרבה יותר", הסביר אחד הקמעונאים, הרב מאיר סטמבלר.
היהודים באזרבייג'ן אוגרים מלאי של מצות כדי לאכול אותן במשך חודשים רבים אחרי פסח, אמר זמיר איסייב, רבה של הקהילה היהודית הגיאורגית בבאקו, בירת אזרבייג'ן. עבור חברי הקהילה שלו, יהודי ההרים, קהילה עתיקה החיה במרכז אסיה מזה אלף שנים לפחות, "פסח הוא תקופה של קיום מצוות, ואכילת מצה היא חלק מזה".
"פסח הוא חג שחוגגים במשפחה ואין בו צורך בחפצים מיוחדים חוץ ממצות, שהן סוג של קרקר. אז היה בטוח יחסית לחגוג אותו", אמר לזר, בהתייחסו לתקופת המשטר הקומוניסטי, שבו הוגבל חופש הדת.
החג העוסק ביציאה מעבדות לחירות היה רלוונטי במיוחד עבור היהודים שחיו תחת דיכוי בברית המועצות לשעבר.
פדרציית הקהילות היהודיות ברוסיה, המסונפת לחב"ד, שלחה השנה לראשונה 30 אלף חבילות של מצות ומוצרים בסיסיים נוספים לסדר פסח למשקי בית יהודיים שלא היו יכולים להצטייד בעצמם בגלל מגפת הקורונה.
לדברי לזר, אף שאפיית מצות הייתה חוקית במשטר הקומוניסטי, התקנות למכירתן ולאחסונן מנעו מהן להיות כשרות לפסח.
באזרבייג'ן, אמר איסייב, "אפשר היה להכין מצות, אבל מותר היה למכור אותן רק במאפייה רגילה, ליד הלחם, כך שכמובן הן נחשבו לחמץ".
יהודי ברית המועצות לשעבר היו מגיעים לנקודות אספקה מחתרתיות, לרוב בבתים פרטיים, כדי להשיג כמה חתיכות של מצה כשרה.
בקייב, בירת אוקראינה, הייתה מאפיית מצות מחתרתית שפעלה בסתר במשך ארבעה עשורים, עד שנות התשעים. את התנור בנה מהנדס יהודי. הלקוחות היו מביאים שקית נייר קטנה עם קמח מצה והצוות היה אופה ממנו את המצות.
מאז המאפייה הפכה למודרנית והתרחבה בהובלת הרב הראשי של אוקראינה, יעקב דב בלייך. עד שנת 2014 סיפקה המאפייה 200 טון מצות מדי שנה, בעיקר למדינות דוברות רוסית, אך הביקוש ירד באותה שנה בעקבות הסכסוך הטריטוריאלי בין רוסיה ואוקראינה, ששיתק את הסחר בין המדינות.
לרוסיה יש מפעל מצות משלה, "אבל הן אף פעם לא מספיקות ואנחנו צריכים לייבא מישראל", אמר לזר.
בעיר דניפרו במזרח אוקראינה יש מפעל נוסף בשם "תפארת המצות" המתמחה במצה שמורה, מצה בעבודת יד אשר מועדפת על מקצת היהודים בקהילה בגלל כללי ההכנה הנוקשים שלה.
"אני חושב שיש גאווה וסיפוק מיוחדים ביכולת להשיג כאן מצות", אמר הרב הראשי של העיר, שמואל קמנצקי.
בדניפרו, רבים מהיהודים המקומיים קונים מצות, שבברית המועצות לשעבר היו זמינות רק בחנויות כשרות ובבתי כנסת בודדים, "כדי לתת אותן לחבריהם שאינם יהודים בתור משהו אקזוטי ומעניין", אמר קמנצקי.
הרבי מלובביץ', מנחם מנדל שניאורסון, נהג להיזכר כיצד אביו, לוי יצחק שניאורסון, שהתגורר בדניפרו, היה מתעמת עם הרשויות הסובייטיות סביב המצות. שניאורסון האב השיג רישיון לייצור מצות כשרות.
"אך הוא רכש כך אויבים, ולכן הוא נעצר מיד", אמר קמנצקי.
לוי יצחק שניאורסון גורש מדניפרו בשנת 1939 ונפטר בקזחסטן בשנת 1944.
"בסופו של דבר, יהודים דוברי רוסית סיכנו את חייהם כדי להשיג מצות", אמר קמנצקי. "אז לא מפתיע שהם אוהבים אותן קצת יותר מאשר יהודים אחרים".
